מסכת אבות- פרק ב משנה יא

פרק ב משנה יא

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: 

עַיִן הָרָע, וְיֵצֶר הָרָע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, 

מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

באור המשנה

רבי יהושע אומר: רבי יהושע בן חנניה מביא שלשה דברים המקצרים ימיו של האדם ואלו הם:

א. עין הרע – כמו עין רעה, שאינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחרים, ויש מפרשים: שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו.

ב. ויצר הרע – נטייתו של האדם למלא תאוות לבו.

ג. ושנאת הבריות – שאדם שונא את הבריות שנאת חינם או אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו.

מוציאין את האדם מן העולם – שעל ידי שלשה דברים אלו יחלה וימות טרם שהגיע זמנו.

מעשי אבות

רבי יהושע בן חנניה היה מגדולי התנאים, מבחירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שרבו שיבח אותו ואמר עליו: "אשרי יולדתו" על כך שאמו היתה מוליכה את עריסתו לבית המדרש, כפי שמובא בירושלמי שכשראה רבי דוסא בן הרכינס את רבי יהושע קרא עליו את הפסוק (ישעיה כח, ט): "את מי יורה דעה…. גמולי מחלב" – זכור אני, שהיתה אמו מוליכה את עריסתו לבית המדרש, בשביל שידבקו אוזניו בדברי תורה (ירושלמי יבמות פ"א, ה"ו).

רבי יהושע בן חנניה היה משבט לוי והיה משמש בבית המקדש עם שאר הלויים המשוררים (ערכין יא:). מרבן יוחנן בן זכאי למד גם את חכמת הנסתר ועסק במעשה מרכבה (חגיגה יד:), נסמך להוראה על ידי רבן יוחנן בן זכאי רבו וכבר בזמן בית המקדש השתתף בדיוני הסנהדרין.

אמר רבי יהושע בן חנניה: אם יהיו כל הימים דיו והעצים קולמוסים ושמים וארץ יריעות וכל בני האדם לבלרין (סופרים) – אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי מרבותי, ולא חסרתי מהם אלא כאדם שמטביל זכרותו של מכחול (קנה המכחול) בים (שיר השירים רבה א).

הגמרא במסכת תענית (ז.) מספרת שרבי יהושע בן חנניה הצטיין בחכמה יתירה, ובמענה לשון, ולפני מלכים התייצב, אך לא הייתה צורת פניו נאה, פעם אמרה לו בתו של הקיסר: אי חכמה מפוארה בכלי מכוער, אמר לה: בתי, אמרי לי, אביך המלך יש לו יין בארמונו? אמרה לו: בוודאי שיש לו, והיכן הוא שם את היין? אמרה לו: בכלי עץ וחרס, אמר לה רבי יהושע: כל העולם שמים את יינם בכלי עץ וחרס וגם אתם בבית המלכות שמים בכלי עץ וחרס? אמרה לו: אז היכן נשים אותו? אמר לה: אתם שחשובים מאוד שימו את יינכם בכלי כסף וזהב כפי הראוי לכם.

מיד קראה בת הקיסר לעבדיה וצוותה עליהם לשים את היין בכלי כסף וזהב, וכן עשו והחמיץ כל היין, כשראה זאת הקיסר אמר לבתו מדוע עשית כן? אמרה לו: רבי יהושע בן חנניה כך אמר לי, קראו הקיסר ואמר לו, מדוע אמרת כך לבתי? אמר לו כשם שהיא אמרה לי: "חכמה מפוארת בכלי מכוער", כך אמרתי לה, שהיין הוא המשובח מכל המשקאות (וזאת גם הסיבה שחכמים ייחדו לו ברכה בפני עצמו) והוא יכול להתקיים רק בכלים פשוטים מעץ וחרס ואילו בכלים חשובים ככסף וזהב הוא מחמיץ, כך גם התורה מתקיימת במי שפשוט ולא נאה. והגמרא שואלת על כך והלא יש גם חכמים שידעו את התורה והיו נאים? ועונה הגמרא שאם הם היו פחות נאים הם היו חכמים יותר. ופירש רש"י: לפי שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ועל ידי כך הוא בא לידי שכחה.

בגמרא במסכת גיטין (נח.) מובא מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול ברומי, אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, הלך רבי יהושע ועמד על יד פתח בית האסורים, ואמר: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" (ישעיה מב, כד) ענה אותו תינוק ואמר: "הלא ה' זו חטאנו לו, ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו" (שם) קרא עליו רבי יהושע: "בני ציון היקרים המסולאים בפז" (איכה ד, ב), וזלגו עיניו דמעות ואמר: מובטחני בו שהוא עתיד להיות מורה הוראות בישראל ונשבע שלא יזוז משם עד שיפדה אותו בכל ממון שיושת עליו, וכן עשה פדה אותו בממון רב, ולא היו ימים מועטים עד שגדל והורה הוראות בישראל, והוא רבי ישמעאל בן אלישע (גיטין נח.).

