מהי אמונה? ועצות לחיזוק האמונה

נאמר בספר תהילים (פרק קיט): "כל מצוותיך אמונה"

כלומר:

שעיקר כל המצוות הוא לעשותן מתוך אמונה, ועל מנת שלאחר קיומם נוכל להגיע מתוך האמונה לדבקות בהקב"ה.

וכן מובא ב"מסילת ישרים" (פ"א):

כי עיקר המצוות הוא שנזכה על ידי קיומן להיות דבקים בקדוש ברוך הוא.

ודבר זה יוכל להתקיים על ידי שלפני שיעשה המצווה, יחשוב  שעושה אותה על מנת לעשות נחת רוח למי שציווה לעשותה.

וכן יחשוב על תכלית המצווה ומטרתה (כאשר היא ידועה לנו), כגון בציצית – לזכור את כל מצוות ה' על מנת לעשותן (שולחן ערוך סי' ח ס"ח) ובתפילין – לזכור יציאת מצרים, לייחד שמו יתברך, לזכור חסדיו יתברך עמנו תמיד וכו' (שולחן ערוך סי' כה ס"ה). וכן על זו הדרך.

עיקר האמונה – בתמימות

והנה האמונה הקדושה אמורה שלא להתבסס על השכל וההיגיון, אלא על רגש פנימי עמוק, הנובע מאשר אבותינו ספרו לנו שקבלו מאבותיהם והם מאבותיהם וכו' עד מעמד הר סיני, בו ראו כולם בעיניהם את גילוי אלוקותו יתברך.

וכן מובא בספר שיחות הר"ן (סי' לג) וזו לשונו:

"עיקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל, רק בפשיטות גמורה, כמו שהנשים והמון העם הכשרים מאמינים".

אמונה מעל השכל

וזאת משום שדבר המובן בשכל, אינו נקרא "אמונה" אלא "ידיעה", ולכן ב"ספר המידות" (אמונה א) נאמר כי צריך להאמין בהשם יתברך בדרך אמונה ולא בדרך מופת.

ועוד נאמר שם (שם כ) כי כאשר בתחילה מאמין בפשיטות, יבא אחר כך לדעת את השם יתברך בשכלו, שזוהי מעלה גדולה מאוד כמובן.

ויתר על כן מובא בספר "חזון עובדיה" (ח"ב עמ' רט) בשם ה"חתם סופר" וזו לשונו:

"כל החקירות ביסודות האמונה בחזקת סכנה הן, מקוצר המשיג ומעומק המושג, ובנקל יוכל האדם ליפול ברשת הטעות" (ועיין בלקוטי מוהר"ן ח"ב סי' יב).

הרי שאדרבה, החוקר בזה עלול להפסיד אמונתו, משום שכאשר בנויה אמונתו על השכל בלבד, אם תבוא קושיא (=שאלה) מצד השכל – תֹאבַד אמונתו חס ושלום.

וכאשר אירע לרבים מבני עמנו "המשכילים", שבמשך זמן "השכלתם" באמונה, החליפו כליל דתם, ה' הטוב יכפר בעדם (וע' בספר "משנת חכמים" למהר"ם חאגיז סי' תצה).

אמונה ברורה מביאה ליראה ואהבה

וצריכה האמונה להיות כל כך ברורה, עד שלא יעלה בליבו בה שום ספק, וזו מדת ישראל קדושים, ובעלי הנשמה הטהורה (עיין שיחות הר"ן סי' לב), ומתוך כך יבוא האדם לאהבת השם יתברך ויראתו (כעין מה שכתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ד הי"ב).

ומובא (בתיקוני זוהר תיקון י דכ"ה ע"ב) כי עיקר עליַת המצוות, שעל ידי זה באה ההשפעה הרוחנית על האדם (כדמשמע בספר "דרך ה'" להרמח"ל), היא על ידי עשייתן ביראה ואהבה, ולפיכך נצרך שתקוימנה כל המצוות מתוך אמונה ולכן נאמר "כל מצוותיך אמונה".

האמונה האמיתית

והנה אמר הצדיק ר' נחמן מברסלב זצ"ל ("שיחות הר"ן" סי' לג), כי אצל העולם – אמונה הוא דבר קטן, ואילו אצלו היא דבר גדול מאוד.

וכן אמר הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשב זצ"ל, כי רבים מאמינים בבורא עולם, אך מעטים הם שיודעים את משמעות העניין.

