מסכת אבות- פרק ב משנה י

פרק ב משנה י

הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: 

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: 

יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס. וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ. 

וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, 

וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִכָּוֶה, 

שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָן עֲקִיצַת עַקְרָב, 

וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ.

באור המשנה

הם אמרו שלשה דברים – חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי היו רגילים לומר שלשה פתגמים בענייני מוסר ודרך ארץ.

רבי אליעזר אומר: א. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס – כשם שאינך רוצה שיפגעו בכבודך, כך תהא נזהר שלא לפגוע בכבוד חברך, וזאת תוכל לעשות על ידי שלא תכעס, שכן אם תכעס תזלזל בכבודו.

ב. ושוב יום אחד לפני מיתתך – כל יום אדם ישוב בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא שמא ימות למחר.

ג. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים – בוא ללמוד תורה מפי החכמים, והתקרב אליהם על מנת שתוכל להקשיב לדבריהם, כאדם שמתקרב למדורת האש כדי להתחמם כנגדה. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה – כלומר, כשם שלא תוכל להתקרב יותר מידי למדורה, פן תגע בגחלים ותיכווה, כך היה זהיר בשעה שאתה מתקרב לחכמים, שלא תתקרב אליהם יותר מדי שמא תקל בכבודם ותיענש על ידם. שנשיכתן נשיכת שועל – כלומר, ענשם של חכמים קשה כנשיכת שועל שרפואתה קשה, לפי ששיניו דקות ועקומות וצריך הרופא לחתוך את הבשר באיזמל ולהרחיב הנשיכה, ועקיצתן עקיצת עקרב – שקשה עקיצתו של עקרב יותר משל נחש.

ולחישתן לחישת שרף – דיבורם של חכמים כלחישת "שרף" שהוא נחש ארסי הלוחש בשעה שמטיל את ארסו. וכל דבריהם כגחלי אש – ולכן יש  מאוד להיזהר בכבודם.

מעשי אבות

רבי אליעזר בן הורקנוס היה מגדולי התנאים, הראשון מבין תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, כל מקום שכתוב "רבי אליעזר" סתם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, המכונה גם בתואר "הגדול". 

בפרקי דרבי אליעזר מובא מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס שהיה בן עשרים ושתיים שנה, ולא למד תורה, ואביו הורקנוס היה עשיר גדול, והיו לו שדות וכרמים, וחילק את שדותיו לכל בניו לחרוש ולזרוע אותם, כל אחד בחלק שלו, ובחלקו של רבי אליעזר נפלה שדה מלאה בסלעים, יום אחד בא הורקנוס לבקר בשדותיו, ומצא את אליעזר בנו יושב ובוכה, אמר לו אביו, מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער אתה שהשדה שלך מלאה בסלעים, אתן לך שדה אחרת שאדמתה רכה יותר ותוכל לחרוש בה בקלות, נתן לו שדה אחרת טובה ממנה.

שוב בא הורקנוס בפעם אחרת, ומצאו בוכה, אמר לו עכשיו מפני מה אתה בוכה? אמר לו מפני שנפשי חשקה ללמוד תורה, אמר לו אביו, והלא בן עשרים ושתיים שנה אתה, ואיך תוכל עכשיו ללמוד תורה, אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים, ותקח אותם לבית הספר והם ילמדו תורה, נתן לו שדה אחרת בהר, בא לחרוש בה, נפלה פרתו ורגלה נשברה, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. נגלה לו אליהו הנביא ומצאו בוכה, אמר לו אליהו מפני מה אתה בוכה? אמר לו, מפני שאני מבקש ללמוד תורה, אמר לו, אם ברצונך ללמוד תורה, עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן זכאי ותלמד אצלו תורה, מיד ברח רבי אליעזר בן הורקנוס לירושלים. 

