מסכת אבות- פרק ד משנה י

פרק ד משנה י

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: 

הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. 

וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. 

וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה – 

יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ. 

וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה – 

יֶשׁ לוֹ שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ.

באור המשנה

רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה – תמעט בעסקיך ובמלאכתך ויהיה עיקר עסקך בתורה.

והוי שפל רוח בפני כל אדם – ללמוד אפילו ממי שהוא קטן ממך בחכמה.

ואם בטלת מן התורה – אם בטלת מן התורה מחמת עסקיך, יש לך בטלים הרבה כנגדך – ישנם הרבה דברים נוספים שיגרמו לך להיבטל מלימודיך. ואם עמלת בתורה – אם עשית את תורתך עיקר ומלאכתך עראי, יש לו – להקדוש ברוך הוא, שכר הרבה לתן לך – שהקדוש ברוך הוא בעצמו ישלם לך שכרך ולא על ידי שליח, ובזה יתירה מידה טובה על מידת פורענות.

מעשי אבות

רבי מאיר היה מגדולי התנאים, אחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא האחרונים המכונים: "רבותינו שבדרום" (רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר) שעמדו אחרי רבי עקיבא ומילאו את כל ארץ ישראל תורה. הוא גם למד אצל רבי ישמעאל ואצל אלישע בן אבויה. ולא נמנע מלשמוע תורה מאלישע בן אבויה גם לאחר שיצא לתרבות רעה והיה ל"אַחֵר".

בגמרא מסופר על רבה בר רב שילא שמצאו לאליהו הנביא, אמר לו: מה עושה הקדוש ברוך הוא? אמר לו: אומר הלכה מפי כל החכמים, ומפיו של רבי מאיר אינו אומר, אמר לו: מפני מה? אמר לו: משום שלמד תורה מפי אַחֵר (אלישע בן אבויה), אמר לו: ומה בכך? רבי מאיר, רימון מצא – תוכו אכל וקליפתו זרק. כלומר, לקח ממנו רק את דברי תורתו ולא את דברי המינות שהיו בו, אמר לו אליהו: עכשיו הקב"ה אומר: מאיר בני אומר… (חגיגה טו:).

גדול היה חלקו של רבי מאיר בסידור המשנה, שכן אמרו (סנהדרין פו.): "סתם משנה – רבי מאיר אליבא דרבי עקיבא", כלומר, שמשנתו של רבי מאיר, שקיבלה מרבי עקיבא רבו, הונחה ליסוד בסידור המשנה, שהגיע לידי שכלול אחר כך על ידי רבי יהודה הנשיא. רבי מאיר הצטיין מאוד בחריפותו ובחידודו, כמו שאמרו חכמים: כל הרואה את רבי מאיר בבית המדרש, כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה (סנהדרין כד.)

רבי יהודה הנשיא מעיד על עצמו שלא זכה לחריפותו אלא בגלל שראה את רבי מאיר מאחוריו (רש"י פירש: כשלמד לפניו ישב בשורה שלאחריו), ואילו ראהו מלפניו היה מחודד יותר (עירובין יג:).

למרות כל גדולתו לא זכה שתיקבע הלכה כמותו מפני עומק דעתו, כפי שאמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו חכמים הלכה כמותו? לפי שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים. כלומר, מביא ראיות וטעמים על כך, אומר על טהור טמא ומראה לו פנים. תניא, לא רבי מאיר שמו, אלא רבי נהוראי שמו. ולמה נקרא שמו רבי מאיר, שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין יג.).

רבי מאיר היה לבלר. כלומר, סופר כותב ספרי תורה תפילין ומזוזות. והיה יגע ומשתכר שלשה סלעים בשבוע, והיה אוכל ושותה בסלע אחד, ומתלבש בסלע אחד, ובסלע השלישי היה מפרנס בו תלמידי חכמים. אמרו לו תלמידיו: מה יהיה על בניך שאין אתה מניח להם כלום לירושה? אמר להם: אם יהיו צדיקים, יהיה להם פרנסה מאת ה' יתברך, שנאמר: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהלים לז, כה).

