“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

פורים- השגחה סמויה

תקציר המאמר:

"מאמר לחג פורים" מתוך חוברת באגדה של הרב שלום דוד נקי שליט"א בכל המגילה כולה, לא מוזכר כלל שם ה', אפילו פעם אחת! הפלא ופלא. מאמר העוסק בתקופות של עם ישראל לנסות להבין איך השגחת ה' עובדת גם בעתיד...

השגחה סמויה

בכל המגילה כולה, לא מוזכר כלל שם ה', אפילו פעם אחת! הפלא ופלא.

 

ובכן, אנו רוצים לנסות להבין!

נתחיל במשל: 

מעשה בבן מלך, אשר אביו אהבו אהבה עזה. גידלו בעושר ובתפנוקים, והרעיף עליו כל טוב. הבן פרח ועלה, רכש השכלה גבוהה, התלמד בגינוני מלכות, וגדל לתפארה לשמחת לבו של האב. אך לימים, התחיל הבן לסטות מן הדרך ולאבד את הרסן. השליך מעליו את גינוני המלכות, והשחית את מעשיו. ניסה האב לקרבו, לשדלו בדברים שייטיב מעשיו, ניסה אף להוכיחו בדברים קשים, אך כל דבריו נפלו על אוזניים אטומות. הבן המשיך בדרכו הקלוקלת.

 

הבין המלך בדעתו, כי כל עוד שרוי הבן בארמון, מוקף בעושר ובתפנוקים, לא יחדרו לליבו שום דברי תוכחה ומוסר. הכל ימשיך לחלוף לו ליד האוזניים מבלי להפנים דבר. לכן, לטובת הבן, החליט המלך לנקוט בצעד קשה. הוא ציוה למשרתיו שיקחו את הבן, ישליכו אותו מן הארמון, ויעזבוהו בדד לנפשו, להתמודד לבדו בעולם הגדול!

 

ואולם כל זה היה למראית העין בלבד, כדי לייסר את הבן ולעורר בליבו געגועים וחרטה. אך לאמיתו של דבר, האב לרגע לא שכח ולא זנח את בנו האהוב. להיפך, כעת, כשהוא משוטט בדד לנפשו, פקח עליו המלך עין בכפל כפליים. מבלי שירגיש, שלח אחריו משלחת של ליווי צמוד וחשאי, שעקבו אחריו לכל אשר פנה. בכל עת ובכל שעה התעדכן המלך בכל מה שקורה עם בנו.

 

והנה קרה, שהבן נקלע לתוך יער סבוך, שורץ חיות טורפות, ולא ידע כיצד לצאת. חסר אונים רץ אנה ואנה כשהוא מבוהל ומפוחד. רצה המלך לשלוח את חייליו שילכדו את החיות, ויחלצו את הבן מן היער, אולם ידע, שאם הבן יראה את פלוגת המלך, הוא יבין שהמלך שומר ומגונן עליו, ושוב תחזור לליבו תחושת הביטחון והשאננות. העניין יאבד את מטרתו. לכן התחכם המלך לבקש מחייליו להידמות כקבוצת עוברי אורח אשר "רק במקרה" עברו במקום והצילוהו.

 

הדבר חזר על עצמו בסיטואציות שונות. לכל אשר פנה הבן, עקבה אחריו משלחת המלך, ותמיד דאגו להצילו בצורה מוסווית: כאשר הגיע למצב שלא היה לו מה לאכול, נדמה לו אחד המשרתים כסוחר המחפש פועל עבודה, העסיקו ושילם את שכרו. כאשר קרה שנפצע, נשלח אליו משרת אחר, הנראה כהֶלֶך שעבר בדיוק במקום, ו"ממש במקרה" היה אף מצויד בתיק עזרה ראשונה, ומיד הגיש לו סיוע. וכן הלאה.

 

עוד יבוא יום, ידע המלך, שהבן ימלא את סאת תלאותיו. הגעגועים המכרסמים בליבו ימסו את לב האבן, יולידו חרטה כנה ותשוקה לחזור לאבא. הוא עוד ישיב אותו לארמון באהבה כפולה ומכופלת. אך בינתיים – לא! זה מוקדם מדי. הוא איננו נראה אליו, איננו מגלה שום סימני קירבה וגעגוע. רק משגיח עליו בסתר, בעקיפין. (ע"פ יוסף לקח)

 

משל זה, משקף שתי תקופות בחיי עם ישראל.

