אמונה וביטחון- טובעים ב'טבע'…
חיזוק האמונה
איזה לחץ!
תכירו את אדון שמעוני. מסכן, כבר שבועיים שהוא בבית. הייתה לו עבודה מצוינת ומסודרת, כמנהל חשבונות בחברה גדולה. אבל, מה לעשות, המיתון הכלכלי – נוגס בכל פה… הוא הביא את החברה לעשות קיצוצים משמעותיים, אשר במסגרתם פוטרו עשרות עובדים, והוא – ביניהם.
לא פשוט, באמת לא פשוט. הבית דורש את שלו, רשימת ההוצאות – מי בכלל צריך לפרט… ארוכה ומנופחת, ומשכורת אין. כמובן שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים, חייבים לעשות השתדלות.
הנה הגיעו אליו שמועות מחברים לעבודה, שהחברה שוקלת להחזיר חלק מהעובדים. הוא מיהר להתקשר אל מנהל העבודה שלו – היחסים ביניהם היו מצוינים, ואולי דרכו יוכל לגשש מקרוב מה המצב. השיחה עימו בהחלט נתנה פתח לתקווה – הוא לא נתן שום הבטחה מפורשת, אבל נתן לו להבין שיש סיכוי – הוא ינסה ללחוץ על החלונות הגבוהים, ויתכן שיצא מזה משהו טוב, בעזרת ה'.
במקביל, ניסה שמעוני לחשוב גם על כיוונים אחרים, הן סוף כל סוף, לא הובטח לו דבר.
הוא נרשם למאגר מידע של מקומות עבודה, והתחיל לחפש עבודה במקומות שונים, שלח קורות חיים והמלצות, התרוצץ ממשרד למשרד, זכה גם למספר ראיונות, אבל בינתיים לא יצא לו מזה כלום: במקום אחד הציבו דרישות גבוהות מידי, ובשני – נתנו תנאים גרועים מידי, בשלישי – כבר מצאו מנהל חשבונות אחר, וברביעי – עדיין לא החזירו תשובה…
אבל אל ייאוש, בדיוק אתמול נודע לו על חברה מצליחה, חדשה יחסית, בשלבי התפתחות וצמיחה, הזקוקה לכוחות אדם נוספים, ומציעה אף משרה טובה בהנהלת חשבונות, בתנאים מצויינים למתאימים. הוא מיהר להציג מועמדות – המשרה הזו בהחלט מתאימה לו והוא מתאים לה!
אלא שיש כנראה עוד כמה הרואים את עצמם כמתאימים, אשר הציגו אף הם מועמדות…
אם כן, צריך להפעיל כאן לחץ! הוא בירר ומצא כי בן דוד שלו הוא חבר טוב של מישהו "מבפנים" שיכול להזיז שם עניינים, צריך לדבר איתו שינסה להמליץ עליו חזק, וללחוץ כמה שיותר.
בד בבד, יש לו עוד כיוון למחשבה. יש לו אח מבין ענין, אתמול הוא שוחח עימו ארוכות, ויעץ לו חד משמעית, כי אם ברצונו למצוא עבודה טובה באמת ו'להתקדם בחיים', דווקא עכשיו זו ההזדמנות!
איך אומרים? – "מעז יצא מתוק", "ירידה לצורך עלייה".
שיקח עכשיו את כספי הפיצויים, וישקיע אותם בהשקעה ארוכת טווח – לימודים! "שוק הנהלת החשבונות רווי מאוד בעובדים", כך אמר לו, "ולכן עליך להתקדם הלאה ולרכוש תואר טוב. תלמד ותהיה רואה חשבון מצליח, בעל הכנסה מכובדת באמת. חבל לך סתם להתבזבז". אז אולי באמת זה הזמן לברר על לימודים כאלו?