כשהגיע אצל רבן יוחנן בן זכאי, שאל אותו רבן יוחנן: מי אתה? ולא רצה להגיד לו, שאל אותו: האם למדת מימיך קריאת שמע או תפילה או ברכת המזון? אמר לו: לאו, אמר לו רבן יוחנן: עמוד ואלמד אותך את שלשתם. לאחר זמן שוב ישב, והיה בוכה, אמר לו רבן יוחנן, בני, מפני מה אתה בוכה? אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה, רבן יוחנן היה מלמד אותו שתי הלכות בכל יום, והיה חוזר עליהם ומשננן. למד שם במשך שמונה ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח מפיו לפני רבן יוחנן, והעמידו מלפניו,ישב והיה בוכה. אמר לו, מפני מה אתה בוכה? אמר לו, מפני שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מוכה שחין מלפניו, אמר לו: בני, אל תירא, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יהיה ריח התורה עולה מפיך מסוף העולם ועד סופו. שאל אותו, בן מי אתה? אמר לו, בן הורקנוס אני, אמר לו, והלא בן גדולי עולם אתה ולא היית מגיד לי, חייך היום אתה סועד אצלי, אמר לו: כבר סעדתי אצל רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן, שלח ושאל אותם, אמרו לו, לא סעד אליעזר אצלנו היום, ונודע שזה שמונה ימים שלא טעם כלום.

אמרו לו בניו של הורקנוס לאביהם, ראית מה עשה אליעזר, הניח אותך לעת זקנותך וברח לירושלים, עלה לך לירושלים, ונדה אותו מנכסיך עלה לירושלים כדי לנדותו מנכסיו, בא לו אצל רבן יוחנן בן זכאי שהיה נשיא ישראל, ומצא אצלו כל גדולי ירושלים, נקדימון בן גוריון, ובן ציצית הכסת וכלבא שבוע, אמרו: הרי אביו של רבי אליעזר בא, אמר להם רבן יוחנן פנו לו מקום, והושיבוהו אצלו, נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו: בני, אמור לנו דבר אחד מן התורה, אמר לו רבי, משל לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שנותנים לתוכו, אמר לו: לאו, אלא משל למעיין הזה שהוא נובע ומוציא מים חיים, ובכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס כך אתה תוכל לומר דברי תורה יותר ממה ששמעת שנתקבל בסיני, ושמא ממני אתה מתבייש, הריני עומד מכאן.

עמד רבן יוחנן בן זכאי והלך לו והיה מסתתר מאחורי הפרגוד והיה רבי אליעזר דורש, ופניו מאירות כאור החמה והיו דבריו מאירים כנתינתם מסיני, בא רבן יוחנן בן זכאי מאחוריו ונשקו על ראשו, ואמר אשריכם אברהם יצחק ויעקב שרבי אליעזר יצא מחלציכם, אמר הורקנוס: למי אמר כך? אמרו לו לאליעזר בנך, אמר להם: לא כך היה לו לומר אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי, כשהגיעו לצאת עמד הורקנוס על רגליו ואמר: רבותי! אני באתי לכאן רק כדי להדיר את רבי אליעזר בני מכל נכסי, עכשיו שעיני רואות בחכמתו ובתורתו, כל נכסי נתונים במתנה לאליעזר בני, וכל אחיו אין להם בהם ולא כלום. אמר לו רבי אליעזר לאביו: אבא, אילו קרקעות, כסף וזהב ביקשתי, לא הייתי מבקש אותם אלא מאת הקדוש ברוך הוא, והיה נותן לי, שנאמר: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד, א) ונאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" (חגי ב, ח). אני לא ביקשתי אלא תורה בלבד, כמו שנאמר (תהלים קיט, עב): "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (פרקי דרבי אליעזר א-ב, אבות דרבי נתן פרק ו).

שקידתו של רבי אליעזר בתורה היתה עצומה, כפי שהוא העיד על עצמו: מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין מימי ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם (סוכה כח.)