 

תקופה אחת – אור, ותקופה שניה – חושך. (עפ"י מעיין המועד פורים, לקחי המגילה)

 

התקופה האחת – כ-1,000 שנה ראשונות של עם ישראל, "בארמון של אבא". מראשית התהוותו של עם ישראל, עטף אותנו הקב"ה בניסים גלויים ובהשגחה ישירה ומוחשית. עשר מכות במצרים, קריעת ים סוף, 40 שנה במדבר – מוקפים בענני כבוד, אוכלים לחם מן השמים ושותים מים מן הסלע. כיבוש הארץ באותות ובמופתים. שפע נבואי עצום – 1,200,000 נביאים עמדו להם לישראל. אדם איבד חפץ – פנה אל הנביא, שיאמר לו היכן הוא. אדם חלה – פנה אל הנביא שיאמר לו במה חטא וכיצד ישוב ויירפא.

 

ובבית המקדש – גילוי שכינה מיוחד במינו. אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולים לרגל, היו גוללים להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים, שפניהם זה לזה, ואומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום!" כמו כן, היו מגביהים לפניהם את השולחן, ומראים לעולי רגלים את "לחם הפנים" המונח עליו. לחם זה היה נותר חם וטרי תמיד – מעת אפייתו ביום שישי עד הוצאתו בשבת הבאה מהשלחן, במשך שמונה ימים! והיו אומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום – סילוקו [טרי בהוצאתו מהשלחן] כסידורו [כשעת הנחתו בשלחן]"! (יומא נד ע"א. חגיגה כו ע"ב). שפע רוחני וגשמי סבב את ישראל.

 

ואולם לדאבון הלב, העם התחיל להשחית את מעשיו. השפע הגדול הביא רבים לסור מן הדרך הישרה. נביאים רבים שלח ה' להשיב את העם למוטב, אולם דבריהם נפלו על לבבות אטומים.

 

ואז התחילה תקופה חדשה בתולדות עם ישראל. תקופה קשה, ארוכה וכואבת – של גלות, של ריחוק מהארמון, של הסתרת פנים. כמו שנאמר בתורה (דברים לב):

 

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר… יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ… יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי, וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר… וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ…  וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם…".

 

הגלות, הריחוק, הסתרת הפנים – יחרצו בנפש האומה חריץ עמוק. מתוך הירידה והשפל – יתעוררו געגועים וכיסופים חבויים אל ה' יתברך. "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים!". ואבא עוד יחזיר אותנו לארמון – בקרבה מחודשת, באהבה כפולה ומכופלת. נזכה להתרפק על ה' ביתר קירבה ואהבה. "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (ישעיה נד ח).

 

אבל בינתיים – ריחוק, גלות. "אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם".

 

אולם הסתרת פנים זו – הינה רק למראית העין. היא איננה נטישה חס ושלום. "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ, וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (תהילים צד יד). הקב"ה משגיח גם בגלות – אך בצורה מוסתרת ומוסווית, בבחינת: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". (שיר השירים ב ט)

 

אומנם, כבר אין ניסים גלויים, אין גילוי שכינה, אין לראות עין בעין את הקב"ה. אולם הקב"ה "משגיח מן החלונות" – עוטף את השגחתו בכל מיני "מקרים" ומאורעות "טבעיים". ובמצב זה, בעין שטחית ורדודה, לא ניתן לראות כלל את השגחת ה'. הכל נראה כמאורעות טבעיים והתרחשויות מקריות. רק עין עמוקה ובוחנת – יודעת להבחין ביד ה' המושכת בחוטים מלמעלה, ומניעה את כל הבובות כרצונה, מתוך השגחה מכוונת על ישראל.

 

אסתר – סוף כל הניסים

מתי התחילה תקופה זו, של הסתרת פנים? אומרת הגמרא (יומא כט ע"א): "אסתר – סוף כל הניסים". דהיינו, סוף כל הניסים הגלויים, ומעתה יבואו ניסים מכוסים בדרך הטבע. (אוצר ערכי התורה 343) [הגם שלאחר מכן נבנה שוב בית המקדש, כבר לא היו בו כל אותם ניסים וגילויי שכינה נפלאים שהיו בבית המקדש הראשון.]

