דיני קדיש

 

חשיבות הקדיש

א.        מנהג אמירת הקדיש הוא רם ונישא ופועל רבות בשמים גם לתיקון ולעילוי נשמתו של הנפטר. [הגרמ"א בצרור החיים: ולכן יעשה כל שביכלתו שיאמר הוא בעצמו קדיש לעילוי נשמת הוריו ולא ישכור אדם אחר שיאמר קדיש במקומו אלא אם כן ממש אין ברירה].

 

 

חודש ושנה

ב.         [הגרמ"א בצרור החיים: על אב ואם אומרים קדיש במשך שנה ועל שאר קרובים במשך חודש].

 

 

בשבתות וחגים

ג.         גם בשבתות וימים טובים במשך שנת האבל יש לומר קדיש.

 

 

כיבוד הורים

ד.         הקדיש על הוריו הוא בכלל הכבוד בו הוא חייב לנהוג כלפיהם לאחר מותם.

 

 

אסור להימנע מאמירת קדיש

ה.        הנמנע מאמירת קדיש על הוריו במשך השנה, אפילו נמנע מקדיש אחד, הרי זה כמזלזל בכבוד הוריו.

 

 

כוונת הקדיש

ו.         [הגרמ"א בצרור החיים: יכוין באמירת הקדיש לקדש שמו הגדול יתברך, ושבזכות זו ינצל המת מדינה של גיהנם].

 

 

אב חילוני

ז.         אפילו אב שלא חינך את בניו למצוות, יש לנהוג בו כבוד ולומר עליו קדיש ויכול בכך להגן עליו מן הפורענות.

 

 

קדיש על אב רשע

ח.        גם מי שהיה אביו רשע ומחלל שבת בפרהסיא, אומר עליו קדיש ועושה דברים לעילוי נשמתו אפילו לאחר שנת האבל.

 

 

הפסקת שבוע

ט.        מי שנפטרו אביו או אמו אומר קדיש שנים עשר חודש, אלא שבתום אחד עשר חודש פוסק שבוע מלומר קדישים בתפלות, ואחר כך ממשיך לומר קדיש עוד שלושה שבועות עד סוף שנים עשר חודש. ובשבוע זה רשאי לומר קדיש שבסיום הלימוד והשיעורים. יש הנוהגים לעשות הפסקה למשך שבועיים.

 

 

לאחר שנים עשר חודש

י.         לאחר שנים עשר חודש של קדיש אינו צריך להמשיך לומר קדיש כלל, אך אם רוצה להמשיך ולומר קדיש, רשאי, ואף כדאי לעשות כן בקדיש שלאחר הלימוד.

 

 

שנה מעוברת

יא.       גם בשנה מעוברת שיש עוד חודש עד סיום השנה, בשנה ראשונה אין מתייחסים אלא לי"ב חודש ולא לתאריך הפטירה, שבסיום אחד עשר חודש פוסק מקדיש לשבוע, ואז ממשיך עד סוף השנים עשר ואז פוסק לגמרי מקדיש.

 

 

מתי לא מפסיקים קדיש לשבוע

יב.       מי שבסמוך לתחילת חודש שנים עשר נפלה עליו אבלות נוספת והוא אומר קדיש גם עבור נפטר זה, אין לו להפסיק מהקדיש בשבוע ראשון של חודש שנים עשר לנפטר הראשון.

 

 

האב ביקש מבנו שלא יאמר עליו קדיש

יג.        מי שציוהו אביו שלא יאמר עליו קדיש או לא ישב עליו שבעה או להשהות קבורתו ארבעים ושמונה שעות או שלא להניח מצבה על קברו אין לשמוע אליו. ואם ביקש למעט בתארים במצבה שומעים לו.

 

 

קדיש בליל שבת שלפני יום השנה

יד.       מי שחל יום האזכרה של קרובו באמצע שבוע, מתחיל לומר עבורו קדיש בליל שבת שלפני כן, בקדיש שלאחר במה מדליקין (או אחרי הדרשה), עד יום האזכרה ועד בכלל.

