הליכה לבית הקברות

למעט בהליכה לבית הקברות

א.        אין ללכת לבית הקברות אלא לצורך הלווית המת או לקברות צדיקים או לקברות אביו ואמו, אך לצורך אחר, הדבר מאוד מזיק, בפרט מי שלא תיקן עוון קרי, כי החיצונים מתדבקים בו.

מועדי ביקור בבית הקברות

ב.         יש נוהגים ללכת לבית הקברות גם בערב ראש חודש ניסן ובערב ראש חודש אלול, ולפעמים על קברות הצדיקים מלבד יום פקודת הוריהם. ויראה האדם בעצמו שאינו מבטל שום מצווה על ידי כך ואינו נכנס לשום חשש עבירה, שאם לא כן, מוטב להימנע.

ברכת בית העלמין

ג.         מי שלא ראה את בית הקברות שלושים יום, מברך ברכה זו: ברוך אתה יי, א-להינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בְּדין, וזן אתכם בְּדין, וכִלכֵּל אתכם בְּדין, והמית אתכם בְּדין, והוא עתיד להקים אתכם בְּדין לחיי העולם הבא, ויודע מספר כולכם, ברוך אתה יי מחיה המתים.

להכניס ציציות

ד.         יש להכניס הציציות בתוך הבגדים לפני שנכנסים לבית הקברות משום "לועג לרש", אפילו שעוד לא נכנס לארבע אמות של קבר. ונפטר שעוד לא נקבר, אסור להיות לידו בתוך כשני מטרים והציציות מגולות, אלא יכניסם בבגדים.

נוסח לומר בתחילת הביקור

ה.        [כשבא אל הקבר יאמר: יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני בן פלונית הקבור פה, בכבוד, וזכותו תעמוד לי. הגרמ"א בסידור קול אליהו].

לימוד ליד הקבר

ו.         ומותר לומר קדיש ותהלים לכבוד המת ליד הקבר ואפילו ללמוד תורה ליד קברו לכבודו ולעילוי נשמתו ואין בזה איסור משום לועג לרש. ורק יאמר לפני הלימוד שעושה כן "לעילוי נשמות כל מתי ישראל ובפרט פלוני בן פלונית הקבור כאן".

קבר של אישה וקטן

ז.         קבר של אישה או קטן מעיקר הדין אין לחוש משום לועג לרש. ויש מחמירים.

לחזור בדרך אחרת

ח.        יש נוהגים כשליוו נפטר לקברו, שאינם חוזרים באותה הדרך אלא בדרך אחרת.

פעמיים ביום לקבר

ט.        לא הולכים באותו יום פעמיים לאותו קבר.

לא לקחת כלי מיד הרוחץ

י.         נהגו להקפיד שלא לקחת הכלי מיד הרוחץ בצאתו מבית הקברות.

לא להיכנס לבית עד שירחץ ידיו

יא.       נהגו להקפיד שלא להיכנס לביתו או לכל בית אחר עד שירחץ ידיו, אך לא ירחץ מברז של אחרים.

קברי צדיקים בחול המועד

יב.       מותר ללכת לקברי צדיקים בחול המועד.

אישה נידה

יג.        אין לאישה ללכת בימי ראייתה לבית הקברות ואף לא לקברי צדיקים כשעוברת דרך קברות אחרים. אך בימי ליבונה מותר, אף שעדיין לא טבלה. ואין רצוי כלל שתיכנס לבית העלמין.

קברות צדיקים

יד.       אין להתפלל בבית קברות תפילה שאינה לעילוי נשמת הנפטר כגון התפלות הסדורות שחרית מנחה וערבית, אך במערת המכפלה מותר וכן בקבר הרשב"י ובקבר ר' מאיר בעל הנס ובקבר רחל ובקבר מוהר"ן מברסלב באומן.

אכילה ושתייה בבית הקברות

טו.       אסור לאכול ולשתות בבית הקברות כי המברך שם נחשב ל"לועג לרש". אבל מחוץ לבית הקברות או במקום המיועד לכך בכניסה מותר.

עישון בבית הקברות

טז.      אין לעשן סיגריות בבית הקברות ומוטב להמנע גם מטבק הרחה.

הליכה או ישיבה על קבר

יז.        אסור לשבת על קבר או ללכת עליו. ובשעת הדחק כשאין שום אפשרות מותר, ורק יבקש לפני כן מחילה מהנפטרים.

פרדה מהקבר

יח.       כשנפרד מהקבר יניח יד שמאל (ולא ימין) על הקבר ויאמר: "ונחך יי תמיד והשׂביע בצחצחוֹת נפשך ועצמותיך יחליץ, והיית כגן רוֶה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מֵימיו", (בחזון עובדיה אבלות א, תנח, הוסיף: "תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם מבשר שלום") "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". ומנשקים המצבה דרך כבוד לנפטר ויוצאים.

אבן או עשב על הקבר

יט.       נוהגים שהמבקר בבית הקברות, בסיום הביקור מניח על הקבר אבן או עשב לכבוד המת להראות שביקר שם.

הדלקת הנר

כ.         וכן נוהגים שמדליקים ליד הקבר נר נשמה לעילוי נשמת הנפטר.

נטילת ידיים

כא.      היוצא מבית הקברות (אף של גוים), או חוזר מהלויה, והיה בתוך ארבע אמות של נפטר או קבר, צריך לרחוץ ידיו וטוב ליטול מכלי ונהגו שלא לנגבן. ויש נוהגים ליטול גם לפני כניסתם לבית הקברות. והיוצא מקברות הצדיקים אין צריך ליטול ידיו (כשלא עבר דרך קברות אחרים).

לא היה בקברי אבותיו עשר שנים

כב.      מי שהיה על קברי אבותיו ולאחר מכן עשר שנים ברציפות לא היה, לא ילך לקבר זה לאחר מכן אלא אם כן ישלח שליח להודיע בשמו על הקבר שהוא רוצה להגיע, ואחר כך ילך הוא בעצמו, וכשיגיע יאמר שמתנדב צדקה לעילוי נשמת הנפטר. ויעשה כן אפילו אם היה אנוס במה שלא הגיע כל העשר שנים.