להנאות מכל העולמות

לא פעם מחפשים אנשים סגולות לפרנסה טובה, רצים אל החזן בפתיחת ההיכל ומתחננים לברכה בפרנסה. כמו כן נראה אנשים ה"נלחמים" על רכישה של "ברכת הפרנסה בראש השנה ויום הכיפורים, בתקווה ששנה חדשה תביא עימה הקלה בעול הפרנסה…

אין בכוונתי חלילה, לפסול את מעשיהם אלא להציג בפניכם את היסוד העיקרי לפרנסה:

"לקראת שבת לכו ונלכה – כי היא מקור הברכה".

השבת היא המקור לברכה ולפרנסה. אנשים שוכחים לרגע ששורש הפרנסה נמצא ביום השבת.

הברכה משבת ממורכבת משני אופנים:

1. לא לעשות מלאכה.

2. להתענג בשבת.

יתכן מאד ששניים ישבו לשולחן השבת ויערכו את אותה סעודה, האחד יקבל שכר על כך, בעוד האחר יקבל עשרת מונים ממנו.

הכיצד?!

אדם שערך שולחן מלא מכל טוב והתענג ועשה זאת בשביל ההנאה הפרטית שלו  ושל בני ביתו – יקבל שכר על הסעודה ועל קדושת השבת. אבל השני שחשב וכיוון רק על קדושת השבת ותוך כדי כך נהנה מזה – יקבל שכר גדול בהרבה מחברו. הכל תלוי בכוונה…

כדי להבין זאת טוב יותר, נביא משל למה הדבר דומה:

אדם אחד קיבל מהמלך מברק כי בעוד שלשה ימים יבוא המלך בכבודו ובעצמו לסעוד אצלו את ארוחת צהרים. ההתרגשות הייתה גדולה עד למאוד.

רץ האיש וקנה מפות צחורות וכלים מהודרים שיונחו על השולחן. שלח את בניו לחפש את הפירות והירקות המובחרים שבשוק ולהביאם בכל מחיר. את רעייתו שלח את הקצב להביא כמה סוגי בשרים מהטובים והמובחרים שרק קיימים.

למחרת נסע את הנמל למצוא את הדגים הגדולים והיקרים שהעלו הדייגים זה עתה בחכתם. היום האחרון להגעת המלך, הגיע והתכונה בבית ניכרה בכל פינה.

כולם רצים וממהרים להספיק, במטבח אין מקום פנוי לכל הבישולים שהכינה עקרת הבית… וברוך ה' כשעה לפני ההגעה המשוערת של המלך הכל היה ערוך בצורה מיוחדת להפליא.

המלך התרשם מאד מן העריכה והמאכלים ואף מצורת ההגשה. בסיכום של סוף היום אכן נהנתה כל המשפחה מהקירבה למלך ומדברי החכמה והברכה שהרעיף. לאחר האירוח, הודה המלך למארחו ונפנה ללכת לארמונו.

אם נשאל את עצמנו לרגע מי נהנה בעיקר מהסעודה?

התשובה תהיה ברורה – משפחתו של המארח שכן בכל יום הם מסתפקים במנת אורז עם חתיכת בשר פשוטה. ואילו המלך בקושי אכל…

הנמשל ברור מאליו:

כן הוא הדבר לגביי שבת. אם כוונתנו היא לצורך השבת הרי שכרנו כפול ומכופל – נכון שנהננו, אבל לכבוד שבת נתכוונו…

לכן כדאי לאמץ את שיטתו של שמאי, כפי שהביאה הגמרא בביצה (דף ט"ז ע"א) :

"תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השנייה ואוכל את הראשונה"…