 

 

יום השנה בשבת

טו.       מי שחל יום האזכרה של קרובו בשבת, יתחיל לומר קדיש מליל שבת הקודמת, מקדיש שלאחר במה מדליקין (או אחרי הדרשה), והפטרה עדיף שיקרא בשבת עצמה של האזכרה, ואם יכול, יקרא ההפטרה גם בשבת הקודמת שבה מתחיל לומר את הקדיש.

 

 

הקדישים החשובים ביותר

טז.      הקדישים של יום האזכרה הם החשובים ביותר עבור נשמת הנפטר, לכן מי שהוא אנוס ואינו יכול לומר קדיש מליל שבת שלפני השבוע של האזכרה, יקפיד מאוד בכל זאת על יום האזכרה עצמו.

 

 

לא אמר קדיש ביום השנה

יז.        מי ששכח או נאנס ולא אמר קדיש על הוריו ביום פטירתם, יאמר קדיש ביום אחר, כי קדיש ולימוד ומצוות שעושה הבן בכל זמן מועילים לנשמות אביו ואמו.

 

 

חצי קדיש אחרי קריאת התורה

יח.       [הגרמ"א בצרור החיים: יכול האבל לומר חצי קדיש לאחר סיום הקריאה בתורה גם אם לא הוא עלה לתורה].

 

 

לימוד תורה מחזק את הקדיש

יט.       עיקר הנחת רוח שאדם עושה להוריו לאחר פטירתם היא בקביעת עיתים לתורה בכל יום, ובכל עת הפנאי כפי דרגתו, וילך בכל יום לשיעור תורה, ובלא לימוד התורה, תועלת הקדיש מועטת.

 

 

תאריכי אזכרות

כ.         נוהגים לערוך אזכרה בתום אחד עשר חודש וגם בתום שנים עשר חודש, והעיקרית היא בתום שנים עשר חודש. ובשנה ראשונה שהיא מעוברת אין צורך לאזכרה נוספת בהגיע תאריך הפטירה, אלא שהמחמיר בזה ועורך סעודה עם דברי תורה גם בתאריך הפטירה תבא עליו ברכה. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: אם היתה שנת האבל כוללת את חודש אדר הנוסף בשנה מעוברת נוהגים לערוך שלושה מועדי אזכרה, בסיום 11 חודש מהפטירה, בסיום 12, ובסיום 13, באזכרה אחת (ב- 11 או 12) עושים סעודה ולימודים, ובאחרות עושים כיבוד קל ולימודים. הנוהג לצום ביום פטירת אב ואם יצום במקרה זה ביום סיום ה-12, ואם יכול גם ב-13. בסיום 11 מפסיקים מלומר קדיש לשבוע ואז ממשיכים עד סוף ה12, ואז מפסיקים קדיש לשלושה שבועות ומחדשים הקדיש שבוע לפני ה13 עד יום הפטירה והוא בכלל].

 

 

המחוייבים אומרים קדיש ביחד

כא.      מנהג הספרדים שכל המחוייבים לומר קדיש, אומרים אותו ביחד בכל סוגי הקדישים (פרט לשייכים לשליח ציבור כמובן), רק יקפידו לומר באותו קצב מילה במילה ולא שאחד ימהר ואחד יאט.

  

 

קדיש בקול רם

כב.      כל האומרים קדיש צריכים לאמרו בקול רם ולא בלחש, אלא אם כן קולו של האחד צרוד ואינו יכול אלא בלחש, יכול לאמרו בלחש ואין בזה כל חשש.

 

 

ילד קטן אומר קדיש

כג.       נפטר שהשאיר אחריו בן שהגיע לחינוך, אומר הקטן קדיש, אך לא לבד, אלא אומר עמו אחר. ונכון שגם בשאר ימות השנה יאמר גדול קדיש עם הקטן ולא יאמר הקטן לבד. והיינו בקדישים של התפילה אך בקדישים של רשות כגון של דרשות וקריאת תהלים יכול לומר הקטן לבד, כשהתקיימו בו שלושה תנאים: יודע למי מברכים, והוא בן שש ומעלה, ויודע לשמור גופו בנקיות. אם אין ברור אם יודע למי מברכים אין עונים אחריו אמן, עד שיהיה בן תשע שאז עונים. [הגרמ"א בצרור החיים: יתום פחות מגיל שלוש עשרה יכול מן הדין לומר קדיש לבד, גם בלי שיאמרו עמו אחרים (צ"ע במש"כ שם עמ' 78 שגם לפני גיל חינוך אומר הקטן קדיש)].

