שבת היא מקור הברכה

"לקראת שבת לכו ונלכה – כי היא מקור הברכה"

בכל ערב שבת אנו אומרים את פיוט הזה הנקרא: לכה דודי שחיברו שלמה הלוי אלקבץ ואף חתם את שמו בראשי הבתים.

התורה אומרת: "ששת ימים תעשה מלאכה"

המשמעות של המילה "תעשה" היא שמלאכה נעשית מאליה.

ולכאורה אין הדבר כן הלא אנו עמלים קשה בכל השבוע לפרנסת ביתנו? כיצד אומרת התורה: "ששת ימים תעשה מלאכה" – מאליה?!

משל למה הדבר דומה: 

ליציאת הנשמה מהגוף – כשהאדם מת נשמתו יוצאת והגוף מתפורר ונרקב… זאת אומרת שהנשמה מחייה את הגוף. לולא הנשמה אין קיום לגוף…

נמשל:

השבת היא "מקור הברכה" – היא מחייה את הכסף שהשגנו במהלך השבוע בזיעת אפנו…

הראיה לכך:

עשרות אנשים עובדים 24/7 ובמהלך השבוע מנסים לעשות שעות נוספות ולוקחים שתי משמרות בשבת על מנת להכפיל את שכרם. אך דא עקא מתברר שאינם סוגרים את החודש… היתכן?!

כיצד יהודי פשוט ששומר שבת ומתפרנס בשכר מינימום מסתדר, ואילו הם, שמוסרים את נפשם בעבודה אינם מצליחים להשיג את מבוקשם?!

התשובה פשוטה:

השבת היא מקור הברכה היא המחייה ושומרת על הכסף שעבדנו עליו במהלך השבוע – נותנת בו ברכה.

שורש של המילה ברכה הוא ב.כ.ר אלו האותיות היחידות בא'-ב' שהן כפולות מקודמיהן (ב' היא פי שניים מהאות א'. כ' כפולה מהאות י'. והאות ר' כפולה מהאות ק' הנמצאת לפניה…)

לומר לך שאפילו שתרוויח מעט – תהנה כפליים… כי שמירת השבת תכפיל את ההנאה ממה שתקבל במהלך השבוע…

אם כך יוצא:

ש-"ששת ימים תעשה מלאכה" אומרת התורה שהמלאכה נעשית מאליה – כי השבת מברכת אותה…

(ניתן לשים לב שגם בכור הוא משורש ב.כ.ר והוא מקבל פי שניים…)