רבי מאיר היה בן למשפחת גרים, מצאצאי נירון קיסר (גיטין נו:). אשתו של רבי מאיר היתה ברוריה בתו של התנא רבי חנניה בן תרדיון, שנתפרסמה בתורתה, חכמתה ומעשיה הגדולים. נולדה לו ממנה בת שנשאה לתלמיד חכם מובהק, וכן נולדו לו ממנה שני בנים שמתו על פני הוריהם בגיל צעיר, כפי שמובא במדרש משלי (לא:) מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב בבית המדרש בשבת בשעת המנחה ודורש. באותה שעה מתו שני בניו, מה עשתה ברוריה אמם? הניחה את שניהם על המיטה ופרשה סדין עליהם, במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש, אמר לה: היכן שני בני? אמרה לו: הלכו לבית המדרש, אמר לה: צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם. נתנה לו כוס של הבדלה, חזר ואמר: היכן שני בני? אמרה לו הלכו להם למקום פלוני ועכשיו הם באים, הקריבה לפניו לאכול סעודה רביעית ואחר שבירך ברכת המזון אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול, אמר לה? אמרי, אמרה לו: קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פיקדון, עכשיו בא על מנת לקבלו, נחזיר לו או לאו? אמר לה: בתי, מי שיש לו פיקדון אצלו אינו צריך להחזיר לרבו?! אמרה לו: חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אותו. מה עשתה? תפשתו בידו והעלתה אותו לאותו החדר, וקירבה אותו למיטה, ונטלה הסדין מעליהם, וראה את שני בניו מתים מונחים על המיטה. התחיל בוכה ואומר: בני, בני, באותה שעה אמרה ברוריה לרבי מאיר: רבי, לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר הפיקדון לרבינו? כך ה' נתן וה' לקח. בדבר הזה נחמתו ונחה דעתו ונתישבה, ועליה נאמר: "אשת חיל מי ימצא"! (משלי לא, י).

המקור לכינוי המפורסם שקוראים לרבי מאיר "בעל הנס" הוא על פי מעשה שהיה. מלכות רומי הרשעה גזרה על רבי חנינא בן תרדיון להישרף עם ספר התורה באש ואת אשתו דנו להריגה ועל בתו (אחותה של ברוריה) נגזר שתשב במקום של פריצות. אמרה ברוריה לרבי מאיר: אני בושה ונכלמת שאחותי כך יושבת במקום של פריצות, אנא, לך ופדה אותה ותוציא אותה משם. מה עשה רבי מאיר? נטל בידו ארנק מלא דינרי זהב, והלך לשם. אמר רבי מאיר בלבו, אם היא לא עשתה איסור, בודאי שמן השמים יעשה לנו נס ואוכל לפדותה. ואם היא עשתה איסור, לא אוכל לפדותה.

הגיע לשם, עשה עצמו כמו חייל פרש. ביקש להעמידה במבחן ולנסותה, ותבע אותה לדבר עבירה. אמרה לו: דרך נשים לי, ואיני יכולה להתמסר לך. אמר לה: אמתין לך עד שיפסוק דם הנדה, אמרה לו: למה לך כל כך, יש כאן הרבה נשים יפות ממני, אמר לו שומר בית הסוהר: כך היא אומרת לכל מי שנטפל אליה, אמר רבי מאיר: משמע שלא עשתה איסור כלל.

אמר לו רבי מאיר לאותו שומר, טול לך את כל דינרי הזהב שבידי, ותן אותה לי, כי היא גיסתי, חצי הדינרים יהיו בשבילך וחצי הדינרים יהיו בשביל לשחד את הממונים עליך, שאם ירצו להעליל עליך פייס אותם בממון. אמר לו השומר: וכשייכלו הדינרים הללו שבידי וירצו להעליל עלי מה אעשה? אמר לו רבי מאיר: אמור "אלהא דמאיר ענני"! ותינצל. אמר לו השומר: ומי יאמר לי שכן הוא כדברך שאנצל בתפילה זו? אמר לו עתה תראה! היו שם כלבים רעים מאוד, שהיו אוכלים בני אדם, לקח רבי מאיר אבן והשליך עליהם, באו ורצו לעברו על מנת לאוכלו, אמר: "אלהא דמאיר ענני"! והניחוהו והסתלקו להם, כשראה זאת השומר נתן לו את האשה הזאת.