 

זהו שאמרו חז"ל (חולין קלט ע"ב): מהו הרמז בתורה למגילת אסתר? שנאמר (דברים לא יח): "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא". כאן התחילה הסתרת הפנים. תקופה של חושך, טשטוש וריחוק. כעת זוהי ההנהגה עם העם הנבחר.

 

איך ללמוד היסטוריה

בחושך – כדי ללכת מבלי לטעות, יש צורך בפנס.

 

בחשכת הגלות – כדי לראות את יד ה', יש צורך בהכוונה ובהדרכה שתאיר את עינינו לראות אותה.

 

ומגילת אסתר, "סוף כל הניסים" – היא ששופכת אור על מאורעות הגלות. כשאנו מתבוננים בה, ויודעים לקחת את המסרים הנכונים המסתתרים בה, זה נותן לנו אור על כל מאורעות החיים שלנו.

 

מגילת אסתר באה ללמד אותנו איך ללמוד היסטוריה. איך לקרוא נכון את מפת המאורעות! לא דרך משקפיה של דעת קהל המונית, לא דרך דבריהם של פרשנים וכתבים בעיתון, ולא דרך אמירותיהם של פוליטיקאים שנונים.

 

נתבונן שוב במאורעות המגילה.

 

מדובר בתקופה של 9 שנים. ומדובר באימפריה אדירה, מעצמת על, החולשת על 127 מדינות.

ומה מתרחש במעצמת על שכזו במשך 9 שנים? אוהו… הרבה מאוד דברים. כל כך הרבה דברים, עד שמאורעות ההיום משכיחות לגמרי את מאורעות האתמול.

 

כן, יש כנראה ים של גליונות וכתבות שהצטברו במוזיאון ההיסטורי של פרס, מאותן 9 שנים סוערות, בתקופת הזוהר של פרס…

 

בממלכה הפרסית קרו בוודאי הרבה מאוד דברים: כיבושים, מלחמות, הסכמים, חתימות, סכסוכים, תסיסות, מינויים, הדחות, מגעים, פגישות, נאומים, חינגאות, תהליכים, תהפוכות…

 

רק בסופה של אותה תקופה, קרה מה שקרה עם היהודים: המן, שר בכיר בממשלה, קיבל קידום – לדרגת משנה למלך. המשנה החדש, שהיה אנטישמי מאוד, הצליח להטות את לב המלך לתת יד להשמדת היהודים. מה שנתן לו את הדחיפה לכך, היתה התנהגותו הפרובוקטיבית של מרדכי, מנהיג היהודים, שפגע קשות בכבודו. אולם אז התערבה המלכה – בצעד אמיץ סיכנה את חייה, והצליחה לקנות את לב המלך במשתה היין. היא עוררה בלב המלך קנאה וכעס על המשנה, עד שהמלך ציוה לתלותו. היא אף דאגה לקידומו של מרדכי דודהּ. ולבסוף ביקשה עתירה על בני עמה.

 

זוהי, בעין רגילה, תמצית הסיפור. זו ההתחלה, וזה הסוף.

 

מי העלה בדעתו שיש לסיפור הזה איזה קשר עם מאורעות נשכחים, מלפני 9 שנים? אף אחד! גם אנו וגם טובים מאיתנו לא היינו חושבים על כך. אבל מרדכי ואסתר, ברוח הקודש ששרתה עליהם, ידעו להצביע על ההתחלה האמיתית של הסיפור, ועל הנקודות המשמעותיות באמת – בהתפתחותו. מתוך אלפי המאורעות שהתרחשו בשנים האחרונות, ידעו לומר שהתחלתו של הסיפור חבוי דווקא באותן חינגאות שכוחות, שערך אחשוורוש בתחילת מלכותו, לפני 9 שנים. והמשכו – במאורעות המסוימים שהוזכרו במגילה. (עפ"י שיחות ומאמרים לרב דסלר זצ"ל, עמ' לו)

 

בכך לימדו אותנו שתי נקודות חשובות:

 

א. כמה שונה התפיסה שלנו – מן התפיסה האמיתית של דעת תורה!