 

 

נפטר בלא בנים או שאינם שומרים מצוות

כד.      מי שנפטר בלא בנים או שאין בניו יראי שמים שיקפידו בקדיש עבורו, נוהגים שאדם אחר אומר עבורו קדיש כל השנה, ועדיף שיהא זה אברך בן תורה, ואם אפשר, עדיף לשכרו בממון. אבל אם היו לו רק בנות, אסור לבנות לומר קדיש לעילוי נשמת האב, גם אם כך כתב האב בצוואתו, שיאמרו עליו בנותיו קדיש, ויש למחות במי שירצה להקל בכך, ולכן יש להביא אדם אחר שיאמר הקדיש. ואם נאספים מניין בביתה ולומדים תורה והיא תעמוד מן הצד בצניעות ותאמר קדיש, מותר.

 

 

חתן או נכד יכולים לומר קדיש

כה.      מי שלא השאיר בנים, אבל יש לו חתן, יכול החתן לומר עבורו קדיש כל השנה. וכן אם אין לו אלא נכדים, יאמרו הם קדיש על הסבא, ו"ברא מזכה אבא", שייך גם בסבא ולא רק באבא.

 

 

מי יאמר קדיש חתנים או נכדים

כו.       [הגרמ"א בצרור החיים: מי שנפטר בלא בנים ויש לו חתנים ונכדים, אין הכרע מי עדיף שיאמר קדיש, ומי שירצה יאמר, רק שיהיה ברור מי קיבל על עצמו אמירת הקדיש, כדי שלא יסמכו אלו על אלו ובין כך לא ייאמר הקדיש חלילה].

 

 

לומר קדיש על מי שאינו קרובו

כז.       [הגרמ"א בצרור החיים: אין מניעה לכך שיאמר אדם קדיש גם על מי שאינו קרובו ואינו חייב להתאבל עליו, לדוגמא נכד על הסב, ורק יוודא שהוריו אינם מקפידים על כך].

 

 

אב אינו מסכים שיאמרו בניו קדיש על אימם בעודו בחיים

כח.      [הגרמ"א בצרור החיים: אם נפטרה האמא, צריכים האבא והבנים לומר קדיש, ואם אין האב מסכים שיאמרו הבנים קדיש בחייו, יאמר הוא לבד קדיש].

 

 

ילד נפטר והאב רוצה לומר קדיש והסבא אינו מוכן

כט.      [הגרמ"א בצרור החיים: אם נפטר ילד, ואביו רוצה לומר אחריו קדיש, אלא שהסבא אינו מוכן שבנו יאמר קדיש בחייו, יכול הסבא לומר הוא קדיש על הנכד].

 

 

אחים אומרים קדיש יחד עם הבנים

ל.         [הגרמ"א בצרור החיים: אח שנפטר, נוהגים שאחָיו אומרים קדיש שלושים יום אף בנוכחות בניו של הנפטר שגם הם אומרים קדיש].

 

 

אבלות בן מאומץ על הוריו המאמצים

לא.      בן מאומץ (אף אם הוריו האמיתיים נמצאים בחיים), יכול לומר קדיש על אביו או אמו המאמצים שנפטרו, ובודאי שיועיל הדבר לנשמתם, אך אינו חייב לנהוג קריעה ואבלות, ומכל מקום רשאי להחמיר שלא להסתפר ולהתגלח וכו' כל דבר שאין בו ביטול תורה. [הגרמ"א בשו"ת "הרב הראשי": אינו חייב באבלות גם אם הוא בן יחיד ואם ירצה ינהג אבלות אך רק לחומרא ולא לקולא, היינו שלא יקרע ולא יברך, וילמד תורה בשבעה, ואין לו דין קדימה לשליח ציבור ורשאי לומר קדיש].

