"פדיון הבן לבכור מאם בלבד!"

יש שאלה נפלאה של הגאון ר' עקיבא איגר:

"מדוע פדיון הבן נעשה רק לבכורים מאם ולא לבכורים מאב"?

והלוא אם  מצות פדיון הבן נובעת מהנס שעשה ה' לבכורי ישראל במצרים, (שאת בכורי מצרים הרג ואת בכורי ישראל הציל).

והואיל וכל בכורי מצרים נהרגו, אף בכורים מאב, כפי שכתב רש"י (שמות יב' ל'), נמצא, כי אף בכורי ישראל מאב היו בכלל הנס,

ומדוע בכור מאב אינו בכלל מצוות פדיון הבן?

והוא מתרץ ע"י הקדמה של שאלה אחרת:

בהגדה של פסח נאמר: "אני ולא מלאך… ולא שרף… ולא שליח… אני הוא ולא אחר". כלומר: הקב"ה בכבודו ובעצמו הכה כל בכור בארץ מצרים. מדוע אם כן, נאמר לבני ישראל לשים את הדם על המזוזות "ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף", והלוא לא המשחית נגף את בכורי מצרים אלא, הקב"ה בכבודו ובעצמו?!

זאת ועוד, בני ישראל לא היו רשאים לצאת מפתח ביתם עד בוקר. את טעם הדבר ביאר רש"י (שמות י"ב כב') בשם המכילתא: "מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע" והלוא הקב"ה בכבודו ובעצמו נגף את בכורי מצרים, והוא כן מבחין בין צדיק לרשע?!

אלא, אומר הגאון:

במכת בכורות מתו כל הבכורים, גם בכורים מאימא וגם בכורים מאבא. לזהות את הבכורים מאימא, אין בעיה. אבל, קיים קושי לזהות בכורים מאבא. מדוע? כי יכול להיות, שיהיה לאבא ילד שהוא בכור הנמצא במקום אחר ואף אחד לא יודע על קיומו…

נמצא אם כן, שבמצרים הייתה חלוקת עבודה: הקב"ה הרג את הבכורים מאבא, כי רק ה' יודע מיהו בכור מאבא ("אני הוא שהבדלתי בין טיפה של בכור  לטיפה שאינה של בכור" – בבא מציעא סא' ב'), והמלאך המשחית הרג את הבכורים מאימא.

אך כיוון, שניתנה הרשות למשחית להשחית – אינו מבדיל בין צדיק לרשע, ולכן, הבכורים מהאימא היהודייה היו בסכנה, והיו צריכים כאן ישועה גדולה. מה עשו? שמו דם על הדלתות כסימן למשחית שכאן גרים יהודים והכניסה אסורה!.

זאת הסיבה שפדיון הבן נעשה רק לבכורים מאימא ולא לבכורים מאבא.

כי פדיון הבן נובע מהנס שעשה ה' לבכורי ישראל במצרים. אותו המשחית שהרג בכורים מאם, שעליו נאמר שכאשר יש לו רשות להשחית אינו מבדיל בין צדיק לרשע – בכל זאת לא הרג את בכורי ישראל מאם, וזה הנס!.