הלכות אבלות שלאחר הפטירה

קריאת שמע וצידוק הדין

א.        בשעת יציאת הנשמה אומרים העומדים ליד הנפטר קריאת שמע וצידוק הדין. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: כיום נהגו לומר צידוק הדין בשעת הקבורה בפני האבלים והאבלים עצמם אינם אומרים].

שמע ישראל

ב.         (בשעת הפטירה כל העומדים ליד הנפטר קוראים "שמע ישראל" עד "ובשעריך" ואם עדיין לא יצאה הנשמה לגמרי ממשיכים הפרשיות. הר"ד מויאל).

נגיעה בנפטר

ג.         לא נוגעים במת חצי שעה.

נשיקה לנפטר

ד.         בנו או בתו שנפטרו, אל ינשק אותם במותם, אבל שאר מתים מותר לנשק, ויש מחמירים גם בשאר מתים שלא לנשקם (וכך כדאי לנהוג).

להצדיק את הדין, לא להזיק לעצמו ולא לקלל עצמו

ה.        אסור לשרוט עצמו מתוך צערו על המת, ולא יקלל עצמו ולא יתלוש שערותיו, אלא יצדיק על עצמו דין שמים בשתיקה ודומיה.

אכילה ליד הנפטר

ו.         אין לאכול בפני המת אפילו אכילת עראי, וגם לא לשתות, אלא אם כן בהפסק מחיצה לפחות. ובשעת הדחק יסב פניו ויאכל.

סיגריה

ז.         אסור לעשן סיגריה ליד הנפטר.

טיפול ראשון בנפטר

ח.        לאחר חצי שעה מכסים את הנפטר בסדין לבן, מפשיטים ממנו את כל בגדיו כשהוא מכוסה בסדין, מורידים אותו לארץ בלא חוצץ מהארץ, כשפניו למעלה ורגליו אל הדלת, מגביהים ראשו מעט באבן, ומדליקים נר ליד ראשו. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: "מדליקים נרות סביב המת"].

דיווח לקרובים

ט.        לאחר הפטירה, יודיעו לשבעת הקרובים שהמצב קשה, ושיסתפרו, יקצצו ציפורניים, יתרחצו ויחליפו בגדים (ולא יגלו שכבר נפטר, כי לאחר שידעו מן הפטירה, יהיו דברים אלו אסורים עליהם עד תום השבעה, וחלק מהם עד תום השלושים).

הודעת פטירה

י.         אין חובה להודיע לאדם על פטירת קרובו, אף אם בכך ימנע משבעה ואבל, ואף עדיף שלא לגלות לו זאת, שנאמר מוציא דיבה הוא כסיל, ואם כבר שאל לא ישקר, אלא יענה בלשון המשתמעת לשתי פנים. וכיום כבר נהגו להודיע לבנים והבנות כדי שיבואו להלויה ויאמרו קדיש וינהגו מנהגי אבלות. וכן נהגו לפרסם מודעות אבל להודיע לציבור.

הודעת פטירה שמסכנת אדם

יא.       אמנם לזקנים הבאים בימים שיהיה להם צער גדול ועגמת נפש גדולה על פטירת קרובם ויבואו לחשש סכנה, עדיף שלא להודיעם.

לא להודיע לחולה על פטירת קרובו

יב.       אסור להודיע לחולה שמת לו מת, שמא תיטרף עליו דעתו או שיבוא לספק סכנה ואף לא ברמז, ולא בוכים ולא סופדים בפניו, שלא ישבר לבו.

הודעת פטירה בחול המועד

יג.        וכן אם נפטר אדם בחול המועד, ויהיה טורח גדול באבלות כאשר יצטרכו לנהוג דברים שבצנעא ולאחר הרגל לנהוג שבעה, עדיף שלא להודיעם.

הודעת פטירה כשנותרו ימים ספורים לשלושים

יד.       וכן אם נותרו כמה ימים עד חלוף שלושים יום מהפטירה ואין הקרוב יודע, מוטב להמתין עוד כמה ימים עד שיעברו שלושים יום ולא יצטרך לשבת שבעה ושלושים כדין שמועה קרובה, אלא שעה אחת בלבד כדין שמועה רחוקה.

מתי כדאי להודיע על פטירה

טו.       אם נפטר אדם בערב הרגל, כדאי להודיע על כך לכל קרוביו, כדי שייפטרו מלשבת שבעה.

