מעלת הביטחון

הקשר בין ביטחון ליראת שמים

נאמר בספר תהלים (פרק קמז):

"רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו"

ומפורש ב"מצודת דוד" (שם): כי המיחלים לה' – הם הם יראיו.  הרי שדווקא יראי ה' הם אלו שבוטחים בו יתברך.

ומה עניין יראה אצל ביטחון?

העניין הוא כי ככל שאדם ירא מהשם יתברך – ירא הוא פחות ממאורעות העולם הזה, שזהו בעצם הבטחון, לדעת שהוא יתברך מנהיג את העולם ורק בו יש לנו לבטוח ולא לקוות לאיש ולא לייחל לבני אדם, או לכל נברא אחר.

וביטחון זה, זאת אומרת הרגשת האדם כי בטוח הוא, וכי יש מי שדואג לשמירתו ולענייניו, לא תיכון אם כן הרגשה זו אלא אצל הירא שמים.

וכן נאמר ב"ספר המידות" (בטחון ג):

ביטחון בא על ידי יראת שמים.

וכן ב"תלמידי רבינו יונה" (ברכות ב: ד"ה איזהו) נאמר:

כי הבטחון הוא עיקר היראה והאמונה. ע"כ. הרי שלא רק שהבטחון נובע מיראה כנ"ל, אלא שהוא גם עיקרה.

הביטחון מביא שלווַת הנפש

ועניינו של הביטחון הוא שיהא לב הבוטח שקט ושליו על שיש לו על מי לסמוך ולהישען, ומה שיהא נעשה עמו – הכול לטובה, וכאשר הסביר ה"חזון איש" בספרו "אמונה ובטחון" (פ"ב), כי אין כוונת הבטחון שיבטח האדם שאת אשר יחפוץ – יעשה ה'.

אלא שאף אם לא יהא כרצונו, ודאי שהכול לטובה מאִתו יתברך, ובידיעה והרגשה זו, שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, הכול לטובתו של האדם – יהא לב הבוטח שליו ורגוע, אף אם לא יהיה כרצונו.

לבטוח כמו תינוק

וכן שאלו לרבנו הגר"א: מהו גדר הבטחון?

ענה ואמר: הרי כבר פירש זאת דוד המלך עליו השלום, ככתוב "כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי" (תהילים קלא)

כמו שהתינוק אינו דואג על מצבו והמשך קיומו, ולא חושב לרגע על יום המחר, כי סומך על אימו, כן צריך להיות האדם סמוך ובטוח שיהא השם יתברך בעזרו תמיד.

לא לסמוך על השכל

והנה מכלל הבטחון הוא שלא יסמוך על שכלו בשום עניין, אלא על השם יתברך בלבד, שיתקנהו בעצה טובה ונכונה מלפניו ואילו מחשבותיו שלו עצמו – יֵדע ויאמין אשר הבל המה, כי "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי יט) ושם נאמר "לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו" (משלי טז).

וגם עניין זה ייתן בליבו שלוה על כי מאמין הוא אשר אין עוד מלבדו עוזר ומושיע ומגן, ומחשבות האדם ותחבולותיו אינן ברות תועלת כלל, ואין לו לאדם אלא לכווין כל מעשיו לשם שמים, ומכאן ואילך – הוא יושיענו!

להבין שיש רק את ה' יתברך

ועל כך אמנם אמר דוד מלך ישראל (תהלים נה): "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"

ואמרו חז"ל (ר"ה כו:) כי "יהבך" האמור כאן, אינו אלא משא כבד שעליך, המעיק לנפשך, השליכהו אל השם יתברך והוא כבר ידאג לשאתו ולהקל מעליך.

ואומר דוד המלך (תהלים לז): "גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה" – אתה בוטח בלא לחשוב ולדאוג, והוא כבר יעשה חפציך, וכן נרמז במאמר חז"ל (ברכות יד.) כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך – הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו.

אל תאמן בעצמך

ומעשה אבות סימן לבנים, כי כן אמר גם שלמה בנו בחוכמתו (משלי ג):

"בטח אל ה' בכל ליבך ואל בינתך אל תישען", ושם נאמר "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך", ואמרו חז"ל (ברכות סג.) כי זוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה.

עצה בלב איש

ומאחר שכן הוא עושה, הרי שמעתה מחשבותיו הנה הינן מאת השם יתברך, ומכוונות הן לַעצה הנכונה הניתנת בלב האדם מעם אלוקי ישראל, וכן מובן ממה שאמר שמואל הנביא לשאול המלך "עשה לך אשר תמצא ידך כי האלוקים עמך" (שמואל א י), וכן אמר נתן הנביא לדוד המלך "כל אשר בלבבך לך עשה כי ה' עמך" (שמואל ב ז). ועל כך אמנם רמז שלמה בחוכמתו ואמר "גול על ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך" (משלי טז).

וכן אמרו חז"ל על עצותיו של ר' אלעזר בן ערך שהיו תמיד מוצלחות, כיוון שהיה תמיד מייעץ לשם שמים, שנאמר "וכל אשר יעשה יצליח" (מדרש תהלים א יט). והיינו שכיוון שמעשיו לשם שמים, מחשבותיו הינן מאת השם יתברך, ואשר על כן עצותיו מוצלחות.