 

 

אבלות בן מאומץ על הוריו האמיתיים

לב.       בן שהוריו מסרוהו לאימוץ בקטנותו וויתרו על זכויותיהם בו ולא טרחו בגידולו ואין לו קשר עמהם, בכל זאת חייב להתאבל על מותם כרגיל, בשבעה ושלושים וי"ב חודש וקדיש עם שמירת כל ההלכות.

 

 

אבלות גר צדק על הוריו

לג.       גר צדק שנפטר אחד מהוריו הנוכרים, אינו חייב באבלות על הוריו, אך נכון שיאמר עבורם קדיש והשכבה ויועיל להם הדבר. וכדי שלא ייראה הדבר תמוה לרבים בהשכבה, יאמרו ההשכבה בדרך הבלעה ולא בהדגשה.

 

 

חסיד אומות העולם

לד.       גוי שהציל יהודי מסכנה כגון בתקופת השואה, אפשר לומר עליו קדיש והשכבה, וההשכבה בדרך הבלעה.

 

 

קדיש על בנים שמתו

לה.      מי שנפטרו בנו או בתו, מעיקר הדין אינו צריך לומר קדיש לעילוי נשמתם, אך רשאי לעשות כן אם מרגיש בכך צורך ובפרט אם לא השאירו אחריהם בנים. ויכול אף לומר קדיש עבורם במשך שנה כמו על אב ואם.

 

 

קדיש על תינוק שנפטר

לו.       [הגרמ"א בצרור החיים: נוהגים לומר קדיש על ילד שנפטר לפני מלאות לו שנה תמימה במשך חודש. בהגהות הקיצור שלחן ערוך: תינוק מעל גיל שלושים יום, שמתאבלים עליו, אומרים עליו צידוק הדין וקדיש בבית העלמין, ואומרים עליו קדיש כל השבעה אך רק בבית האבלים ולא בבית כנסת, ורק אם היה בן י"ג ומעלה אומרים קדיש והשכבה גם בבית כנסת (צ"ע ממש"כ בצרור החיים הנ"ל)].

 

 

קדיש על תינוק חולה קשה מלידה

לז.       [הגרמ"א בצרור החיים: אם היה הילד חולה מלידה (בגדר של טריפה) לא מתאבלים עליו ולא אומרים עליו קדיש].

 

 

קדיש על אשתו

לח.      מי שמתה אשתו אינו חייב מעיקר הדין לומר עליה קדיש ואם ירצה לומר רשאי וכדאי לעשות כן. קל וחומר אם מתה בלא בנים, שנכון מאוד שיאמר עליה קדיש אפילו במשך כל שנת האבל.

 

 

קדיש על אח שנפטר

לט.      מי שנפטר אחיו, ואביו עודנו בחיים, אין לו לומר קדיש על אחיו אם אביו מקפיד על כך ואינו מסכים שיאמרו קדיש בחייו. ואם אין אביו מקפיד, יאמר קדיש על אחיו. וגם האב יכול לומר קדיש על הבן יחד עם שאר בניו.

 

 

בנים חילוניים

מ.        בנים חילוניים שבודאי לא ינהגו קדיש ואבלות על האבא, יש אומרים כי מוטב שלא להודיעם על פטירתו כדי שלא יהיו מזידים ויגדל בכך עוונם. אך אם יש ספק שמא ינהגו בו כבוד בקדיש ואבלות, יש להודיעם על פטירת אביהם.

 

 

כיצד אומרים קדיש

מא.     יש לאבלים האומרים קדיש לבטאות היטב את מילות הקדיש, לאמרו בקצב אחיד, ולהצמיד רגליים בעת אמירתו ולא להתחיל אמירתו בהליכה או בישיבה. להמתין עד שיענו הציבור אמן ואז להמשיך לקטע הבא, בכל הקדישים בהם אומרים "עושה שלום" יש לפסוע לאחוריו שלוש פסיעות כבסיום העמידה.