לאחר כמה ימים נודע הדבר בבית המלך, מה שעשה השומר הזה, הביאוהו למלך והעלוהו לתליה, אמר: "אלהא דמאיר ענני"! ותשש כוחו של התליין, ולא יכל לבצע את גזר הדין, אמרו לו: מדוע אין אנחנו יכולים לתלות אותך? אמר להם השומר: כך וכך היה מעשה, מה עשו הרומאים? חקקו את דמותו של רבי מאיר על פתחה של רומי, ואמרו: כל מי שיראה אותו ויתפסהו ויסגירו אותו אלינו יטול את שכרו שלם.

יום אחד ראו אותו הרומאים ורצו אחריו לתפסו, והוא רץ מלפניהם, והלך למקום של נשים פרוצות כדי שיאמרו שאין זה רבי מאיר, (כי אם זה היה רבי מאיר לא היה נכנס למקום הזה) ובא אליהו הנביא ונדמה לאשה לא צנועה והתחבקו יחד, וכשראו זאת הרומאים אמרו: לא ייתכן שזה רבי מאיר. שאם זה היה רבי מאיר בודאי שלא היה עושה כן. ויש אומרים: שראה רבי מאיר מסעדה שמבשלים בה בשר טמא, נכנס לשם וטבל אצבעו במאכל הטמא, ומצץ את אצבעו השניה והם סברו שאכל חזיר. אמרו: בודאי שאין זה רבי מאיר. ולאחר מעשה זה ברח רבי מאיר מארץ ישראל לבבל (עבודה זרה יח.).

מסופר בשמו של הבעל שם טוב (רבי ישראל בעל שם טוב, חי לפני 245 שנה, איש אלוקים קדוש בעל מופתים גדולים ונוראים, מייסד תנועת החסידות שחוללה מהפכה ביהדות אירופה בעבודת ה', וקירבה רבים לעבודת ה'. הוא נפטר בגיל חמישים וקבור במז'יבוז') שאדם הנמצא בסכנה וצריך לנס אז ייתן ח"י מטבעות לנרות לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, ויאמר שלש פעמים בפה מלא: "אני נודר אותן ח"י מטבעות לנרות לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, אלוקי מאיר, ענני! ובכן, יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו כשם ששמעת את תפילת עבדך מאיר ועשית לו ניסים ונפלאות, כן תעשה עמדי ועם כל ישראל הצריכים לנסים נסתרים וגלויים, אמן"!

בענין זה אמר רבי חיים הורוביץ: "ישראל קדושים נוהגים בכל תפוצות ישראל, שאם יארע חלילה וחס, איזו גנבה ואבידה ובכל עת צרה וחולי ומכאוב, רחמנא ליצלן (השם יצילנו) – נודרים שמן, או מעות לקברו של רבי מאיר בעל הנס ואומרים: 'אלוקי מאיר, עננו בזכותו – והוא יענם, ויעזרם ויחלצם מן הצרה".

כתב רבי יעקב שאלתיאל, שהיה אחד מהמקובלים: "מדוע זכה התנא הקדוש, רבי מאיר, שיהיו נודרים לו נדרים ונדבות על שמו ולא על שם תנא אחר? בזכות זה שלימד זכות על ישראל, וכידוע, הקדוש ברוך הוא אוהב את מי שמלמד זכות על ישראל, והלא רבי מאיר אמר פעמים רבות בגמרא שישראל, אף על פי שאינם עושים רצונו של הקב"ה, נקראים בנים וזהו הטעם שזכה להיות בעל הנס ועושה נפלאות גדולות".

