“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

שבת זכור- האחדות והיראה

תקציר המאמר:

דבר תורה לשבת זכור. "בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי"... הראייה הכוללת שבתכלת והאחדות בפורים שהתחדשה מאז מכירת יוסף הביא לשמחה. לכן עיקר העבודה שלנו בימי הפורים, להחזיר את המורא והפחד מפני הקב"ה ולהכניס בתוך זה, גם את היראה וגם את האהבה מביאה לאחדות

האחדות והיראה

 

בע"ה למפטיר, נקרא פסוקים בפרשת כי-תצא… ושם עוסקת התורה, בציווי שציוה הקב"ה, להילחם בעמלק…

נאמר (שמות יז, טז): "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".

 

מבאר רש"י כי יד על כס יה:

ידו של הקדוש ברוך הוא הרמה לשבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח, (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה, מהו אומר אחריו (תהלים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, (תהלים שם) כונן למשפט כסאו, הרי כסאו שלם.

 

אומר החיד"א ב'צווארי שלל':

אֲנֹכִי אֲנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם… מתי אני אנחם אתכם? כשיבוא הוּא – הו לשם ה'… ואל"ף לכיסא, אז תהיה הנחמה.

 

אומר המהרש"א (במסכת מנחות) על הפסוק (בתהילים קל"ב):

"כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ"… כשתחזור האל"ף לכיסא , וְ – וה לשם ה' … אז הקב"ה יהיה בציון.

אותו דבר מופיע בספר אבני שוהם – מה שאנחנו אומרים בכל בוקר…  לְדוֹר וָדוֹר הוּא קַיָּם, וּשְׁמוֹ קַיָּם, וְכִסְאוֹ נָכוֹן, וּמַלְכוּתו וֶאֱמוּנָתו לָעַד קַיֶּמֶת…

הוּא קַיָּם – כאשר יחזור הָ- הו  לשם ה', והאל"ף לכיסא … שמו יהיה קיים… וְכִסְאוֹ יהיה נָכוֹן… ואז וּמַלְכוּתו וֶאֱמוּנָתו לָעַד קַיֶּמֶת.

 

ננסה להבין בשאלה:

מה רוצה עמלק מעם ישראל, עד שהקב"ה אומר שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו?

 

אומר הספר 'וזאת ליעקב':

עמלק רוצה להסיר את הפחד, שיש מהקב"ה בעולם… זה תפקידו של עמלק…

ולכן אומרת התורה{(ברים כה, יח): "וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים…" עמלק אין  לו יראה מהקב"ה. כל העולם, לאחר קריעת יום סוף מפחדים (אנחנו אומרים את זה בכל יום חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָֽשֶׁת… אחרי ארבעים שנה… אומרים חז"ל, עדין פוחדת רחב מהמרגלים… על מה שעשה הקב"ה בים סוף…)

 

עמלק רוצה "לצנן את האמבטיה"… אעפ"י שהוא ידע, שהוא יקבל מכה… אבל הוא הלך במטרה אחת – "שכולם ידעו, שיצאתי למלחמה נגד ישראל".

יוצא איפה, שאמנם הוא נילחם כנגד עם ישראל… אבל כל כוונתו לקב"ה…

 

אומר הקב"ה – המלחמה שלו בי… פוגעת, כביכול,  בכיסא… ואם היא פוגעת בכיסא, פירוש הדבר, שחסר את האות אל"ף לכיסא… כי הוא מוריד את הפחד בעולם, מהקב"ה…

 

מסקנה:

אם ישנה ירידה ברמת הפחד והמורא מהקב"ה, זה פירוש הדבר עמלק!

 

אם אלה פני הדברים, נוכל להבין דבר נפלא:

הקב"ה נותן מלכות, גם לבני אדם – יש מלכים לבני ישראל. יש תלמידי חכמים בעם ישראל, שנקראים מלכים. האנשים שפוחדים מהקב"ה – הם מקבלים את התואר של הכבוד שלו. לכן כשאתה רואה מלך ממלכי ישראל, אומרת הגמרא (מסכת ברכות נח, א): "הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו"…

הכול ניתן ליראים כיוון הקב"ה נותן מלכות, למי שירא ממנו!

 

המדרש תנחומא (במדבר, אות ט. במדבר רבה פרשה טו, אות יד) מביא:

כָּל מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשֶׂה מֶלֶךְ. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַעֲשָׂה מֶלֶךְ. מִנַּיִן שֶׁנִּתְיָרֵא. דִּכְתִיב: כִּי  עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה (בראשית כב, יב). וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶל עֵמֶק שָׁוֶה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ (שם יד, יז). מַהוּ עֵמֶק שָׁוֶה. שֶׁהִשְׁווּ הַכֹּל וְנָטְלוּ עֵצָה שָׁם וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וְלֹא תֹּאמַר אַבְרָהָם בִּלְבַד, אֶלָּא אַף מֹשֶׁה שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים (שמות ג, ו). וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ. דִּכְתִיב: וַיְהִי בִּישׁוּרוּן מֶלֶךְ (דברים לג, ה). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ. מַה מֶּלֶךְ שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה תּוֹקְעִין לְפָנָיו, אַף אַתָּה כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, יִהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף. 