להשאיר שומר

טז.      צריך להקפיד שיהיה שומר ליד הנפטר ולא ישאירוהו לבד, מפני ביזיון ומפני מזיקין גשמיים ורוחניים, ושומר זה פטור מכל המצוות בעודו שומר, ויקרא תהלים ליד הנפטר, או משניות הנהוגות לעילוי נשמת. ויקפיד שלא יאכל ולא ישתה ולא יפטפט ולא יעשן ליד הנפטר.

מי עדיף שישמור

יז.        עדיף שישמור על הנפטר אדם אחר ולא האונן, כיוון שהאונן אסור באמירת תהלים. ואם אין אחר, יישאר האונן ויאמר מזמורים מט, עט, קלז ויחזור עליהם (בחזון עובדיה א, קכט התיר לאונן לומר תהלים כרגיל כאשר הוא משמר את מתו, ואף לפני חצות לילה).

אם צריך השומר לאכול וכד'

יח.       אם צריך השומר לאכול או לעשן או לבית הכסא, יתחלף עם מישהו אחר שישמור עד שהוא יחזור, ולא ישאיר את המת לבד.

חדר קירור

יט.       נפטר השמור בארון או בחדר קירור, על פי הפשט אינו צריך שמירה, ועל פי הסוד צריך אם אפשר.

הדלקת נר

כ.         [הגרמ"א בצרור החיים: נוהגים להדליק נר בבית הנפטר או בבית שהאבלים יושבים בו משעת הפטירה עד כלות השבעה].

לשפוך מים בשכונת המת

כא.      אם המנוח נפטר בבית וביום חול, ממחלה או תקלה (ולא שנהרג על ידי אדם או שהרג עצמו), שופכים לאיבוד מבקבוקים פתוחים מים קרים או חמים, כי הם אסורים בשתיה, אבל מותרים הם המים ברחיצה בכיבוס ובנטילת ידיים. [הגרמ"א בצרור החיים: אין שופכים מים חמים].

היכן שופכים

כב.      שופכים בבית הנפטר ובשני בתים שמכל צד. [הגרמ"א שם: בבתי קרקע שופכים שלושת הבתים הסמוכים לבית שבו נפטר האדם, ובבניין דירות שופכים מים כל הדיירים שבאותו בניין. וזהו דוקא אם מת בבית ולא בבית החולים. בהגהות הקיצור שלחן ערוך: הגרים ליד בית חולים יעשו שאלת רב כיצד לנהוג בשפיכת מים].

שבת ויום טוב

כג.       הנפטר בשבת או ביום טוב אינו אוסר מים שבשכונתו.

ברזים ודוודים

כד.      מים שבברזים ובצינורות ובדוודי השמש מותרים בשתיה. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: פותחים את הברז מעט זמן שילכו מעט מים לאיבוד ואז סוגרים, והמים הבאים יהיו מותרים].

בקבוקים סגורים

כה.      בקבוק או שאר כלים שהיו סגורים לפני הפטירה והיו בהם מים – מותרים.

שאר משקאות

כו.       לא שופכים שאר משקאות חוץ ממים.

מים שבתבשיל

כז.       לא שופכים מים שבתבשיל.

סודה וקוביות קרח

כח.      מרק וסודה ושאר משקאות קלים וקוביות קרח ומשקאות העומדים לתרופה, הכל מותר.

סידור ענייני קבורה

כט.      פונים לחברא קדישא להסדיר ענייני הקבורה, אישורים ומודעות. ומותר לקרוביו של הנפטר לנסוע ברכב עם נעלי עור להסדיר את כל ענייני ההלוויה.

להקדים הקבורה

ל.         יש לדרוש קבורה בהקדם האפשרי. אלא שבאב ואם שנפטרו אין להראות זריזות בקבורתם, חוץ מאִם צריכים להיקבר בערב שבת או יום טוב, וכן אם יש גשמים ואין זה לכבודם. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: וכן אם רוצה לקוברם לפני השקיעה, רשאי להזדרז גם באב ואם].

לא להלין את הנפטר

לא.      צריך לקברו בהקדם האפשרי ואין להשאירו בלילה ללא קבורה, אלא אם כן נעשה הדבר לכבודו, כגון בכדי שיגיעו אנשים רבים להלוויתו.