רבי מאיר היה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. כפי המעשה המובא בגמרא בשני אנשים שהשטן היה מתגרה בהם, ובכל ערב שבת היו מתקוטטים זה עם זה, פעם אחת נזדמן רבי מאיר למקומם, וכשראה זאת עיכב אותם שלושה שבועות. דהיינו, שבכל ערב שבת של שלשת השבועות היה שם, עד שעשה שלום ביניהם. ואז שמע לשטן שאומר: אוי לי שהוציאני רבי מאיר מבית זה! כי לאחר שעשו שלום ביניהם לא היה לשטן שם עוד מה לעשות (גיטין נב.).

עוד מובא מעשה ברבי מאיר שהיה רגיל לדרוש בבית הכנסת של חמתא בכל ערב שבת, וכהרגלו היה דורש שליש בהלכה שליש באגדה ושליש במשלים. והיתה שם אשה אחת שהיתה רגילה לשמוע את דרשתו, פעם אחת הוא האריך בדרשתו יותר מן הרגיל, וכשבאה האשה לביתה מצאה שהנר כבר כבה, אמר לה בעלה בכעס: היכן היית? אמרה לו: שמעתי את הדרשה של רבי מאיר בבית הכנסת, אמר לה בעלה: צאי מהבית, ואת לא תיכנסי לביתי עד שתלכי ותירקי בפניו של הדרשן, כשנודע הדבר לרבי מאיר ביקש ממנה שתילחש לו לעין הרע ותירק לו בעין שבע פעמים, וכשעשתה כן אמר לה: לכי ואמרי לבעלך – אתה אמרת לי לירוק פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו: כך מבזין את התורה! ואילו אמרת לנו, היינו מביאין אותו ומלקין אותו על העמוד עד שהיה מתרצה ומתפייס לאשתו? אמר להם: לא יהא כבודו של מאיר גדול יותר מכבודו של הקדוש ברוך הוא, ומה אם שם ה' הקדוש שנכתב בקדושה, אמרה התורה שימחה על המים כשבאים להשקות את האשה הסוטה וכל זאת בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו – כבודו של מאיר לא כל שכן?! (ירושלמי סוטה פ"א, ה"ד).

בשכונתו של רבי מאיר גרו בריונים שהיו מצערים אותו מאוד, ומרוב שהיו מצערים אותו, רצה רבי מאיר להתפלל עליהם שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: מדוע רוצה אתה להתפלל עליהם שימותו האם מפני שכתוב: "יתמו חטאים מן הארץ" (תהלים קד, לה). והלא אין כתוב: "יתמו חוטאים מן הארץ"  אלא כתוב: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" (שם) מוטב שתתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, ובאמת רבי מאיר התפלל וביקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה וחזרו בתשובה (ברכות י.).

מעשה באשה אחת שבאה לבית מדרשו של רבי מאיר ואמרה לו: שאחד מתלמידיו קידש אותה בלי שעשו חופה, ואין היא זוכרת מי הוא, כעת היא אשת איש ואסור לה להתחתן עם איש אחר, לכן ביקשה ממנו שימצא את התלמיד וישתדל שתלמיד זה יגרש אותה כדין.

רבי מאיר רצה למנוע את הבושה מאותו תלמיד ולכן קרא לסופר שיכתוב עבורו גט ונתן בידה של האשה את הגט וגרשה, כאשר ראו זאת תלמידיו אף הם כולם עשו כמותו וכל אחד כתב גט כריתות ונתן בידה. כך שבין כולם היה גם אותו תלמיד שקדשה, ונעשתה מגורשת כדין. כך עלה בידו של רבי מאיר לשחרר את האשה, שתוכל להתחתן עם איש אחר בלא לבייש את אותו תלמיד (ילקוט שמעוני עזרא רמז תתרסט).