ובכן, מוצא אדון שמעוני את עצמו עסוק וטרוד מאוד, כלל לא 'מובטל'… יש לו הרבה מה לעשות, כהשתדלות למציאת עבודה: אז ככה, דבר ראשון, להתקשר שוב למנהל העבודה לשעבר, לראות אם 'זז' שם משהו.
אולי בעצם עדיף ללכת אליו ולהיפגש פנים מול פנים, שיקח את הדברים יותר ברצינות. דבר שני – לדבר עם בן הדוד, מה קורה עם החבר ההוא מהחֶברה, האם הצליח כבר להשיג אותו, והאם הפעיל מספיק לחץ?
אולי צריך ללכת לשם שוב, להיראות בשטח, להציג נוכחות. אין מה לעשות, יש דברים שאפשר להשיג רק על ידי לחץ, אם לא תלחץ – תישאר בחוץ. המשרה הזו באמת מצויינת, חבל להפסיד.
יחד עם זאת, הוא יקפוץ גם להוציא עַדְכָּן חדש ממאגר המידע, אולי התעדכנו שם מקומות עבודה חדשים? עליו להזדרז, שמא יקדימנו אחר, הן כל הקודם זוכה… אוף, איזה לחץ! ו – כן, הוא לא שכח, הוא ינסה לברר גם בכיוון של לימודים.
אומנם זה לא פשוט, העלויות גבוהות וצריך להשקיע הרבה זמן, כח ומח, אבל, איך אמר לו אחיו? צריך להסתכל הלאה במבט רחב, להשקיע לטווח הארוך. אז הוא צריך לבחון גם את האפשרות הזו.
אבל – רגע רגע! – הוא תופס את עצמו, איך אפשר לשכוח?!
ההשתדלות המועילה ביותר – תפילה! ודאי וודאי, הרי זה פשוט וברור, פרנסה מן השמים, ובלי תפילה וסייעתא דשמיא לא יעזור כלום!… אם כן, אני חייב לפנות לעצמי גם כמה דקות לאמירת פרקי תהילים…
טובעים ב'טבע'…
כן, מציאות החיים שלנו עטופה במעטה של מהלכים וגורמים "טבעיים". אומנם בשכלנו אנו מבינים שהכול בידי שמים, כל העולם מתנהל על ידי ה' יתברך, הוא עילת העילות וסיבת הסיבות. אבל לנגד עינינו אנו רואים שכביכול המהלכים הטבעיים הם ה"קובעים":
אם אמצא חן בעיני ה'בוס' – אקבל קידום בעבודה,
אם ארכוש השכלה נאותה – אמצא עבודה טובה ואתפרנס בכבוד,
אם אוכַל דברים בריאים – אהיה בריא, וכן הלאה.
כך רצה הקדוש ברוך הוא – שהנהגתו בעולם לא תהיה גלויה וברורה, אלא מוסתרת ומוסווית על ידי גורמים טבעיים. העולם – מלשון הֶעֱלֵם.
ואנו מצויים בקונפליקט רציני!
מצד אחד עלינו לעשות את ההשתדלות הנכונה והמתאימה, כי באמת זהו רצון ה' – שהעולם יתנהל בדרך הטבע: שאדם יצא לפעלו לצורך פרנסתו, שידאג לבריאותו, שיפנה בעת הצורך לבקש עזרה מזולתו, שהחולה ייקח תרופה, וכל כיוצא בזה.
אך מצד שני ההשתדלות הזו מטשטשת לנו את הראייה – היא נותנת לנו להרגיש שאנו מתפרנסים בעמלנו, בחריצותנו ובתושייתנו; גורמת לנו לחוש לעיתים תלויים בחסדי הזולת, וכדומה.
ההתמודדות עם הקונפליקט הזה היא עבודת חיינו!
לעשות השתדלות סבירה [במינון סביר ונורמאלי, לא בהגזמה!] – אך להבין שבעצם כל סיפוקנו ומחסורנו מתמלאים אך ורק על ידי ה' יתברך, ואין לנו תלות בשום גורם אחר מלבד התלות היחידה בו יתברך, שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.