פרק ו משנה יא

כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ –

לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו,

יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (ישעיה מג, ז).

וְאוֹמֵר: "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח).

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר:

רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל,

לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהֹוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

באור המשנה

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – כל הבריאה כולה ולא רק חמשת הקניינים שראינו במשנה הקודמת. לא בראו אלא לכבודו – שכל הבריאה מעידה על גדולתו ורוממותו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו" – מכאן שכל מה שהקדוש ברוך הוא ברא יצר ועשה נעשה לכבודו יתברך. ואומר: "ה' ימלוך לעולם ועד" – ולעתיד לבוא כולם יקראו בשם ה' צבאות ותימלא כל הארץ כבודו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל – להרבות שכרם על ידי כך שימנעו מן העבירות. לפיכך הרבה להם תורה ומצוות – הרבה להם אזהרות ומצוות "לא תעשה", אף בדברים שהאדם כבר מטבעו בדל מהם. כגון: איסור אכילת שקצים ורמשים ואיסור אכילת דם. והואיל ופורשים מהם משום שכך ציוה הקדוש ברוך הוא הרי זכויותיהם מרובות. שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו" – דהיינו, שרוצה הקדוש ברוך הוא להצדיק את ישראל ולזכותו. לכן "יגדיל תורה ויאדיר" – לכן הרבה להם הקדוש ברוך הוא לישראל תורה ומצוות.

הרמב"ם בפירושו למשנה זו כותב: מעיקרי האמונה בתורה, כשיקיים אדם מצוה אחת מתרי"ג המצוות כראוי וכהוגן, ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים. אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה, הנה זכה בה לחיי העולם הבא. ועל זה אמר רבי חנניא, כי המצוות בהיותן הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה בשלמותה. ובעשותו את אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה.

מעשי אבות

רבי חנניה בן עקשיא היה תנא בדור הרביעי בתקופת התנאים. וזוהי המשנה היחידה בכל השישה סדרי משנה בה הוא מופיע ובה הוא דיבר בנושא המצוות. מקור משנה זו היא בסוף מסכת מכות ולפי שיש בה סיום נאה נהגו העם לאומרה בסוף כל פרק ופרק מפרקי אבות.

ציונו של רבי חנניה בן עקשיא נמצא בכפר חנניה (ראה מפה בסוף הספר).

אמר רבי יהודה ברבי סימון: ראוי היה אדם הראשון שתינתן התורה על ידו. אמר הקדוש ברוך הוא: יציר כפי ואיני נותנה לו, וחזר הקדוש ברוך הוא ואמר: ומה עכשיו שרק שש מצוות נתתי לו ולא היה יכול לעמוד בהן [ואלו הן: א. איסור עבודה זרה. ב. איסור ברכת ה', הכוונה לחילוף הדברים אלא זהו כינוי דרך כבוד כלפי מעלה. ג. להושיב דיינים. ד. איסור שפיכות דמים. ה. איסור גילוי עריות. ו. איסור גזל. וכולן רמוזות לו בפסוק של הציווי על עץ הדעת ועיין מדרש רבה (בראשית טז, ו)]. והיאך אני נותן לו תרי"ג מצוות – רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה? לא לאדם אני נותן, כי אם לבניו, שנאמר: "זה ספר תולדות האדם" (בראשית ה, א). כלומר, את ספר התורה אתן לתולדותיו ובניו של האדם (בראשית רבה כד).

"מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל" (תהלים קמז, יט) – אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא: משל למלך שהיה לו פרדס והיה נוטע בו כל מיני אילנות. ולא היה נכנס לתוכו אלא הוא, שהיה  משמרו. משעמדו בניו על פרקם אמר להם: בני, הפרדס הזה אני הייתי משמרו, ולא הנחתי אדם להיכנס לתוכו, כך אתם תהיו משמרים אותו כדרך שהייתי אני משמרו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה, ולא נתתיה לאחת האומות אלא לישראל. שכיוון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"– מיד נתנה להם. הוי – "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי" (שם) אלא למי? ליעקב, שבחרו מכל האומות. ולא נתן להם אלא מקצת: נתן לאדם שש מצוות, הוסיף לנח אחת, לאברהם שמונה, ליעקב תשע. אבל לישראל נתן להם את הכל.

