מסכת אבות- פרק ג משנה ו

פרק ג משנה ו

רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר: 

עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". 

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה? 

שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט, ו): "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ". 

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה? 

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". 

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם? 

שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, טז): "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ 

אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע" וְגוֹ'   ". 

וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד? 

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, כא): "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת 

שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".

באור המשנה

רבי חלפתא בן דוסא איש מכפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם – כלומר, שיורדת עליהם השפעה אלהית להאיר עיניהם בחכמה, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" – ואין עדה פחותה מעשרה, שנאמר במרגלים: "עד מתי לעדה הרעה הזאת" (במדבר יד, כז) יצאו יהושע וכלב, הרי עשרה.

ומנין אפילו חמישה? – שיושבים ועוסקים בתורה, ששכינה שרויה ביניהם? שנאמר: "ואגודתו על ארץ יסדה" – ובראש הפסוק שם נאמר: "הבונה בשמים מעלותיו", כלומר, השכינה שהיא בשמים יורדת למטה לארץ כשיש "אגודה", דהיינו: חמישה שיושבים ועוסקים בתורה, שכן "אגודה" משמעה מה שאדם אוגד בידו אחת, שהיא בת חמש אצבעות.

ומנין אפילו שלשה? – שיושבים ועוסקים בתורה, ששכינה שרויה ביניהם? שנאמר: בקרב אלהים ישפוט: "אלוהים" היינו בית דין של שלשה דיינים ואומר הכתוב, שהקב"ה משתתף עמהם, בשעה שיושבים בדין. ומנין אפילו שנים? – שיושבים ועוסקים בתורה, ששכינה שרויה ביניהם? שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע" – כתוב כאן שנדברו יראי ה' איש אל רעהו, משמע שהם שניים, ונאמר: "ויקשב ה' וישמע", מכאן למדים שהשכינה שרויה ביניהם.

ומנין אפילו אחד? – שיושב ועוסק בתורה שהשכינה עימו? שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" – כלומר, בכל מקום אשר תזכיר את שמי (בחילוף אות אל"ף באות ת"ו, לפי א"ת ב"ש) או לפי פירוש רש"י בכל מקום שאתן דעת בלבך להזכיר את שמי, אז אבוא אליך וברכתיך – "וברכתיך", לשון יחיד ומכאן משמע שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהשכינה עימו.

מעשי אבות

רבי חלפתא בן דוסא חי בסוף תקופת התנאים, ומקום מושבו היה בכפר חנניה הוא כפר עזה בגבול הגליל התחתון והעליון. בנו היה התנא הידוע רבי יוסי שדבריו מופיעים בהמשך מסכתנו (פרק ד, משנה ו). הוא קבור בכפר חנניה (בצד כביש עכו–צפת כ– 2 ק"מ צפונית מזרחית לצומת חנניה, ראה מפה בסוף הספר).

למדנו במשנתנו שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהשכינה עמו, ובאמת מאוד חביבה התורה לפני הקדוש ברוך הוא. אשרי האדם שזכה לקניין התורה שהוא הקנין האמיתי, לפי שכל שאר הקניינים שהאדם רוכש בחייו הם קניינים זמניים וחולפים אך התורה היא קנין נצחי לאדם בעולם הזה ובעולם הבא.

מעשה בתלמיד חכם אחד שהיה מפליג בספינה יחד עם הרבה סוחרים, והיו אותם סוחרים משתבחים כל הדרך בסחורות שבידם, לאחד היו אריגים משובחים ולשני היו אבנים טובות ומרגליות וכו'. היו אומרים לאותו תלמיד חכם: היכן הסחורה שלך? אמר להם: הסחורה שלי גדולה משלכם, כששמעו זאת הסוחרים החלו לבדוק ולחפש בכל הספינה אך לא מצאו מאומה והתחילו כולם לשחוק עליו. באמצע ההפלגה בים התנפלו עליהם שודדים ונטלו את כל מה שהיה בספינה, עלו כולם ליבשה ונכנסו למדינה שהיתה שם ולא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר? נכנס לבית המדרש ישב ודרש בפני הרבים.

כשראו בני המדינה שהוא תלמיד חכם גדול ובן תורה, נהגו בו כבוד גדול ומינו אותו לרב עליהם ופירנסוהו, כשראו זאת הסוחרים באו אצלו והתחילו לפייסו על מה ששחקו עליו, ואמרו לו: בבקשה ממך, בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות לפני בני העיר ולא נמות ברעב, אמר להם: הלא אמרתי לכם שסחורתי גדולה משלכם, שסחורתכם אבדה ושלי קיימת (מדרש תנחומא הקדום, תרומה).

למדנו במשנתנו שעשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם וכו'. ומובא בזוהר הקדוש שבשעה שישראל יושבים ועוסקים בתורה, הקדוש ברוך הוא אומר לפמליה של מעלה: ראו! ראו! בני חביבי שעוזבים את עסקיהם ועוסקים בתורה הקדושה. ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה השכינה עימו שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כא) ושכרו מתקבל במרום שנאמר: "ישב בדד וידום כי נטל עליו" (איכה ג, כח).

משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו בן קטן, הניחו ויצא לשוק, עמד בנו ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו, והוא יושב והוגה בה. כיוון שבא אביו מן השוק אמר: ראו בני קטן שהנחתיו ויצאתי לשוק מה עשה? מעצמו עמד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והוא יושב ולומד בה (אבות דרבי נתן ח).

למרות שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה השכינה עמו ומקבל על לימודו שכר, לא טוב לאדם ללמוד תורה יחידי, וכבר אמר רבה בר בר חנה:  למה נמשלו דברי תורה לאש שנאמר (ירמיה כג, כט): "הלא כה דברי כאש נאום ה' " – לומר לך: מה האש אינה דולקת יחידי, אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי (תענית ז.).