מסכת אבות- פרק ה משנה ב

פרק ה משנה ב

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, 

לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, 

שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין 

עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. 

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, 

לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, 

שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, 

עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם.

באור המשנה

עשרה דורות מאדם ועד נח – ואלו הם: א. אדם, ב. שת, ג. אנוש, ד. קינן, ה. מהללאל, ו. ירד, ז. חנוך, ח. מתושלח, ט. למך, י. נח. ומנתה אותם התורה כדי להודיע כמה ארך אפים לפניו – לפני הקדוש ברוך הוא. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול – עד שבסופו של דבר הביא עליהם את מי המבול מפני שלא חזרו בתשובה.

עשרה דורות מנח ועד אברהם – ואלו הם: א. שם, ב. ארפכשד, ג. שלח, ד. עבר, ה. פלג, ו. רעו, ז. שרוג, ח. נחור, ט. תרח, י. אברהם. ומנתה אותם התורה כדי להודיע כמה ארך אפים לפניו – לפני הקדוש ברוך הוא. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקיבל עליו שכר כנגד כולם – אברהם אבינו עשה מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי לכולם לעשות. לפיכך ניצלו כולם בזכותו. וכמו שנטל עליו עול מצוות בעולם הזה כנגד כולם, כך גם קיבל בעולם הבא שכר כנגד כולם. לפי שכל אדם יש לו שני חלקים: אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. אם זכה – נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, ואם נתחייב – נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם (חגיגה טו:).

מעשי אבות

באותו יום שנברא האדם בשעה העשירית חטא בעץ הדעת (ועל פי הזוהר והאר"י בשעה התשיעית). ובשעה השתים-עשרה נטרד מגן עדן (סנהדרין לח:). לאדם נולדו ביומו הראשון ליצירה שני בנים: קין והבל. עם קין נולדה תאומה אחת, ועם הבל שתי תאומות. איתן התחתנו ומהם נפוץ העולם (דבר זה היה מותר שזה היה לפני מתן תורה).

הבל נרצח על ידי קין לאחר חמישים יום מהבריאה. ויש אומרים לאחר ארבעים שנה. קין נהרג "בטעות" בגיל מאה ושלושים שנה על ידי למך. לאחר האכילה מעץ הדעת פרש האדם הראשון מחוה למשך מאה ושלושים שנה, וכשקין נהרג על ידי למך שב אליה. ונולד בנם השלישי, שת, כשהם אדם וחוה היו בגיל מאה ושלושים.

כשמלאו לשת מאה וחמש שנה, נולד בנו אנוש. ובן זה החל למרוד בה'. ובזמנו התחילו לעבוד את הכוכבים והמזלות ולבנות להם היכלות ומקדשים וכדו'. הייתה זו תחילת ההדרדרות שהביאה לכפירה בה' יתברך שהגיעה לשיאה בדור המבול, ולאחר שלוש מאות וארבעים שנה בדור הפלגה.

אדם הראשון נפטר בגיל תשע מאות ושלושים שנה. (הוא טמון במערת המכפלה בקרית ארבע) לדעת חכמינו זיכרונם לברכה הוא היה אמור לחיות אלף שנים אך הוא תרם שבעים שנה לדוד המלך. לפי שראה ברוח הקודש שדוד המלך עתיד להיוולד ולמות לאחר שלש שעות מלידתו, תרם לכבודו שבעים שנות חיים (ילקוט שמעוני תהילים רמז תת מג)

למדנו במשנתנו שעשרה דורות היו מאדם הראשון ועד נח (עד 1056 שנה לבריאת העולם). חלקם היו צדיקים וחלקם רשעים. ואלו הם: א. אדם הראשון (היה צדיק חוץ מהחטא שחטא בעץ הדעת), ב. שת (צדיק), ג. אנוש, ד. קינן, ה. מהללאל, ו. ירד (צדיק), ז. חנוך (היה צדיק. נפטר בגיל 365 בשנת 987 לבריאה, ונלקח על ידי הקב"ה לשמים ונהפך למלאך מטט-רון ושר הפנים), ח. מתושלח (היה צדיק, הוא חי תשע מאות ושישים ותשע שנים, ומתוכם 243 שנה חי בחפיפה עם אדם הראשון) ט. למך (היה צדיק), י. נח (היה צדיק). אדם הראשון סיפר למתושלח וללמך (אבי נח) על בריאת העולם וגדולת מעשי הקדוש ברוך הוא. ודברים אלו הועברו מנח לאברהם.