 

עוד אומר המדרש (במדבר רבה, פרשה יד, ג):

דָּבָר אַחֵר, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר חִזְקִיָּה מַה נִּשְׁתַּנֵּית תְּכֵלֶת מִשְּׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִין שֶׁצִּוָּה הָאֱלֹהִים לִהְיוֹת בַּצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַעֲשָׂבִים, וְהָעֲשָׂבִים דּוֹמִים לַיָּם, וְהַיָּם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְהָרָקִיעַ דּוֹמֶה לַקֶּשֶׁת, וְהַקֶּשֶׁת דּוֹמֶה לֶעָנָן, וְהֶעָנָן דּוֹמֶה לַכִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כח), כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן וגו', וְחָלַק לִירֵאָיו תְּכֵלֶת, שֶׁהוּא מֵעֵין כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לח): וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף  פְּתִיל תְּכֵלֶת, הֱוֵי: וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו.

 

אומר ספר חרדים:

"וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ" – אותיות ויראתם אותו. אם תראה את התכלת תגיע ליראה!

 

עמלק הוא אנטי כיסא הכבוד – הוא מנתק את הפחד מכיסא הכבוד – הוא לא רוצה שיפחדו מהקב"ה…

 

מהי הסיבה שמים תכלת בציצית?

הכלי יקר: כדי שתראה את התכלת… ותכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד…

 

מה הקשר ליַם?

אומר הקב"ה: "אם הים לא עובר על החוקים שלי, אז איך אתם עוברים על דבריי?!" פירוש הדבר, שהתכלת מביא מורא.

 

תלמידי חכמים, גם הם נקראים בשם מלכים.

ברגע שאומר מרדכי, לא ללכת למשתה… והולכים אנשים בניגוד למה שהוא ציוה – הם פגעו במלכות של תלמידי החכמים. הם למעשה פגעו במי שציוה לתת להם כבוד – פגעו בקב"ה!

 

אם הכל נובע מיראה, יוצא, שכשעם ישראל הלך למשתה, בניגוד לציוויו של מרדכי, אז הם פגעו בתכלת של מרדכי!

אם פגעו במלכות של חכמים… ולאחר שראו שבאמת מרדכי צדק, והיה אסור להם ללכת למשתה… חלפו תשע שנים… כולם אמרו "הנה… לא קרה כלום!"

כאשר הגיעה הגזירה, לאחר תשע שנים רק אז הם הבינו הכול…

 

הליכה למשתה, פירוש הדבר – הם פגמו בתכלת של כיסא הכבוד…

לכן אומרים לנו חז"ל: שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי כשחזר בחזרה הכבוד של תלמידי חכמים… אז שמחו!

 

הראייה הכוללת שבתכלת

אמר הגאון ר' שניאור קוטלר –  התכלת שבמעיל, מכפר על עוון לשון הרע… אל תסתכל אף פעם, על נקודה אצל בן-אדם… תסתכל עליו "בגדול" תסתכל על כולו… כשאתה מסתכל על כולו, הווה דן את כל האדם… כשאתה מסתכל על כולו, אז כולו צריך להיות בעינך, במבט של תכלת… תמיד תסתכל בראיה רחבה יותר, ולא בחלקים…

ולכן מראה התכלת כולו, בא לכפר על עוון לשון הרע… שאומר לבן-אדם "תסתכל במבט רחב יותר – לא להסתכל רק על פרטים…"

 

מבאר הרב ברוך רוזנבלום: 

מתי חל הפירוד הראשון שהיה בעם ישראל? הפירוד החל, לאחר שהשבטים מכרו את יוסף.

 

אומרת הגמרא במסכת מגילה (דף טז, א-ב):

"לכלם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן חמש חליפות" (בראשית מה-כב). אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו?! דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים…

אמר רבי בנימן בר יפת רֶמֶז רַמַז לו שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות שנאמר: "ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת…"

 

זאת אומרת, שכבר צפה יוסף הצדיק, שעתיד לעמוד מרדכי, והוא עתיד לצאת עם חמשה בגדים. וכבר נתן ל"אבי השבט" שלו, לבנימין, חמש חליפות שמלות. בא יוסף הצדיק, ואומר לבנימין "תשמע, אני נותן לך חמש חליפות שמלות, כי עתיד להיות אדם אחד, שעתיד להחזיר בחזרה את האחדות של עם ישראל, כפי שעכשיו אנחנו מאוחדים!"

התכלת מסמלת את האחדות של עם ישראל…

 

אומר הפייטן: שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי… אמר יוסף לבנימין "תדע לך, יבוא מצב מחודש, שעם ישראל יגיעו למצב של יחד"

בזמן שהמן אמר עליהם את הלשון הרע – "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים". אבל אסתר המלכה, הצליחה לחבר את כולם ביחד: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן"…

אומרים המפרשים – לכן נאמר לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים (צורר, זה גם לשון חיבור…) המן הצליח לחבר את כולנו ביחד.

 

אלו הם שני הדברים: "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה (למה?) בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי". חזרו בחזרה, הענין של האחדות שהייתה וגם היראה מתלמידי החכמים – המורא והפחד, של תלמידי שושן, בפני הקב"ה.

 

מדרש אסתר רבה (פרשה ז, אות יב):

וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה אָמַרְתָּ יֵשׁ לְפָנַי שֵׁנָה, חַיֶּיךָ  שֶׁמִּתּוֹךְ שֵׁנָה אֲנִי מִתְעוֹרֵר עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עח, סה): וַיִּקַּץ כְּיָשֵׁן ה' וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר.

 

למדנו מכאן,

שעיקר העבודה שלנו בימי הפורים, להחזיר את המורא והפחד מפני הקב"ה (שהתכלת בציצית נועדה ללמד אותנו, כמה אדם צריך לפחד מהקב"ה…) ולהכניס בתוך זה, גם את היראה וגם את האהבה מביאה לאחדות ובזכות שניהם בע"ה, כשם שנהפכו בימי המן, כך יהפכו עלינו לטובה…

ונזכה בע"ה, לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן!

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן