לא חוזרים על הטעות!

ציצית, כידוע לכולם, היא המצווה שאנחנו מזכירים בקריאת שמע, פעמיים ביום.

לאחר שחווה מחטיאה את אדם הראשון, הקב"ה נותן להם ציצית

כפי שמובא במדרש ילקוט הראובני, פרשת שלח, אות ק"ל:

לאחר חטא אדם הראשון, הלביש הקב"ה לאדם הראשון ציצית, שנאמר (בראשית ג, ז): "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה".

ונדרשה הציצית – כדי שידעו שגם אם זה נראה טוב – "ותרא כי טוב העץ למאכל…" הם עבדים של הקב"ה, וככאלו נדרש מהם לקיים מה שה' ציווה אותם.

איך הם יזכרו זאת? – על ידי הציצית!.

מי קונה לחתן את הטלית?

כל עדה ומנהגיה… אבל בחלק מתפוצות ישראל נהוג, שהאדם מתחיל להתעטף בטלית גדולה, רק לאחר נישואיו. לפי שיטת בני אשכנז רק לאחר שבן-אדם מתחתן, הוא מתעטף בטלית גדול.

לשיטת האשכנזים שנוהגים להתעטף בטלית גדול, רק לאחר החתונה, וגם בהרבה עדות של הספרדים ישנו מנהג שאת הטלית לחתן – קונה הכלה.

נשאלת השאלה:

למה דווקא הכלה, בוחרת לעצמה לשלוח לחתן את הטלית? מה מונח כאן?

ובפרט שרואים, שהמנהג הזה השתרש בעם ישראל, שהכלה משגרת לחתן את הטלית, משמע, שיש כאן אזה מסר מסוים, של עבודה, בעבודת ה' שע"י נישואין הם זקוקים לטלית… ודווקא האישה היא זו ששולחת…

מעניין לראות שהרבה נוהגים שהפעם הראשונה – ברכת שהחיינו על הטלית תהיה בחופה עצמה…

אם כך, נשאלת השאלה – אם עושים את החופה אחר הצהריים, אז למה לא מברכים גם על תפילין?!

מבאר ספר 'טעמי המנהגים':

בשעה שזוג מקים את ביתו מחדש, כל הזמן הוא היה לבד… עכשיו הולכים להתחתן…

באה האישה, נותנת לו טלית ואומרת לו: "תשמע, בגלגול הקודם, אני זאת שהחטאתי אותך, ואמרתי לך לאכל מעץ הדעת, אז בוא בבקשה… כדי שלא נחטא בשנית, תיקח טלית, כדי שתזכור שאנחנו עבדי ה'! תזכור שאנחנו לא חוטאים! עושים רק מה שה' ציווה!

לטלית יש את הכוח להזכיר לאדם – שהוא עבד ה' וראוי לו שיקיים כל מצוותיו… לכן מתחת לחופה מברכים דווקא על הציצית (ולא על התפילין) "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" – שבמעמד הזה אני והיא זוכרים לא לחזור על הטעות!…