מעשה בקיסר שאמר לרבי יהושע בן חנניה מפני מה תבשיל של שבת ריח טוב נודף ממנו? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף, אמר לו: תן לנו ממנו! אמר לו: כל המשמר את השבת – מועיל לו, ומי שאינו משמר את השבת – אינו מועיל לו (שבת קיט.).

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם בויכוח, אלא אישה, תינוק ותינוקת: 

א. אשה מה היא? פעם אחת נתארחתי באכסניא אחת, ועשתה לי בעלת האכסניא מאכל של עדשים, ביום הראשון סעדתי, ולא שיירתי כלום בצלחת מהמאכל ההוא, ביום השני סעדתי וגם לא שיירתי כלום. ביום השלישי הכניסה במאכל כמות גדולה של מלח עד כדי כך שלא היה ראוי לאכילה, כיון שטעמתי מן המאכל, משכתי את ידי ממנו, אמרה לי: רבי, מפני מה אינך סועד? אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום, אמרה לי: היה לך למשוך ידך גם מן הפת. שמא לא הנחת פאה בראשונים – ולא כך אמרו חכמים: יש לו לאדם לשייר מעט אוכל בצלחתו שלא ייראה כגרגרן! והודה לה.

ב. תינוקת מה היא? פעם אחת הלך בדרך בשדה, והיתה דרך סלולה שם והיה מהלך בה, אמרה לו תינוקת אחת: האם לא שדה היא, ולמה אתה הולך בה? אמר לה: לא בדרך סלולה אני הולך?! אמרה לו: לסטים שכמותך סללו אותה, לפי ששדה זו היתה זרועה ואחרי שהלכו בה אנשים כמוך וקלקלו אותה הפכה שדה זרעים זו לדרך.

ג. תינוק מה הוא? פעם אחת הלך בדרך, וראה תינוק אחד שהיה יושב בצומת דרכים, אמר לו: בני, באיזה דרך כדאי לי ללכת על מנת להגיע לעיר? אמר לו: זו ארוכה וקצרה וזו קצרה וארוכה, הלך רבי יהושע בדרך הקצרה וארוכה, כיון שהגיע לעיר היו מקיפים אותה גנים ופרדסים, חזר לאחוריו אמר לו: בני, לא כך אמרת לי שזו קצרה?! אמר לו: רבי, ולא כך אמרתי לך קצרה וארוכה?! נישק אותו על ראשו ואמר לו: אשריכם ישראל, שכלכם חכמים אתם, מגדולכם ועד קטנכם! (עירובין נג:).

כשחרב בית המקדש רבו פרושים שרצו לגזור שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להם רבי יהושע ואמר להם: בני, מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין? אמרו לו: איך נאכל בשר שממנו מקריבים על גבי המזבח ועכשיו בטל? איך נשתה יין שמנסכים על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות? אמרו לו: אפשר בפירות, אמר להם: פירות גם לא נאכל שכבר בטלו ביכורים? מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים? שתקו, אמר להם: שלא להתאבל על בית המקדש כל  עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה, ולהתאבל יותר מידי אי אפשר, שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה (בבא בתרא ס:).

מעשה באנדריאנוס קיסר (תשחקנה עצמותיו בקבר), שאמר לרבי יהושע בן חנניה: טוב אני ממשה רבך, אמר לו: למה? אמר לו: שאני חי והוא מת, ונאמר: "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת" (קהלת ט, ד). אמר לו: יכול אתה לגזור שלא ידליקו אש ברומי שלשה ימים? אמר לו: הן, מיד גזר ואמר שלא ידליקו אש ברומי. לעת ערב באותו היום עלה אנדריאנוס לגג הארמון שלו ורבי יהושע בן חנניה עמו, תלו עיניהם וראו עשן עולה מזווית רחוקה, אמר לו רבי יהושע: עשן זה מהו? אמר לו: דוכס חולה ונכנס רופא לבודקו ואמר: לא יתרפא עד שישתה משקה חם. 

תלה רבי יהושע עיניו וראה עשן שעולה מזווית אחרת אמר לו ועשן זה מהו? אמר לו: אחד השרים חולה ונכנס הרופא לבדקו ואמר: אי אפשר שיתרפא עד שיחממו לו כד מים, אמר לו רבי יהושע: תפח רוחו של אותו האיש, עד שאתה קיים לא נתקיימה גזרתך אפילו יום אחד, ומשה רבינו משעה שגזר עלינו (שמות לה, ג): "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" – ראית מימיך יהודי מדליק אש בשבת? ואתה אומר אני טוב ממנו!" (קהלת רבה – ט, ילקוט שמעוני ש"ח).

מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי צדוק, שהיו מסובין בחתונתו של בנו של רבן גמליאל והיה רבן גמליאל הנשיא עומד ומשקה אותם, נתן את הכוס לרבי אליעזר ולא נטל ממנו, נתן לרבי יהושע – וקיבל ממנו. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע, מה זה יהושע שאנחנו כאן יושבים ורבן גמליאל שהוא אדם גדול עומד ומשקה עלינו? אמר לו רבי יהושע: מצאנו גדול ממנו שהיה משמש, אברהם אבינו גדול הדור היה, וכתוב: "והוא עומד עליהם" (בראשית יח, ח), ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו – לא נדמו לו אלא לערביים, ואנו לא יהיה רבן גמליאל, שהוא אדם גדול, עומד ומשקה עלינו?! אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות! הקדוש ברוך הוא משיב רוחות, ומעלה נשיאים, ומוריד מטר, ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו, לא יהא רבן גמליאל, שהוא אדם גדול עומד ומשקה עלינו?! (קידושין לב:).

רבי יהושע בן חנניה היה בקי בוחכמת התורה ובכל שאר החכמות, ואף את חכמת הכישוף ידע כפי שהעיד על עצמו ואמר: "יכול אני לקחת דלועים ואבטיחים ולעשותם איילים וצבאים והללו מולידים איילים וצבאים, ויהיו עשויים איילים וצבאים", כלומר, שיישארו כך ולא לשעה בלבד כעין אחיזת עיניים (ירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ג).

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא, שנכנסו לרחוץ במרחץ של טבריה, ראה אותם מין אחד שהיה מכשף, אמר איזה דבר כישוף, ונתפסו בתקרה של המרחץ ולא היו יכולים לזוז ממקומם, אמר רבי אליעזר לרבי יהושע: מה זה יהושע שארע לנו כן? לכן ראה מה שתעשה, כשרצה לצאת המכשף מן המרחץ, אמר רבי יהושע איזה דבר מה, ונתפס אותו המין בשער המרחץ ונדבק בו ולא יכל לזוז, ובכל פעם שאדם היה נכנס או יוצא מבית המרחץ היה אותו המכשף מקבל מכה מפתיחת וסגירת הדלת. ביקש אותו המין מרבי יהושע שיתיר אותו. אמר לו: התר אתה את שלך ואני אתיר את שלי, והתירו זה לזה.

כשיצאו אמר רבי יהושע למין: הרי זה כל מה שאתה יודע? אמר לו: בואו ונרד לים ואראה לכם מה שיש בכוחי לעשות, ירדו לים ואמר המין איזה דבר של כישוף, ונקרע הים מלפניו אמר להם: הרי עשיתי כמו שעשה משה רבכם. אמר לו: וכי אין אתה מודה לנו שמשה רבינו גם הלך בתוך הים? אמר להם: הן! אמרו לו: אף אתה עשה כן, הלך אותו מכשף בים, גזר רבי יהושע על שר הים ובלעו (ירושלמי סנהדרין פ"ז).

מעשה באנדריאנוס קיסר הרשע (תשחקנה עצמותיו בקבר), ששאל את רבי יהושע בן חנניה, אמר לו: מהיכן הקדוש ברוך הוא יצמיח את האדם בתחיית המתים לעתיד לבוא? אמר לו: מלוז של שדרה (זוהי עצם קטנה בחוליות העליונות של עמוד השדרה שבאדם והיא קשה ביותר ואינה ניזונית אלא מסעודה רביעית שאדם אוכל במוצאי שבת) אמר לו: מניין אתה מוכיח לי זאת? הביא רבי יהושע את העצם הזאת לפניו, נתנו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, טחנו ברחיים ולא נטחן, נתנו על הסדן והתחיל מקיש עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש – ולא נחסר כלום מהעצם (בראשית רבה כח, ויקרא רבה יח).

מעשה שאמר הקיסר לרבי יהושע בן חנניה: נאמר בתורתכם שאלהיכם נמשל לאריה, שנאמר: "אריה שאג מי לא יירא, ה' אלהים דיבר מי לא יינבא" (עמוס ג, ח), הרי מכאן שנמשל לאריה, ומה גדולה היא זו, שהרי אדם גיבור הורג את האריה? אמר לו רבי יהושע: אינו נמשל לאריה שכאן בעולם הזה אלא נמשל לאריה דבי עלאי (של מעלה). אמר לו הקיסר: רוצה אני שתראה לי אותו? אמר לו רבי יהושע: לא תוכל לראותו. אמר לו: בכל זאת רוצה אני לראותו וגוזר אני עליך שתראה לי אותו. ביקש רבי יהושע רחמים ונעקר הארי ממקומו, כשהיה במרחק של ארבע מאות פרסה מן הארץ נהם האריה נהימה אחת, והפילו כל הנשים המעוברות שברומי, וכשהיה במרחק של שלש מאות פרסה נהם נהימה נוספת ונפלו שתי השיניים הרחבות של מעלה ושתיים של מטה מפי האנשים ואף הקיסר בעצמו נפל מכסאו לארץ, אמר הקיסר לרבי יהושע: אנא ממך התפלל שיחזור ארי זה למקומו, התפלל עליו וחזר למקומו (חולין נט:).

שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה, שלשה דברי אגדה, שלשה דברי בורות, שלשה דברי דרך ארץ.

שלשה דברי אגדה:

כתוב אחד אומר: "כי לא אחפוץ במות המת" (יחזקאל יח, לב) וכתוב אחד אומר: "כי חפץ ה' להמיתם"? (שמואל א ב, כה) ענה להם: כאן בעושין תשובה, וכאן בשאין עושין תשובה.

עוד שאלוהו: כתוב אחד אומר: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (דברים י, יז) וכתוב אחד אומר: "ישא ה' פניו אליך"? (שם) ענה להם: כאן קודם גזר דין, וכאן לאחר גזר דין.

עוד שאלוהו: כתוב אחד אומר: "כי בחר ה' בציון" (תהלים קלב, יג) וכתוב אחד אומר: "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למין היום אשר בנו אותה"? ענה להם: כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה.

:

אשלשה דברי בורותשתו של לוט מהו שתטמא? אמר להם: מת מטמא ואין נציב מלח מטמא.

שאלוהו: בן השונמית שהחיה אלישע מהו שיטמא? אמר להם: מת מטמא ואין חי מטמא.

ועוד שאלוהו: מתים שיקומו לתחייה לעתיד לבוא יצטרכו הזאה בשלישי ובשביעי כטמאי מתים או לא? ענה להם: לכשיחיו נחכים להם.

שלשה דברי דרך ארץ:

מה יעשה אדם ויחכם? אמר להם: ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אמר להם: אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב, ו).

אמרו לו: מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להם: ירבה בסחורה ויושא וויתן באמונה, אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אמר להם: אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב" (חגי ב, ח).

שאלוהו: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: יושא אושה ההוגנת לו ויקדש את עצמו בשעת תשמיש, אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אמר להם: אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר (תהלים קכז, ג): "הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן" (נדה סט-עא).

מעשה ששאל אנדריאנוס קיסר את רבי יהושע בן חנניה האם יש אדון לעולם? אמר לו: וכי העולם של הפקר הוא!

אמר לו: ומי ברא שמים וארץ?

אמר לו: הקדוש ברוך הוא שנאמר: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א).

אמר לו: ולמה אינו נגלה פעמיים בשנה כדי שיראוהו הבריות ותהיה אימתו עליהן?

אמר לו: לפי שאין העולם יכול לעמוד בזיוו, שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ)

אמר לו: אם אינך מראה לי אותו איני מאמינך, בחצי היום העמידו כנגד השמש, אמר לו: הסתכל בשמש ואתה רואהו,

אמר לו: ומי יכול להסתכל בשמש?

אמר לו: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר: ומה השמש שהוא אחד מאלף אלפים וריבוא רבבות מן המשמשים שעומדים לפני הקדוש ברוך הוא אין כל בריה יכולה להסתכל בה – הקדוש ברוך הוא, שזיוו מלא עולם, על אחת כמה וכמה! (חולין נט:).

טרם מותו של רבי יהושע בן חנניה אמרו לו חכמים: מי עכשיו יעמוד לנו בפני המינים? אמר להם: נאמר (ירמיה מט, ז): "אבדה עצה מבנים – נסרחה חכמתם" – כיוון שאבדה עצה של בנים נסרחה חכמתם של הגויים (חגיגה ה:). אומרת הגמרא בסוף מסכת סוטה (מט:): "משמת רבי יהושע בן חנניה בטלה עצה ומחשבה".

הוא היה אומר

רבי יהושע אומר: לעולם יהיו כל בני אדם בעינך כליסטים והווי מכבדם כרבן גמליאל (דרך ארץ רבה סוף פרק ה').

רבי יהושע אומר: אם אין ישראל עושין תשובה, הקדוש ברוך הוא מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב (סנהדרין צז:).

רבי יהושע אומר: שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתיים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה (מכילתא פרשת בשלח).

אמר רבי יהושע בן חנניה: לעולם ישלש אדם שנותיו (כלומר: יחלק את יומו לעניין הלימוד לשלשה חלקים) שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד (קידושין ל.).

אמר רבי יהושע בן חנניה: כל הימים של שמחת בית השואבה (כשהיו שואבים מים לניסוך המים) לא היו טועמים טעם שינה כל עיקר, כיצד? שעה ראשונה – תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספים, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפילת מנחה, משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה (סוכה נג:).