אמר רבי סימון בשם רבי חנינא: משל למלך שהיה לפניו שלחן ערוך ומיני תבשילין. נכנס עבדו נתן לו חתיכה, שני – נתן לו ביצה, שלישי – נתן לו ירק, וכן לכל אחד ואחד. נכנס בנו נתן לו את כל השלחן לפניו. אמר לו: לאלו נתתי מנה מנה, אבל את הכל נתתי ברשותך. כך גם הקדוש ברוך הוא לא נתן לאומות העולם אלא מקצת מצוות (שבע מצוות בני נח). אבל כשעמדו ישראל אמר להם: הרי כל התורה כולה לכם היא, שנאמר (תהלים קמז, כ): "לא עשה כן לכל גוי" (מדרש רבה שמות ל).

נאמר בתורה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). כלומר, משפטים אלו תשים רק לפני ישראל ולא לפני אומות העולם. ונשאלת השאלה והלא יש לאומות העולם שופטים (שגם בני נח מצווים למנות שופטים לעשות דין). ויש לישראל שופטים שדנים לפי משפטים אלה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל. אז מדוע נתן הקדוש ברוך הוא לישראל משפטים רבים ומפורטים הרבה יותר ממה שנתן לאומות העולם? התשובה לכך תובן על פי משל – לחולה שנכנס הרופא לבקרו. ולאחר שבדקו אמר לבני ביתו: האכילוהו כל מה שהוא מבקש והשקוהו כל מה שהוא רוצה אל תמנעו ממנו כלום.

שוב נכנס רופא זה אצל חולה אחר, ולאחר שבדקו אמר לבני ביתו: היזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו בני משפחתו לרופא: והלא לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת שלא יאכל דבר פלוני?! אמר להם: הראשון ראיתי שאינו יוצא מחוליו לחיים, שכבר הכריעו חוליו ונוטה למות בודאי, לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה, אבל זה החולה השני ראיתי שהוא יצא מחוליו לחיים, לכן אמרתי לכם היזהרו שלא יאכל דבר פלוני שלא יכביד את חוליו.

כך גם אמר הקדוש ברוך הוא: כיוון שאומות העולם לא יזכו לחיי עולם הבא, על כן אין לשופטיהם לשפוט על כל משפטי התורה האלה, אלא די להם בשבע מצוות בני נח. אבל ישראל שמזומנים לחיי עולם הבא, נתתי להם משפטים אלה: רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שבהם יזכו לחיי עולם הבא. כמו שכתוב (ויקרא יח, ה): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – בחיי העולם הבא (מדרש רבה שמות ל).

אמר רבי אבא: רמ"ח מצוות עשה בתורה כנגד רמ"ח אברים שבאדם. שכל אבר ואבר צווח על האדם ואומר: עשה בי מצוה שתחיה בזכותה ותאריך ימים. ושס"ה מצוות לא תעשה כמנין ימות החמה. שבכל יום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם: גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה. אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותך ואת העולם כולו לכף חובה – הרי תרי"ג מצוות (מדרש תנחומא כי תצא).

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב, א) – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם, שמא שינו את מידתם, או שמא גלגל חמה אינו עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו. ולא עוד, אלא ששמח בשליחותו לעשות את רצוני, שנאמר: "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח" (תהלים יט, י). "ותשמע הארץ" – הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מידתה. שמא זרעתם ולא צימחה, או שמא זרעתם חיטים והעלתה שעורים, או שמא אמרה פרה זו: איני חורשת ואיני דשה, או שמא אמר חמור זה: איני טוען ואיני הולך. וכן הים (ירמיה ה, כב):  "אשר שמתי חול גבול לים"– שמא שינה את מידתו ועלה והציף את העולם.

והלא דברים קל וחומר: מה אלו שלא נעשו לא לשכר ולא להפסד. אם זוכים אין מקבלים שכר, ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין  חסים על בניהם ועל בנותיהם שמא יענשו בעוונותיהם – לא שינו את מידתם. אתם, שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם – על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו את מידתכם (ספרי האזינו, ילקוט שמעוני).

על הפסוק: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" (במדבר טו, מ) מובא: משל לאחד שהיה מושלך בתוך המים, הושיט לו הקברניט את החבל ואמר לו: תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: כל זמן שאתם מדובקים במצוות – נאמר עליכם (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום" (מדרש רבה במדבר יז, תנחומא שלח).