כולם חושבים שהסיפור מתחיל עם עלייתו של המשנה האנטישמי. סבורים כי התנהגותו של מרדכי היא שהחריפה את המצב והביאה לקידום תוכנית ההשמדה. בודאי, הרי כך היה כתוב בעיתון. כך אמרו הפרשנים. כך הוכיחה המציאות בשטח. ואיך התפתחה ההצלה? אין ספק שהגיבורה הראשית היא אסתר. היא שהובילה את כל המהפך. איך אומר הפתגם? "מלך חזק – יין חזק ממנו. יין חזק – אשה חזקה ממנו". לאסתר היתה השפעה חזקה על אחשוורוש, והיא הצליחה להפוך את ליבו. מה השאלה בכלל? אלו הן העובדות, ועם עובדות, כידוע, אין מתווכחים.

 

אבל המגילה מגלה לנו – שלא! מרדכי ברוח הקודש ידע שהמהלך האמיתי שונה הוא לגמרי! כאשר גזירה כה קשה ניתכת על העם – יש לכך סיבה. ואם לא נתייחס לסיבה, אז כל ההשתדלויות שבעולם לא יעלו ולא יורידו כלום. גם אם יש בארמון מלכה יהודיה בעלת השפעה חזקה, היא לא תצליח לשנות דבר.

כן, הסיבה האמיתית לגזירת ההשמדה נעוצה באותן 'חינגאות שכוחות' שערך המלך בתחילת שלטונו. שם התחיל החטא. העם לא שעה לאזהרת מרדכי, והשתתף במשתה. התעורר קטרוג נורא, ונגזרה עליהם כליה. מרדכי הוביל את העם למהלך של תשובה, ואסתר יעצה צום שלושה ימים, לילה ויום. בכח התשובה הצליחה אסתר במשימתה ופעלה לביטול הגזירה במרום – וממילא לביטולה כאן – בארץ. לא המן גוזר – אלא החטא גוזר. ולא אחשוורוש מבטל – אלא התשובה מבטלת.

 

וזהו מסר לדורות, לכלל ולפרט. לא להסתכל על מאורעות במבט שטחי רדוד של עיתונאים, פרשנים ודעת קהל, אלא במשקפיים אמיתיות של דעת תורה.

 

"עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? … עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא הָלְכוּ בָהּ. וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבָּם" (ירמיהו ט יא-יג). לא פרופסורים למדעי המזרח התיכון ילמדו אותנו על מה אבדה הארץ. על מה הבעיות הביטחוניות והאינתיפאדה.

 

ולא אמריקה תפתור לנו את הבעיות. לא תהליכי השלום. לא הימין ולא השמאל. כל אלה בבחינת "עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה…" (מלכים ב יח כא). השיבה אל מסורת האבות, עזיבת החטא, הדבקות בתורה ובמצוות, הם שיתנו לנו את זכות הקיום והבטחון בארץ ישראל.

 

כך בחיי הכלל – וכך גם בחיי הפרט. רבותינו למדונו שכאשר פוקדים את האדם ייסורים וצרות, או אפילו עוגמות נפש קטנות, עליו לפשפש במעשיו, כי "אין יסורים בלא חטא". בגמרא (ברכות ה ע"א) מסופר על רב הונא, שהחמיצו לו ארבע מאות חביות יין והצטער מאוד. נכנסו חבריו החכמים לבקרו, ואמרו לו שיבדוק במעשיו, אולי נהג באיזה ענין שלא כהוגן. אמר להם: וכי אני חשוד בעיניכם?! אמרו לו: וכי הקב"ה חשוד בעיניך שמעניש סתם בלא סיבה?! אמר להם: אדרבה, אם יש מי ששמע עלי דבר שלא כהוגן, שיודיע לי ואתקן. אמרו לו: שמענו שכבודו לא נותן את כל החלק המגיע לפועל בשדה. אמר להם: הרי הוא גונב לעצמו הרבה, ובקושי משאיר לי, לכן אני מפחית משכרו. אמרו לו: בכל זאת נחשב לך שגם אתה גונב ממנו. אלא תתן לו אתה את החלק המגיע לו, ואם תרצה תתבע אותו אחר כך על גניבתו. אמר להם רב הונא: אני מקבל עלי את דבריכם וחוזר בי. עשה הקב"ה נס ונהפך החומץ חזרה ליין. ויש אומרים שהתייקר החומץ ועלה לדמי מחירו של היין, כך שלא הפסיד רב הונא כלום.

 

ב. בואו ונראה את יד ה'!

נקודה שניה של לימוד. בהתפתחות ההצלה, אנו רואים לנגד עינינו את שתדלנותה של המלכה שנשאה פרי והביאה למהפך. כל העיתונים דיברו, כל המדינה סערה. אבל – אומרת לנו המגילה – תלמדו לפתוח חזק את העיניים. להכיר את המושך בחוטים.