דאגה לזמן קרוב

וככל שהאדם הינו בעל ביטחון קטן יותר, הריהו דואג על זמן רחוק יותר, עד שכבר נוכל לשמוע על מי שדואג ומוטרד לחסוך כסף לחתונת ילדיו ולפרנסתם – עשרים שנה לפני שהגיעה השעה, ויש הדואגים רק לבר מצוה, ויש לשנים הקרובות.

ואילו בעל הביטחון המושלם אינו דואג אפילו למחר, כך אמרו חז"ל (סוטה מח:) "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה".

"הבוטח בה' חסד יסובבנו" – ואפילו רשע

ואף אם מלא האדם בעברות מכף רגל ועד ראש, יהיה אלוקיו עמו כאשר לא יסיר בטחונו ממנו. וכן מובא במדרש (ילקוט תהילים סוף סימן תשיט) "אפילו רשע ובוטח בה' – חסד יסובבנו".

ובגמרא (ברכות סג.) נאמר:

דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה – "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך", אמר רבא אפילו לדבר עבירה, פירוש, אפילו בשעה שנופל אתה בדבר עבירה דע את הקדוש ברוך הוא, והוא יושיעך ויישר ארחותיך.

ואמר רב פפא כי זהו שרגילים אנשים לומר שאפילו גנב הנמצא במחתרת קורא לה' ומבקש עזרתו. ע"כ. ומבהילים הדברים. צא ולמד עד כמה גדול כוחו של בטחון. לכן כל אדם באשר הוא שם – ישים בה' מבטחו. ברם, ברור הדבר כי השגחת ה' על יראיו להיטיב להם גדולה בהרבה מאשר על שאינם כן.

השגת הביטחון

ולהשגת הבטחון, ראשית צריכים אמונה חזקה בהשם יתברך

וכאשר מובא בספר "פתגמי חסידים" (עמ' 34) בשם ר' אהרון מסטרוסילה:

"האמונה והבטחון ירדו כרוכים, המאמין – בוטח ושאינו בוטח – אינו מאמין". וכן נאמר ב"ספר המידות" (אמונה לב): על ידי אמונה יכול לבא לבטחון.

ועוד צריכים לחזור הרבה בפה ובמחשבה על מה שאמר ר' עקיבא (ברכות ס: ונפסק בשו"ע או"ח סי' רל) "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (כל שעושה הקדוש ברוך הוא – לטובה עושה).

ורבו של ר' עקיבא – נחום איש גמזו (ע' חגיגה יב.) אמר על כל מה שאירע לו, בין לטוב בין להיפך – "גם זו לטובה" (תענית כא.).

מה בין הרב לתלמיד

ויש מפרשים כי זוהי דרגה גבוהה יותר, שכן ר' עקיבא אמר שהרעה תביא טובה, כאשר אירע לו בעצמו במעשה הידוע עם החמור הנר והתרנגול (ברכות שם), ואילו רבו אמר כי הרעה – היא בעצמה טובה, ואין הפרש בין רעה לטובה כי הכל רק טוב מאתו יתברך.

אין רע יורד משמים

ומדבריהם למדנו כי בכדי להתחזק בביטחון, יש לזכור כי אין רע משמים, אלא או טוב או מוטב, או שזהו טוב כרגע, או שמוטב שכך יהיה מאשר אחרת, וזה יתגלה אחר כך, לפעמים כבר בעולם הזה ולפעמים רק בעולם הבא. כי הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד – הוא "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" (דברים לב).

ביטחון והשתדלות

ואין עניין הביטחון סותר את עניין ההשתדלות, כי יש לבטוח שעל ידי ההשתדלות – יעזור השם יתברך ויצליחו בעסקיו וענייניו, ומה שיהיה – הכל לטובה.

ויחשוב שהפרנסה והבריאות וכל העניינים הם כמו השולח כרטיס הגרלה, שבוודאי אינו בטוח בזכייתו, אך יודע שלאחר שעשה השתדלות, מעתה הכל בידי שמים.

כמו כן כשהולך לעבודה או לרופא יאמין שהשתדלות זו אינה מועילה בכוחות עצמה מאומה ואין לבטוח בה, אלא שהיא נצרכת בשביל קבלת הישועה מאת ה'.

הא למה זה דומה לעני שפשט ידו לקבל מהעשיר, שבוודאי שוטה יהיה אם יחשוב שפשיטת ידו היא שהושיעתו, שהרי הכול היה תלוי ברצונו של העשיר לתת לו!

ודבר זה רמוז אמנם בפסוק "בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורְעה אמונה" (תהלים לז), שתהיה מעורב בעסקי הארץ, ובכל זאת רְעה אמונה וביטחון.

ובאמת אמרו, כי כל אחד כפי עניָינו, יש אשר בטחונו וצדקתו גדולים כל כך עד שאינו זקוק להשתדלות כלל. אמנם בדרך כלל צריכים השתדלות, אך הכול במידה הראויה (עיין ברכות לה:). "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".