תרמית הגיבעונים

לאחר כיבוש העי חוששים כל המלכים מעם ישראל, ומתקבצים כדי לנצח את ישראל – מה שלא עלה בידם לבסוף.

פרק ט'

 התקבצותם של מלכי כנען

א. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים (כולל העם של כל אחד מהם) אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (המערבי) בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

ב. וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד.

התרמית של יושבי גבעון

יושבי גבעון הבינו כי לא יוכלו לנצח את ישראל, מתוך כניעתם ניסו למצוא תחבולה האיך יעשו עם ישראל שלום וכך לא יפלו לפניהם בחרב.

הם מגיעים בלויים עם לחמים מעופשים וכלי יין סדוקים וישנים מאוד בטענה כי נשלחו על ידי יושבי ארצם לכרות ברית.

כשיהושוע חושש שמא הם יושבי הארץ (והרי יש איסור מפורש: "לא תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה…") הם משקרים ומראים לו איך התיישנו הבגדים, הנעליים, הלחם והיין – דבר המעיד על ארץ רחוקה מאוד…

יהושע לא שואל באורים ותומים וכורת ברית – הגבעונים הציליחו במזימתם.

נראה זאת בתוך הפסוקים:

התוכנית הייתה להתחזות

ג. וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי (ופחדו מאוד).

ד. וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה (בתחבולה) וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ (עשו את עצמם כאילו הם באו בשליחות) וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים (מרופטים ושחוקים) לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת (כלים מעור לשים בהם) יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים (סדוקים) וּמְצֹרָרִים (קשורים במקום הסדקים – סימן להתיישנות).

ה. וּנְעָלוֹת (נעלים) בָּלוֹת (ישנות) וּמְטֻלָּאוֹת (ועם טלאים עליהם) בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת (בגדים לגברים) בָּלוֹת (בלויות) עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים (מלא נקודות עם עובש).

ו. וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (נשיאי העדה) מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית (שתהיו שלמים איתנו).

ז. ויאמרו [וַיֹּאמֶר] אִישׁ יִשְׂרָאֵל (נשיאי העדה) אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב (והארץ נועדה לישראל) וְאֵיךְ אכרות [אֶכְרָת] לְךָ בְרִית (והרי ה' אמר "לא תכרות ברית ליושב הארץ)?!.

ח. וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ (נהיה לך לעבדים) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ (חושד בהם ושואל) מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ.

ט. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם.

י. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר (היה בעיר ששמה)  בְּעַשְׁתָּרוֹת.

יא. וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ (ראשי העם שלנו) וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית.

יב. (וההוכחה שאנחנו לא יושבי הארץ אלא באנו ממקום מרוחק היא ש) זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ (מרוב המרחק והזמן שהלכנו כדי להגיע אליכם) וְהָיָה נִקֻּדִים (עם עובש).

יג. וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ (כשיצאנו מביתנו הם היו) חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד.

הטעות של יהושע וזקני העם

יד. וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם וְאֶת פִּי ה' (באורים ותומים) לֹא שָׁאָלוּ.

טו. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ (ברית) שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.