נח נולד בשנת 1056 לבריאת העולם (2704 לפני הספירה). שם אשתו היה נעמה, נולדו להם שלשה בנים: שם (הוא מלכי צדק מלך שלם), חם ויפת. שהיו נשואים לשלש אחיות שהן נכדות מתושלח, ומהם נפוץ כל העולם.

עשרה דורות היו מנח ועד אברהם אבינו (1948-1056 לבריאת העולם). ואלו הם: א. שם (צדיק), ב. ארפכשד, ג. שלח, ד. עבר (היה צדיק ונביא גדול, הרביץ תורה ברבים עם שם שהיה אביו של סבו), ה. פלג, ו. רעו, ז. שרוג, ח. נחור, ט. תרח (אביו של אברהם אבינו, בתחילה היה עובד עבודה זרה ובסוף ימיו חזר בתשובה, ולפי האר"י הקדוש חזר בגלגול של איוב), י. אברהם אבינו. ולמרות שעשרה דורות הבדילו בין נח לאברהם הם נפגשו ולמדו ביחד תורה. נח נפטר בשנת 2006 לבריאת העולם (1754 לפנה"ס) כשהיה בגיל תשע מאות ושישים, (הוא טמון בכרך נח שבלבנון) חמישים ושמונה שנה לאחר הולדתו של אברהם אבינו.

הסיבה לכך שהתורה מנתה את עשרת הדורות שמאדם ועד נח היא: כדי להודיענו כמה אריכות אפיים יש לפני הקדוש ברוך הוא. שלמרות שכל הדורות הללו היו מכעיסין לפניו יתברך, לא הענישם. אלא המתין להם אולי יחזרו בתשובה. וכשלא חזרו בתשובה, הביא עליהם את המבול בימיו של נח.

ובעינין מידת אריכות אפיים של הקב"ה מסופר במדרש על אברהם אבינו שאירח פעם אחת אורח זקן בן תשעים שנה באוהלו. ולאחר שאכל ושתה עמו סעודת מלכים, קם אותו זקן והודה לאברהם אבינו על כל האירוח. אמר לו אברהם שצריך להודות לבורא עולם על האכילה ולא לו. מה עשה אותו זקן? לקח את הפסל הקטן שהיה בכיסו והחל לנשקו ולחבקו ולהודות לו על כל מה שאכל ושתה. כשראה זאת אברהם אבינו מיד החל לשכנעו בטוב טעם ודעת  על מנת להוכיח לו שיש בורא לעולם, במשך שש שעות רצופות. ובכל זאת שוב לקח אותו זקן את פסלו וחבקו ונשקו. מה עשה אברהם? ביקש מאותו זקן שילך לו לדרכו לשלום וכך נפרדו שניהם.

מיד נגלה אליו הקדוש ברוך הוא במראה הנבואה ואמר לו: אברהם אוהבי, תשעים שנה תמימות היה לי אריכות אפיים וסבלנות כלפי אותו זקן אולי הוא יחזור בתשובה מדרכו הרעה. ואתה אין לך סבלנות אליו ליותר משש שעות? שמע זאת אברהם ומיד רץ אחרי אותו זקן ואמר לו: בבקשה בא אלי ללון אצלי, כבר מאוחר לצאת לדרך, הקור גדול במדבר וישנם גם חיות טרף מסביב. והסכים אותו זקן ושב עם אברהם לאוהלו ולן שם.

כשקם אותו זקן למחרת בבוקר הגיש לו אברהם אבינו לאכול ולשתות ושוב ניסה לדבר על לבו ולשכנע אותו להאמין שיש בורא לעולם והפסילים הם הבל וריק, אשר "פה להם – ולא ידברו, עינים להם – ולא יראו, אזנים להם – ולא ישמעו" (תהלים קטו, ה-ו). ואכן השתכנע אותו זקן שיש בורא לעולם וזרק את פסלו לרצפה ונפצו לרסיסים, וכך התווסף עוד מאמין בבורא העולם.