החיבור בנישואין על ידי טבעת

 בפרשת תרומה אומרת התורה:

"בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו"

בספר להתעדן באהבתך מובא ביאורו של האלשיך הקדוש:

ידוע שה"ארון" מרמז על התורה וה"בדים" שאיתם נושאים את הארון מרמזים על תומכי תורה. ובא הפסוק לומר "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" היינו שתומכי תורה תמיד יתמכו בלומדי תורה.

והרב אליהו מילר שליט"א כתב:

אפשר לומר שבא לרמוז על האישה שהיא עוזרת הרבה לבעל שיוכל לשבת וללמוד ולזה רמזה התורה "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" שתמיד תהיה האישה לעזר לבעלה.

לפי זה מובן מה שנקרא הבעל נשוי והאישה נשואה משום שהבעל נישא על ידי אשתו שבעזרתה יכול ללמוד, והאישה נקראת נשואה משום שהארון נושא את נושאיו.

והנה המנהג לקדש את האישה דווקא בטבעת, ויש בזה כמה טעמים ולפי דרכינו  אפשר לומר רמז נאה שהרי איך חיברו את הבדים לארון – על ידי הטבעות. ואף בעניינינו החיבור בין האיש שהוא דוגמת הארון לאשה שהיא דוגמת הבדים נעשה דווקא על ידי טבעת.

ועוד אפשר להוסיף בדרך צחות:

"בטבעות – הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" שתמיד תישאר לה הטבעת ממנו ולא תצטרך טבעת חדשה של קידושין על ידי שתתגרש או תתאלמן רח"ל.

היה פעם דרשן שדיבר בשבע ברכות והמנהג לקשר את ענין הפרשה לחתן וכלה. אך דא עקא החתן והכלה שלנו לא היו 'מציאה' בלשון עדינה ולא היה הרבה מה לפרגן עליהם.

הפרשה הייתה פרשת תרומה אז אותו דרשן אמר שרואים מהפרשה שגם שני "קרשים" הצליחו לחבר על ידי טבעת…