 

האם ניסיתם לחשוב, איך בכלל הגיעה המלכה היהודייה אל הארמון?

 

איך יתכן שמלך אנטישמי ייקח לו אישה יהודייה? טוב, תגידו, הרי כל השנים הוא לא ידע שהיא יהודייה. הוא בכלל לא ידע מה מוצאה. אבל, זה נתפס לכם? מלך גאה של אימפריה אדירה, לוקח לו אסופית חסרת זהות, במקום לקחת נסיכה מיוחסת? תגידו את האמת, נכון שלא ניסיתם לחשוב על זה? אז בואו ונראה את יד ה' שהביאה לכך. נזכר ביחד במה שקרה לפני 9 שנים. אתם זוכרים איך ושתי, המלכה הגאה והמיוחסת, פגעה בכבודו של המלך? אתם זוכרים איך היא לעגה לו על ייחוסו העלוב? בזמנו לא ייחסנו חשיבות למאורע הזה, אולי רק צחקנו בלבנו והמשכנו הלאה. אבל עכשיו אנו נוכחים לראות שלמאורע הזה הייתה השלכה משמעותית מאוד עבורנו –  זה מה שהביא את המלך לרצות דווקא במלכה מחוסרת ייחוס.

 

אבל בכל זאת, איך הגיעה דווקא אסתר – יהודייה כשרה וצנועה, להינשא למלך גוי עריץ ורשע זה? האמת, גם על זה לא יותר מדי חשבנו. כבר התרגלנו לכך. 5 שנים שהיא על הכיסא. אז בבקשה, תזָכרו. זוכרים את שיטת החיפוש המקורית של אחשוורוש למציאת מלכה חדשה? זוכרים את גיוס הנערות הבינלאומי? זוכרים איך חטפו נערות בכח מבית הוריהן? כן, בטח שזוכרים. בזמנו לא הצלחתם להבין את המלך הטיפש הזה שמוריד את כבודו ומחפש לו אשה בצורה כזו מגוחכת. אבל עכשיו אתם יכולים להבין. לב מלכים ושרים ביד ה'. שיטת החיפוש הזו נועדה בדיוק בשביל ש"תִּלָּקַח אֶסְתֵּר" – בעל כורחה. כך הוביל ה', במהלך 'טבעי' ו'פשוט' – את הבלתי ייאמן! שעל כסא המלכות בביתו של אחשוורוש העריץ – תשב המלכה הצדקת אסתר.

 

נמשיך. איך זה שפתאום, שלושה ימים לאחר חתימת תוכנית "הפתרון הסופי" להשמדת היהודים, קם אחשוורוש בבוקר, ומחליט לתת למרדכי, מנהיג היהודים, כבוד מלכים?! האמת היא – שגם אנחנו לא ממש הצלחנו להבין. בעיתונות דיברו על כך שפקד את המלך ליל בלהות, והוא נזכר פתאום באיזה חוב ישן. לא התעמקנו בזה יותר מדי, בפרט שלאחר מכן, בהמשך היום, אירעו מאורעות כל כך מסעירים, שלא התעכבנו לחשוב על זה. ובכן, רבותי! דווקא כדאי שתתעכבו. שתתעמקו קצת. דעו לכם כי כבר לפני כמה שנים הכין ה' את הרקע לכך! אתם זוכרים את המקרה של שני שומרי המלך שזממו להתנקש בחיי המלך, ולבסוף תלו אותם? כן, נזכרתם, דיווחו על כך בחדשות. בזמנו, אולי רק אמרתם לעצמכם, ככה בשקט שאף אחד לא ישמע, חבל שהם לא הצליחו… מה שלא דווח בחדשות הוא, שמרדכי הוא זה שסיכל את דבר המזימה. הוא לא קיבל על כך שום פרסום ותהילה. שום אות הצטיינות או תעודת הוקרה. ולמה? כי הקב"ה שמר לו את התהילה לזמן הנכון, כשהיהודים יזדקקו לה באמת.