וצריך להבין:

הריכי חז"ל הקדושים אמרו (סוטה מח.) כי מאז חורבן בית המקדש בטלו אנשי אמנה.

ואיך ייתכן הדבר לכאורה, וכי אין כיום אנשים המאמינים בכל לבם בבורא עולם?!

ועוד אמרו (ערכין טו:) כי "המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר!"

וגם דבר זה ייפלא, הלא יש ויש אנשים המאמינים בהשם יתברך בהחלט, ובכל זאת נופלים לפעמים בלשון הרע, ומדוע ייקרא שמם – "כופרים"?!.

קטני אמנה

אבל הנה ביארו חז"ל (סוטה שם:) ואמרו, כי מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר – הרי זה מקטני אמנה, ואנשי אמונה כאלה – הם שפסקו מאז החורבן.

וזוהי לכאורה נקודה המראה את דעתם של חז"ל הקדושים בעניין מהי באמת אמונה.

מי שאינו דואג על המחר כלל, כגמול עלי אימו, אשר מעולם לא דאג על מזונו ליום המחרת, זהו המאמין האמיתי.

ובזה בוודאי יודו כולם כי מועטים מאד הם המקיימים זאת, ולפי דברי המשנה אף אינם בנמצא כלל.

ובכך יובן אפוא, כי עניין האמונה עמוק הוא מאוד, ודורש מן האדם הקרבה והתמסרות גדולה ועצומה, ורק זוהי האמונה האמיתית, ומי שידבר לשון הרע, הרי לפי הגדרה זו – באמת כופר הוא, וכן ניתן בכך להבין כי מאז החורבן פסקו אנשים ברמות גבוהות כאלה.

ומדוע אם כן הארכנו בדבר הרחוק מאיתנו, מפני שמכל מקום צריכים אנו לשאוף להגיע לכך, לדרגה הגבוהה שבדרגות האמונה, ולעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי.

עיקר ההתחזקות בדורנו – אמונה

ומובא בשם ה"בעל שם טוב" ("פתגמי חסידים" עמ' 31) כי "אמונה – יסוד כל דבר".

וכעין זה מובא בגמרא (מכות כד.) שחבקוק הנביא הזהיר את עם ישראל על האמונה, ואמר להם כי בעיקר בעניין זה צריכים להתחזק, שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב).

וממילא מובן כי עיקר מה שצריכים להחזיק ולהתאמץ בו בדורות שמחבקוק ואילך – שבוודאי פחותים הם מדורו של חבקוק – הוא האמונה, וכל שכן בדורנו אנו, בו נתונים אנו בהסתר פנים גדול, הסתר בתוך הסתר.

היצר הרע מתנכל בעיקר לאמונה

ואין למעט בערכן של מצוות אחרות חלילה, אלא שבזו, באמונה, צריכים להתחזק ביותר, מחמת שהיא יסוד הכול כנ"ל (וכן כתב הרמב"ם בתחילת הל' יסוה"ת).

ולכן בַּאמונה מנסה היצר הרע לפגוע יותר מאשר בשאר דברים. ודבר ידוע הוא כי בעניין האמונה, הדור המאוחר יותר – לו ניסיונות וקשיים בזה יותר.

ואשר על כן, צריכים להתגבר ברוב עוז ותעצומות להתחזק ולחזק אחרים באמונה וכמו שאמרו חז"ל (תמיד כח.) "איזו היא דרך ישרה שיָבור לו האדם – יחזיק באמונה יתֵרה".

עצות לחיזוק באמונה

ועצה לחיזוק בזה, לכוון יותר בתפילות, שדבר זה מקשר יותר את האדם אל הקדוש ברוך הוא, ומגביר בו את האמונה.

וכמובא בספר "דרך ה'" להרמח"ל (ח"ד פ"ה) וזו לשונו:

"כפי מה שירבה (האדם) להסתבך (להיות שקוע) בענייני העולם, כך מתרחק מן האור העליון, הקדוש ברוך הוא, ומתחשך יותר (נעשה כעומד בחושך).

והנה, הכין הבורא יתברך שמו תיקון לזה, והוא מה שיקדים האדם, יתקרב ויעמוד לפניו יתברך, וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו (יבטח בה')…"

הרי שהתפילה מביאה להתקרבות להשם יתברך, ובמילים אחרות – התחזקות באמונה (וראה בספר "אשר בנחל" ח"א סי' קכ). ובוודאי שמדובר בתפילה עם כוונה, שאם לא כן, לא הועיל כלום לחיזוק אמונתו. לכן יתחזק יותר לכוון בכל התפילות, וכן ירבה באמירת תהילים בתמימות ובהבנת העניינים.

כוונת הברכות

וכן בברכות – ישתדל מאוד לכוון בהן, שכן זו לשון הרמב"ם (הלכות ברכות פ"א ה"ג):

"ברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה, ודרך בקשה, כדי לזכור את הבורא תמיד". ועל עניין זה בעצמו, דהיינו חיזוק באמונה, יתפלל לפניו יתברך, שיעזרהו להתחזק באמונה.

ויש לפרש בזה בס"ד מקרא שכתוב "האמונים עלי תולע" (איכה ד), שהרוצה להתחזק באמונה, בחינת "האמונים", העיקר הוא בריבוי תפילות ותחינות בכוונה, שכן כוחן של ישראל הוא בפה, כתולעת זו שכוחה בפה.

וזהו "עלי תולע" – על ידי מידת התולעת שכל כוחה בפה, וכאשר ידועה דרשת חז"ל (תנחומא בשלח ט) על הפסוק "אל תיראי תולעת יעקב" (ועיין בזוהר תרומה דקל"ט ע"א), על ידי זה יזכה לאמונה.

אמונה בפיו של אדם

וירבה בדיבורי אמונה בכל עת שיוכל, שכן מובא ("ספר המידות" אמונה י): "אמונה תלויה בפיו של אדם". ומקרא מסייעו: "האמנתי כי אדבר" (תהילים קטז), "אודיע אמונתך בפי" (תהילים פט. ועיין בלקוטי מוהר"ן ח"א סי' כח אות ב).

לימוד תורה

וכן ירבה בלימוד התורה ככל יכולתו, כמובא ("ספר המידות" אמונה יא): "על ידי הלימוד נשברים כל הכפירות", ועוד מובא (שם אמונה טז): "על ידי תורה בא לאמונה".

וכן אמרו במדרש (פתיחתא דאיכה רבתי סי' ב):

"כי בזמן שעזבו בני ישראל את השם יתברך ותורתו, אמר השם יתברך, אף שאותי עזבו, העיקר שאת תורתי ישמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב".

כלומר שיחזירם מאור התורה גם לאמונה, והתורה היא אור גדול המגרש את החושך שהוא הכפירה (כמאחז"ל בב"ר פ"ב סי' ד, על מלכות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בכפירה).

לברוח מן החטאים

והנה מן המפסידים היותר גדולים של האמונה הם החטאים העוונות והפשעים של האדם, כי הם אוטמים בהדרגה את ליבו של האדם (יומא לט.), עד כי נאטם הוא לגמרי ואין ביכולתו לקבל אמונה ויראת שמים ובעקבות כך מרגיש הוא ריחוק מן השם יתברך.

וכל עבירה באשר היא מביאה אטימות זו אלא שיש עבירות המביאות זאת בצורה קשה יותר, הוא שאמר הכתוב (ישעיה  נט) "עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע".

ונאמר (שמות כג) "מדבר שקר תרחק", והיינו שעל ידי השקר – התוצאה תהיה ריחוק מהשם יתברך, כמו שאמר ר' זושא זי"ע על זה הפסוק.

והנה "דבר שקר" – יש לפרש גם בעניין הנהגה של שקר (ר' לקמן ע' שקר), ואם כן כך אומר הפסוק: על ידי הנהגת שקר המתבטאת בעוונות ופשעים – תרחק מהקדוש ברוך הוא, רחמנא ליצלן. וכן נאמר בספר המידות: "הפשע של האדם מכניס בו כפירה".

נמצא אם כן, כי כל השתדלות האדם להתמלא באמונה תעלה בתוהו אם לבבו אינו מוכן לכך, דהיינו על ידי היותו נקי ועל כל פנים במסע ניקיון מלכלוך העוונות. וזהו: "וטהר לבנו לעבדך באמת", על ידי טהרת הלב וניקיונו נוכל לעבוד את השם יתברך באמת ובאמונה.

להיות בחברת מאמינים

וכן יקפיד כי יהא דיבורו בעיקר עם אנשים יראי שמים, אשר שֶם שמים שגור ומורגל בפיהם, ויקוים בהם "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מא), שעל ידי דיבורי אמונה ביניהם יוכלו יחד להתחזק.

יהי רצון ויזכנו השם יתברך להיות משומרי אמונים, ובגלל אבות יושיע בנים, במהרה בימינו אמן.