שמחה ולא מיין
"יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו"
בספר לאור הנר מבואר פסוק זה פירוש השל"ה בדרך רמז כך:
יהודי השומר תורה ומצוות צריך שיהא שרוי תמיד בשמחה פנימית אֲמתית. "אֲשר יעֲשה אתם האדם וחי בהם" – עֲשית המצוות צריכה להיות מתוך שמחה וחיות פנימית. שקיום מצוות לֹא יראה עליו כמשא כבד ומעיק.
ומה יעשה אדם שאינו מצליח להשיג את האושר הטמון בקיום המצוות ואינו שמח בהן? ישנן כמה וכמה דרכים להגיע לאותה שמחה שחפצים בה, ואחת מהן – על ידי שתית יין המשמח לבב אֱנוש.
אומר הקב"ה: הכוהנים שמשרתים בביתי – מהם אֲני דורש שמחה אֲמתית הנובעת מהכרה באשר טמון במצוות התורה, ולֹא שמחה מדומה משתיית יין…
זו, אם כן, כוונת הכתוב: "יין ושכר אל תשת בבאֲכם אל אוהל מועד".
ועם כל זה – "ולֹא תמתו" – שתהיה בכם שמחה אֲמתית ולֹא כזו שבאה מיין.