קרבן תודה וארבע כוסות

מהו הקשר בין קורבן תודה לארבע הכוסות בליל הסדר?

כותב הטור בסימן תע"ו בשם אביו הרא"ש:

ונוהגים באשכנז ובצרפת, לעשות את שלושת המצות מעשרון זכר ללחמי תודה, שהיוצא מבית האסורים מביא תודה, ותודה היה בה ג' מינים של מצה – חלות רקיקים ורבוכה, וכל מין היה בו  ג' עשרונים ושליש, מכל מין היו עושים עשר חלות, הרי שהגיע לכל  ג' חלות, עישרון אחד, ועל כן עושים שלושתן מעשרון.

כותב הבית יוסף:

ומה שכתב הטור, שהיוצא מבית האסורים , מביא תודה, טעמו – מכיוון שבפסח יצאו ישראל ממצרים, והיו בני ישראל אסורים במצרים, והיוצא מבית האסורים מביא תודה, נהגו לעשות מצות אלו כעין לחמי תודה.

כותב המרדכי, בביאורו למסכת פסחים, בסדר ליל הפסח: 

ויש אומרים דלכך צריך שלוש מצות,  לזכר לחמי תודה, כדאמרינן ארבעה צריכין להודות , וחשיב יוצא מבית האסורים, ונגאלו משעבוד מצרים , ובלחמי תודה, היו ג' מינים מצה, ואעפ"י דבלחמי תודה היו ארבעים חלות, מכל מקום אם אפאן בדיעבד ד' חלות יצא, והשלושה היו ממצה, והד' מחמץ , וכן נהגו העולם לעשות סימנים לידע איזו היא ראשונה ואיזו שניה ואיזו שלישית, כמו שהיו עושין על השופרות שכותבין א' ב' ג' ולכך עושין כן כדי לעשות המצות שתקנו חכמים עליהם, כסדר שנעשו על האחת ברכת המוציא ועל הב' על אכילת מצה ועל הג' כריחה.

אלו הדברים שמביאים רבותינו הראשונים, ששלושת המצות ששמים על שולחן ליל הסדר, הם זכר לקרבן תודה.

אומרת הגמרא במסכת ברכות נד, ב:

אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא יורדי הים מנלן דכתיב (תהילים קז-כג): "יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות ואומר יחוגו וינועו כשיכור ואומר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ואומר יקם סערה לדממה ואומר וישמחו כי ישתוקו ואומר יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם"…

אומר המהרש"א:

גם ארבעת הכוסות בליל הסדר, (כפי שאומרת הגמרא במסכת פסחים הם מכוונים כנגד ארבעה לשונות של גאולה – וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי) מכוונים כנגד ארבעה שצריכים להודות…

והמהרש"א מבאר את השינוי בסדר הארבעה שצריכים להודות, כפי שהגמרא משנה, מסדר הפסוקים:

בתהילים {מזמור קז} הכתוב מדבר, קודם כל בעוברי מדבר, אחרי זה חבוש בבית האסורים, אחרי זה חולה שנתרפא ואחרון הם עוברי ימים.

הגמרא לא אומרת ככה, אלא הסדר הוא  – עוברי ימים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא וחבוש שהיה בבית האסורים.

שואל המהרש"א:

למה שינתה הגמרא, מהסדר שנאמר בפסוק?

משיב המהרש"א:

כי הגמרא כיוונה את זה, לארבעת הכוסות, שמכוונים כנגד ארבעה שצריכים להודות… אילו ארבעה?

המודה הראשון, אלו עוברי הים, אעפ"י שבמזמור בתהילים, הוא מופיע אחרון … כאן הוא מופיע ראשון כיוון שהכוס הראשון בקידוש, הוא הכוס שמכוון כנגד עוברי ימים… 

נקדים תחילה:

למה אנחנו אומרים בקידוש "זכר ליציאת מצרים"?

הרי המצרים נשארו במצרים… היה צריך לומר "זכר ליציאת ישראל ממצרים" או  "זכר ליציאה ממצרים" … מה זה "זכר ליציאת מצרים"?

ההסבר הוא: 

שביום ט"ו לחודש ניסן, יצא רק הגוף ממצרים… הנשמה/הנפש של עם ישראל, נשארה עדין במצרים, כי עם ישראל עדין פחדו מהמצרים פחד מוות , כי עדין המצרים היו רודפים אחריהם… 

מתי יצא המצרי מתוך מצרים?

ברגע שראו ישראל את מצרים, מת על שפת הים, ברגע שראו אותם טובעים בתוך המים… הפחד מהמצרים יצא מהם.

זאת אומרת, שבקריעת ים סוף, יצא 'מצרים' מעם ישראל… 

עד כאן ההקדמה.

אומר המהרש"א – 

הכוס הראשון, מכוון כנגד העניין של קריעת ים סוף, ולכן עוברי הים, מופיעים ראשונים.

הכוס השנייה, מכוונת כנגד הולכי המדבר…כי במדבר קיבלנו, כמה מתנות טובות… קיבלנו גם מן, וגם בארה של מרים.

מתי מגיעה הכוס השנייה?

הכוס השנייה, מגיע לפני הסעודה, לפני שאתה מתחיל לאכול… והיות ואתה בא להודות לקב"ה, שעברנו את המדבר בשלום…והיות והקב"ה סיפק צרכנו במדבר ארבעים שנה, ונתן לנו מן לאכול וגם בארה של מרים… בא הכוס השני, שמכוון כנגד עוברי מדבריות.

הכוס השלישית, מכוון כנגד חולה שנתרפא… כיוון שאותו אדם שנתרפא, הגיע למצב של שערי מוות, שנאמר (תהילים קז, יח-יט): "כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם…" 

אותו בן אדם שהגיע למצב כזה, לא היה לו רצון לאכול…

אחרי שב"ה אכלת וברכת את ברכת המזון… רואים שאין לך את המצב הזה, של כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם… ב"ה אכלת גם מצה, וגם מרור… ואת כל האוכל של הסעודה… יוצא, ששמחת בשמחת החג, אז אין לך כבר את המצב הזה, של החולי…

באה הכוס השלישית, להודות לקב"ה "על חולה שנתרפא".

הכוס הרביעית, היא על אדם שיצא מבית האסורים.

הכוס הרביעית מכוונת כנגד חבוש שיצא, כי כל זמן שעם ישראל לא הגיע לארץ ישראל, ולא ישב בארץ ישראל, אז עדין הוא נחשב, כאילו הוא בבית האסורים. 

אבל ברגע שהגיעו עם ישראל, לארץ ישראל, אל ביתם ונחלתם, אז נחשב כאילו יצאו מבית האסורים, ולכן הכוס הרביעית מכוונת כנגד זה.

אם ככה, יש לנו  את שיטת המהרש"א, שארבעת הכוסות בליל הסדר, מלבד שלושת המצות, מכוונים כנגד עניין של "ארבעה צריכים להודות".