למעט בתארים

לב.       במודעות האבל יש למעט בשבחים ולא להפריז כגון "הישר באדם" או "הצדיק והחסיד", ויש לצמצם בתארים על הנפטר ככל האפשר.

לא לפרסם יותר מדי

לג.       תולים מודעות אבל ומודיעים לבני המשפחה טלפונית, אך לאנשים שאינם מהמשפחה יש למעט בהודעות על הפטירה. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: יש אומרים שמותר להודיע לידידים שלא ראו את המודעות (או שאין אפשרות שיראו כגון שהם מעיר אחרת), כדי שיבואו להלויה].

לא לצאת לפני הנפטר

לד.       כשהחברא קדישא מוציאים את הנפטר מהבית, יש לכל אדם להיזהר מאוד מלצאת לפני הנפטר ויש סכנה גדולה בדבר, ורק אם אחד מאנשי החברא קדישא חייב לצורך העיסוק עם הנפטר, לצאת לפניו, מותר.

על מי מהקרובים חייבים להתאבל

לה.      אבלות נוהגת בשבעה קרובים: אביו ואמו, אחיו ואחותו מאביו ואמו או רק מאביו, בנו ובתו ואשתו. וכן על אחיו ואחותו מאמו [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: באחיו ואחותו מן האם יש פרטי דינים ויעשו שאלת חכם], ואחותו הנשואה מאביו. כל אלו, אם נפטר אחד מהם חייב אדם להתאבל עליהם.

חמיו וחמותו, סבא וסבתא

לו.       נהגו כיום שאין אדם מתאבל על חמיו וחמותו סבו וסבתו, וכן האישה אינה מתאבלת על חמיה וחמותה סבה וסבתה. וכן הנכדים אינם מתאבלים על סבא וסבתא. ומכל מקום צריכים להשתתף בלימוד ותפילות ואזכרות במשך השבעה.

קדיש על מי שאינו חייב להתאבל עליו

לז.       אפשר לומר קדיש על חמיו חמותו סבו או סבתו, אם אין הוריו מקפידים.

אבלות על קרובים רשעים

לח.      [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: בעיקרון, הרשעים והאפיקורסים אין מתאבלים עליהם, אך כיום רובם נחשבים לתינוקות שנשבו ודינם כאנוסים ולכן מתאבלים עליהם, אמנם מי שהמיר דתו או שהיה דתי ולמד תורה ופרש לתרבות רעה ועושה להכעיס אין מתאבלים עליהם].

אבלות על מתאבד

לט.      המאבד עצמו לדעת שאין לו חלק לעולם הבא, ולא קורעים ולא מתאבלים עליו, בכל זאת יכולים בניו לומר עליו קדיש, כיוון שכיום אומרים כולם ביחד את הקדיש ואין הם פוגעים בזכויותיהם של אחרים. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: קדיש מותר גם לא עם אחרים, וכן להדליק עבורו נר נשמה ולומר השכבה ותפילה בבית מותר כי כל זה לתיקון הנשמה].

חמישה תנאים לקרותו מתאבד

מ.        [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: חמישה תנאים יש כדי שייחשב אדם ל"מאבד עצמו לדעת": א. שיאמר בפה או שיכתוב שרוצה להתאבד. ב. שמיד יעלה לגג או יבצע מה שאמר. ג. שהפעולה תיעשה דרך כעס. ד. שלא נתברר שבינתיים עשה תשובה כלל. ה. שלא עשה מתוך חולי או צער מיוחד].

מי צריך להתאבל

מא.     החייבים להתאבל ולשבת שבעה ולקיים כל דיני אבלות הם בניו ובנותיו של הנפטר, אחָיו ואחיותיו, אביו ואמו ואשתו.

ילד קטן

מב.      קטן (פחות מגיל 13) או קטנה (פחות מגיל 12) אף אם הגיעו לחינוך (גיל 6), אינם נוהגים אבלות ולא אנינות, אף לא על אב ואם, ורק קורעים להם קריעה בבגדם, ויאמר הקטן קדיש ואם אפשר יאמר עמו גדול אחר. וכן בכל שנת האבל. והיינו בקדישים של התפילה אך בקדישים של רשות יכול לומר הקטן לבד, כשהתקיימו בו שלושה תנאים: יודע למי מברכים, והוא בן שש ומעלה, ויודע לשמור גופו בנקיות.

נעשה בר מצוה בתוך השבעה

מג.       ילד שנעשה בר מצוה בתוך השבעה פטור מאבלות הימים הנותרים, אך אבלות י"ב חודש יש לו לנהוג משום כבוד הוריו, ויאמר קדיש כל השנה כנהוג.

אדם ערירי

מד.      אדם ערירי שנפטר, מצוה גדולה לטפל בקבורתו ולערוך עבורו לימוד ואזכרות ולשכור עבורו אברך שיאמר קדיש לעילוי נשמתו במשך השנה.

האונן (אבֵל שעוד לא נקבר מתו) אסור במצוות

מה.     האונן פטור מכל המצוות שבתורה, והוא מי שמת לו אחד משבעה קרובים ועדיין לא נקבר, וזאת אפילו אם יש כבר מי שיטפל בצרכי הקבורה כחברא קדישא או קרובי הנפטר. ואפילו אם ירצה להחמיר ולקיים מצוה אינו רשאי.

במה אסור האונן

מו.       קרוביו של הנפטר שעוד לא נקבר (האוננים), אסורים בתפילות וברכות, באכילת בשר בקר ובשר עוף ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר, וכן בשתיית יין ושאר משקאות חריפים, ברחיצה, סיכה, תספורת, [הגרמ"א בצרור החיים: קציצת ציפורניים], לבישת מכובס, מלאכה ומסחר, תשמיש המיטה, ישיבה על כסא, [הגרמ"א בצרור החיים: שינה על מיטה], שמחה, שאלת שלום, תלמוד תורה חוץ מדיני אבלות, תהלים (ואם שומר על המת לפני הקבורה, מותר בתהלים ואף לפני חצות לילה).

טלית ותפילין, אמן על ברכות

מז.      כמו כן אסורים האוננים בטלית ותפילין, ואפילו לענות אמן על ברכה אסור. וגם לא ישמע ברכה מחברו לצאת בה ידי חובה. ואינו רשאי להחמיר ולקיים המצוות. אך עבירות בוודאי שאסור לו לעשות.

וידוי ליד אונן

מח.     אונן בבית הכנסת אינו פוטר את הציבור מוידוי, אבל ציבור בבית האונן אין אומרים וידוי כלל.

נטילות ידיים

מט.     האונן חייב בכל הנטילות ידיים: בשחרית, לסעודה מים ראשונים ואחרונים, וכשיוצא מבית הכסא, אך אינו מברך שום ברכה.

מניין וזימון

נ.         האונן אינו מצטרף למניין ולא לזימון. אך יוכל בשעת הדחק להצטרף למניין לעניין אמירת קדיש, אם נמסר הטיפול בנפטר לאחרים.

נשיאת כפים

נא.       אם הוא כהן אינו נושא את כפיו.

ילד קטן

נב.       לקטנים פחות מבר מצוה אין דין אונן.

צדקה

נג.        רשאי האונן לתת צדקה בשעת ההלויה, ויכוין לעילוי נשמת הנפטר.

קדיש לפני קבורה

נד.       האוננים רשאים לומר קדיש אף לפני הקבורה, וטוב שיאמר עמהם גם אדם שאינו אבל.

קריאת שמע שעל המיטה, תפילת הדרך

נה.       אונן פטור מקריאת שמע שעל המיטה ואם הקבורה למחרת ונמסר הטיפול לאחרים רשאי להחמיר [הגרמ"א בצרור החיים: בכל מקרה מותר לאונן לומר קריאת שמע שעל המיטה וכן תפילת הדרך].

להחליף נעליים

נו.        עדיף להחליף לנעלי בד או גומי כבר לאחר הפטירה, כדי שיהיו עליו מיד לאחר הקבורה, ובלבד שתהיינה נוחות לארגון כל ענייני הקבורה, אכן החיוב להחליף נעליים הוא רק כשחוזר האבל לביתו. [הגרמ"א בצרור החיים: נהגו להחליף נעליים רק לאחר הקבורה כשחוזרים הביתה. ואם מדובר בצאצאי הנפטר במקום שנהגו שלא ללוותו, יודיעו להם שהסתיימה הקבורה, ואז יתחייבו בחליצת נעלי עור].

לבישת בגדים שחורים

נז.        לא טוב ללבוש בגדים שחורים וגם לא סרט שחור אחד לאות אבל, לא בהלוויה, לא בשבעה ולא בכל אותה שנה.