מעשה היה בדרום, בפונדקאי אחד שהיה קם באמצע הלילה ולובש את בגדיו ואומר לאורחים שהיו שם: קומו צאו לכם לדרככם שאעשה לכם ליווי בשיירה עכשיו, והיו יוצאים, ולסטים היו מקדימים אותם ובוזזים את כל אשר להם ומתחלקים שווה בשווה עם הפונדקאי.

פעם אחת הלך רבי מאיר והתארח שם, ובעוד לילה לבש הפונדקאי את בגדיו ואמר לרבי מאיר: קום צא לך ואעשה לך לויה, אמר לו רבי מאיר: יש לי אח ואני יושב וממתין לו, אמר לו: והיכן הוא? אמר לו: בבית הכנסת, אמר לו: ומה שמו, אני אלך ואקרא לו? אמר לו: כי טוב, כל אותו הלילה הלך הפונדקאי וצווח בשער בית הכנסת: כי טוב, כי טוב, ואין קול ואין עונה, בבוקר קם רבי מאיר והתיר את  חמורו על מנת ללכת לדרכו, אמר לו אותו פונדקאי: היכן הוא אחיך שאמרת? אמר לו: הרי כבר בא לו "האח" הזה, ששמו "כי טוב", והוא אור היום כמו שנאמר (בראשית א, ד): "וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית רבה צב, ו).

ציונו של רבי מאיר בעל הנס הוא אחד האתרים הקדושים ביותר בעולם היהודי, הוא טמון בטבריה לימין הדרך ביציאה הדרומית של טבריה, בדרך לצמח, מול חמי טבריה (יש אומרים: שהוא נשבע שלא יישב עד שיבוא משיח צדקינו וביקש שיקברו אותו מעומד) ואלפים פוקדים את קברו בכל שנה ושנה בליל י"ד באייר, שהוא פסח שני.

הוא היה אומר

רבי מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת שמע שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש – מובטח לו שהוא בן העולם הבא (ירושלמי שבת פ"א, ה"ג).

רבי מאיר אומר: אין ארץ ישראל חסרה דבר (ברכות לו:).

אמר רבי מאיר: כשם שיש יתרון בין האור לבין החושך, כך יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים (קהלת רבה ב, א).

רבי מאיר אומר: גדול ממזר תלמיד חכם מכהן גדול עם הארץ (הוריות יג.).

רבי מאיר אומר: גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה –  מוחלים לו ולכל העולם כולו, שנאמר: (הושע יד, ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו" – מהם לא נאמר אלא ממנו (יומא פו:) .

רבי מאיר היה רגיל תמיד לומר: למד תורה בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבך, ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל עוון ואני (דהיינו, הקדוש ברוך הוא) אהיה עמך בכל מקום (ברכות יז.).

אמר רבי מאיר: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: הביאו לי ערבים טובים שתקיימו אותה, ואתן לכם את התורה. אמרו לו: ריבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו, נביאינו ערבים לנו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: גם אלה צריכים ערבים, הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם. אמרו: הרי בנינו ערבים לנו. אמר הקדוש ברוך הוא: אלה בודאי ערבים טובים, על ידיהם אתן לכם את התורה. וזהו מה שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" ואין עוז אלא תורה שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רסז).

רבי מאיר היה אומר: בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו: בקול, במראה, ובדעת (סנהדרין לח.).

אמר רבי מאיר: כשהאדם בא לעולם, ידיו קפוצות, כאומר: כולו שלי ואני נוחל אותו. וכשהוא נפטר מן העולם ידיו פשוטות כאומר: לא נחלתי מהעולם הזה כלום (קהלת רבה ה).

רבי נהוראי אומר (הוא רבי מאיר): מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא ושאר כל אומנויות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב, אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו (שלא יכשל בעבירות) ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו (קידושין ד, יד).

רבי מאיר אומר: ישראל שחטא אף על פי שחטא – ישראל הוא.

רבי מאיר אומר: מפני מה אסרה התורה אשה נדה על בעלה? אלא כדי שלא יקוץ בה, ותהיה עליו ככלה חדשה (נדה לא:).