הנישואין והמזוזה
לאחר שהזוג באו בקשרי השידוכין הם מתחתנים ונכנסים לביתם החדש.
בכניסה הם חייבים לשים מזוזה, ויש הנוהגים כשנכנסים לבית מנשקים את המזוזה.
בעצם המזוזה היא התזכורת לחיי הנישואים – לדרך בה צריך לנהוג בתוך הבית.
המזוזה מקפלת בתוכה את הדרך הנכונה לזוגיות בריאה שתמשך ותשיג את היעד – בניין עדי עד.
הדרך לחיים משותפים מתחילה כאשר גבר מחפש את החצי השני שלו על מנת להגיע לשלמות.
לאחר החתונה הזוג עובר לגור ביחד וכאן נדרשת סובלנות ואיפוק על מנת ששכינה תשרה בתוכם.
המזוזה כסמל לזוגיות נכונה
"דרש רבי עקיבא – איש ואישה זכו- שכינה בניהם. לא זכו- אש אוכלתן" (סוטה יז, א)
וזאת מכיוון שיש את האות י' באיש ואת האות ה' באשה ואם נוציא אותם מהם יישאר המילה "אש"
שם ה' יקוק – היא מידת הרחמים ברגע ששכינה שרויה הקב"ה משפיע חסד ורחמים.
לעומת זאת יש שם ש-ד-י כפי שאומרת הגמרא (חגיגה יב.):
נסכם:
לומר לזוג – החתן והכלה:
נכנסתם הביתה כעת כל אחד יאמר לעולם שהוא בא ממנו – די!. אין אפשרות לחיות רק בעולם שממנו באתי עם מישהו שב מעולם אחר…
ואת זה מסמלת המזוזה:
בתוך המזוזה יש הרבה את שם ה' (י-ה-ו-ה) אבם לא משאירים אותה פתוחה – גוללים ומבחוץ על הקלף כתוב שם ש-ד-י…
לומר לך נגמרו ימי הרווקות כעת מתחילים לבנות בית חדש!
והדרך לבנות אותו נכון זה לגלגל את כל מה שהבאתי מהבית שלי ולבנות בית חדש בשותפות – ולשים את הסיסמא: בפתח הדלת ש-ד-י
הבית החדש יביא את היופי והזוהר מכל בית ויעמיד משהו חדש המושתת על אדני הבתים שמהם כל אחד הגיע…
נאחל לזוג הטרי שיהא זה הבניין עדי עד…