שלושה ימים לבכי

הצער והבכי על הנפטר מועילים לו

א.    הצער והבכי על הנפטר מקילים מיסורי נשמתו, לכן ראוי לאבלים לבכות ולהצטער בימי האבל, שלושה ימים לבכי, ולא כאותם אבלים המשתדלים לשחוק ולהתבדח, כי חטאת היא.

לא לבכות ולהספיד יותר מדי

ב.     אין לבכות על מת יותר משלושה ימים וסכנה היא. ועל תלמיד חכם אפשר עד חודש ולא יותר. ההספד הוא שבעה ימים ולא יותר, ועל תלמיד חכם אפשר עד שנה (י"ב חודש) ולא יותר.

מידת הדין מתוחה על האבל

ג.       צריך האבל להרגיש כי בשלושה ימים ראשונים של האֵבל חרב מונחת לו בין כתפיו. משלושה ועד שבעה כאילו עומדת כנגדו בקרן זוית. משבעה ועד שלושים כאילו עוברת לפניו בשוק. וכל אותה שנה מידת הדין מתוחה על המשפחה. ואחד מן החבורה שנפטר תדאג כל החבורה. ולכן נוהגים בשנת האבל שלא לצאת לנסיעות שיש בהן סכנה או לחו"ל, ואע"פ שהדבר מותר, טוב להחמיר בכך.

מי שאינו מתאבל נקרא אכזרי

ד.     כל מי שאינו מתאבל כמו שציוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויעשה תשובה.

מי שלא בכה על מתו

ה.    מי שלא הוריד על מתו אפילו דמעה אחת, זוהי מידה רעה ומראה על קושי הלב.

הסובל מכאבי עיניים

ו.       חולה הסובל מכאבי עיניים והדמעות מזיקות לו, רשאי למנוע עצמו מבכי אפילו בשלושה ימים ראשונים.