מעשה שהייתה מחלוקת בין רבי אליעזר בן הורקנוס וחכמים בעניין תנור אחד אם מקבל טומאה או לא. רבי אליעזר היה מטהר וחכמים היו מטמאין. ובאותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם, כדי להוכיח לחכמים שהתנור טהור אך חכמים לא הסכימו עמו. אמר להם: אם הלכה כמותי, אזי עץ החרוב שנטוע כאן יוכיח, תכף נעקר עץ החרוב ממקומו מאה אמה (כחמישים מטר) ויש אומרים: ארבע מאות אמה (כמאתיים מטר), אמרו לו: אין מביאין ראיה מעץ החרוב.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי, אזי אמת המים תוכיח, חזרו המים לאחוריהם, אמרו לו: אין מביאים ראיה מאמת המים. חזר ואמר: אם הלכה כמותי, כתלי בית המדרש יוכיחו, היטו כתלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע ואמר להם: אם תלמידי חכמים מתנצחים זה עם זה בהלכה – אתם מה טיבכם! לא נפלו הכתלים מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר. (המפרשים האריכו בדרכים שונות לפרש מדוע רבי אליעזר הוכיח את דבריו דווקא מחרוב, אמת המים ומכתלי בית המדרש, יש מי שאמר שהוא רצה להוכיח לחכמים שהלכה כמותו לפי שיש בו את שלשת המידות החיוניות לחכם ואלו הם: הסתפקות במועט, ענוה, ושקידה בתורה ולכן הוכיח להם דבריו דוקא מעץ החרוב שהוא הסמל להסתפקות במועט, מאמת המים שהם סמל לענווה כי המים יורדים מן המקום הגבוה לנמוך וכתלי בית המדרש הם סמל לשקידתו בתורה).

חזר רבי אליעזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצאה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא! אין אנו משגיחים בבת קול שכבר כתב הקדוש ברוך הוא בתורה בהר סיני: "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב). באותה שעה מצאו רבי נתן לאליהו הנביא אמר לו: מה עושה הקדוש ברוך הוא בעת הזאת? אמר לו: הוא שמח, ואומר: ניצחוני בני! ניצחוני בני! (הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה הסביר את טעמן של החכמים שלא קיבלו הוראת בת קול והוא משום אמונתם בנצחיות התורה, שאין אפילו נביא יכול לשנותה, ולכן שמח הקדוש ברוך הוא במה שעמדו על דעתם).

אמרו חכמים: אותו היום הביאו כל הטהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום ונמנו עליו חכמים ונידוהו, אמרו: מי ילך ויודיע לו על הנידוי? אמר להם רבי עקיבא: אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיע לו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו. מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים כמו אבל וישב לפניו בריחוק ארבע אמות, אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומיים? אמר לו: רבי, כמדומה לי שחבריך בדלים ממך, כששמע זאת רבי אליעזר אף הוא קרע את בגדיו וחלץ את מנעליו, ונשמט וישב על גבי הקרקע. 

זלגו עיניו דמעות לקה העולם שליש בזיתים, שליש בחיטים ושליש בשעורים, ויש אומרים: אף הבצק שבידי הנשים נתקלקל, ומכה גדולה הייתה באותו היום, שבכל מקום שנתן רבי אליעזר עיניו בו נשרף, ואף רבן גמליאל היה בא בספינה. עמד עליו נחשול של ים לטובעו, אמר: כמדומה לי, שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס, עמד על רגליו ואמר: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו.

אשת רבי אליעזר היה שמה אמא שלום, שהייתה אחותו של רבן גמליאל הנשיא, ומאז אותו מעשה לא הניחה לו לרבי אליעזר ליפול על פניו לומר תחינה, כדי שלא יעניש את רבן גמליאל אחיה, כי הוא היה הנשיא, ועל פיו נעשה מעשה זה. יום אחד טעתה לחשוב שראש חודש הוא, ואין בו נפילת אפיים ולא השגיחה עליו שלא יאמר נפילת אפיים. וביום זה נפל רבי אליעזר על פניו לומר תחינה ויש אומרים: שבא עני אחד ועמד על הפתח, הוציאה לו לחם וכשחזרה לביתה מצאה את רבי אליעזר שנפל על פניו ואמר תחינה, אמרה לו: קום, כבר הרגת את אחי רבן גמליאל, בינתיים יצא הקול: נפטר רבן גמליאל, אמר לה: מניין ידעת שאחיך ימות בשעה שאפול על פני לומר תחינה? אמרה לו: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, כלומר, תפילה של אדם שציערוהו מתקבלת יותר בשמים מכל אדם אחר שמצטער בלבו, וקרוב להוריד דמעות ולכן כל המצערו הרי הוא בסכנה. (בבא מציעה נט:).

מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מאריך יותר מדי, אמרו לו תלמידיו: רבינו כמה מאריך הוא זה! אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה: "את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה" (דברים ט, כה). שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני רבי אליעזר, והיה מקצר יותר מדאי, אמרו לו תלמידיו: כמה קצרן הוא זה! אמר להם: כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב (במדבר יב, יג): "אל נא רפא נא לה" (ברכות לד.).

רבי אליעזר בן הורקנוס חיבר את הספר פרקי דרבי אליעזר שהוא ספר מדרשים ואגדות מהמפורסמים ביותר, אשר מפיו אנו חיים בזכרון מעשים רבים שלא נתבארו בתורה שבכתב, והיו מקובלים בתורה שבעל פה, רבים מהראשונים מביאים אותו כגון: רש"י, והרמב"ם התוספות ועוד…

כשחלה רבי אליעזר בן הורקנוס נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו. אותו היום ערב שבת היה, רבי אליעזר היה שוכב במיטתו ורבי עקיבא וחבריו ישבו לפניו בריחוק של ארבע אמות (לפי שהיה עדיין מנודה) אמר להם: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו, אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי, אמר להם: תמה אני אם תמותו מיתת עצמכם, אמר לו רבי עקיבא: במה תהיה מיתתי? אמר לו: שלך קשה משלהם, לפי שיש לך רוחב לב לקבל את התורה, ואם היית משמשני היית לומד תורה הרבה.

נטל רבי אליעזר את שתי זרועותיו והניחן על לבו, אמר להם: אוי לכן שתי זרועותי, שאתן כשני ספרי תורה שנגללין! (כלומר, כמו שגוללים הספר תורה אז הכתב נעלם, כמו כן התורה שבליבי תעלם כשאמות לפי שלא שמשוני ולמדו ממני – רש"י) הרבה תורה למדתי לעצמי, והרבה תורה לימדתי לאחרים, ולא חיסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, ולא חיסרוני תלמידי אלא כמו שמחסר המכחול מן השפופרת בטיבול אחד, ולא עוד שאני שונה שלש מאות הלכות, ויש אומרים שלשת אלפים הלכות, בנטיעות קישואין ולא היה אדם שואלני דבר מהם מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אני והוא היינו מהלכים בדרך, אמר לי: רבי למדני בנטיעות קישואין, אמרתי דבר אחד, ונתמלאה כל השדה קישואין, אמר לי: רבי, למדתני נטיעתן, למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד ונתקבצו כולם למקום אחד.

התחילו רבי עקיבא וחבריו לשאול אותו שאלות בהלכות טומאה וטהרה והיה עונה להם על כל דבר ודבר, עד ששאלוהו על איזה דבר אם הוא טהור או טמא? אמר להם: "הוא טהור" ויצאה נשמתו בטהרה. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: הותר הנדר! הותר הנדר! (היינו, החרם) למוצאי שבת פגע בו רבי עקיבא בין קסרי ללוד, שהיו נושאין מיטתו מקסרי ללוד, והיה מכה בבשרו עד שדמו היה שותת לארץ.

פתח עליו בהספד ואמר: אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו! הרבה מעות יש לי להחליף ואין לי שולחני להרצותן (רמז בזה שיש לו הרבה שאלות לשאול, ואין לו למי לשאול!) ובסוף מסכת סוטה נאמר: משמת רבי אליעזר בן הורקנוס נגנז ספר תורה (סוטה מט:).

הוא היה אומר

רבי אליעזר אומר: כל המורה הלכה בפני רבו – חייב מיתה (עירובין סג.).

רבי אליעזר בן הורקנוס דרש על הפסוק (משלי יד, לד) "וחסד לאומים חטאת" – כל צדקה וחסד שהגויים עושים חטא הוא להם, שאינם עושים זאת אלא כדי להתגדל בו (בבא בתרא י:).

רבי אליעזר אומר: האוכל פת גויים, כאוכל בשר חזיר (משנה במסכת שביעית ח:).

רבי אליעזר אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר: מה אוכל למחר? הרי זה מקטני אמונה (סוטה מח:).

רבי אליעזר אומר: לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור (תוספתא מסכת חולין).בי אליעזר