 

הלאה. האם ניסיתם לחשוב, איך הצליחה אסתר פתאום, ברגע אחד – להבעיר את חמתו של המלך על המן? האם יתכן שלפתע פתאום, עם גילוי מוצאה היהודי, הפך המשנה הדגול והנערץ בבת אחת ל"איש צר ואויב" הראוי לתלייה מיידית? ובכן, גם לכך יש תשובה, הנעוצה במאורעות והתרחשויות שאירעו שנים רבות אחורה. כבר מזמן דאג הקב"ה להכין תחת המן את חבית אבק השריפה. דבריה של אסתר היו רק הגפרור שהצית אותה. זרעי השנאה הראשונים בלב המלך על המן, נזרעו כבר לפני 9 שנים, בעת שהוא יעץ להוציא להורג את המלכה ושתי. [והשנאה הזאת התלבתה במהלך הזמן, כפי שעולה מסיפור המגילה להלן.]

 

עוד דבר. שימו לב לתהליך נפילתו של המן. זו לא סתם נפילה. אם תתבוננו היטב, תראו, שיש כאן אלמנט מיוחד – למעשה הוא זה שהכין לעצמו את כל שלבי הנפילה שלו! הנה: הוא יעץ להרוג את ושתי, במטרה נסתרת כדי שבתו תיבחר למלכה, אבל למעשה הוא פינה את הכסא דווקא למלכה יהודיה שהביאה למפלתו! הוא ביקש לטשטש את מעורבותו של מרדכי בסיכול מזימת בגתן ותרש, ובכך למנוע ממנו כבוד ותהילה, אבל בכך הוא שמר לו את התהילה לזמן אחר, והמיט על עצמו חרפה. הוא ביקש לעצמו כבוד מלכים הכולל סוס מלכות ובגדי מלכות, וכל מה שביקש לא ביקש אלא עבור מרדכי. הוא הכין עץ למרדכי, ונתלה עליו בעצמו. הוא דאג שהעץ יהיה מספיק גבוה, כך שייראה מארמון המלך, כדי שיוכל להצביע עליו ולדרוש את תלייתו המיידית של מרדכי, וזה בדיוק מה שאיפשר לחרבונה להצביע על העץ ולבקש תלייתו המיידית של המן. הוא רצה להשמיד ולהרוג את היהודים, ולבסוף ביום הזה התחולל הרג קשה דווקא בעם שלו. הכל חזר אליו כבומרנג. זה לא סתם צירוף של שרשרת נפילות. אז כשבן אדם עומד וזורק אבנים, וכולן חוזרות חזרה עליו, ובעוצמה רבה, צריך להבין שיש מישהו שעומד מנגד ומחזיר אותן כלפיו!

 

בקיצור, שום דבר לא במקרה, שום דבר לא 'סתם כך'. תפתחו את העיניים חזק חזק ותנסו לראות ולהבין מיהו המושך בחוטים, שמסדר את הכל מראש בצורה הטובה ביותר, שהכל יפעל כמו שצריך, ממש כמו מכונה מתוכננת מראש.

 

אז נכון שכשאתה חי את המציאות בשטח, אתה לא מבחין בשום נס מיוחד. לא עמודי אש ועשן, ולא קריעת ים או עצירת השמש. הכל זורם טבעי ונורמלי לחלוטין. כולם מסביב מדברים על ההתפתחויות בצורה עניינית וריאלית. התקשורת מציעה פרשנות הגיונית ומפוכחת.

 

אבל, אדוני, תפתח את העיניים. תראה את הרצף, את ההשתלשלות. תבחין איך הדברים שלובים זה בזה. אל תקבל שום דבר כמובן מאליו. תתבונן ותראה את יד ה' המסובבת את כל העניינים.

 

ולא רק בימי מרדכי ואסתר, אלא מכאן והלאה – בכל הדורות. אומנם בחשכת הגלות לא תוכל לראות את ה' בגלוי, עין בעין. ישנה הסתרת פנים. אבל תנסה להבחין ולראות כיצד הוא "משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים". תנסה להבחין בו. תנסה לראות איך הוא זה שמסובב לך את כל המאורעות.

 

פרשנים יפרשנו, פוליטיקאים יקיימו דיונים, חברי כנסת ינקטו צעדים, ראשי ממשלות יחתמו הסכמים… וכולם כולם בובות ביד הקב"ה. סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות, אשר מסבב הכול למען בניו אהוביו.

 

"לְדֹר וָדֹר נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת… הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. הַמְּרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ".

 

המהר"ל:

וזה טעם שבמגילה לא נמצא שם קדוש [שם ה'], כי אינו נראה בהנהגה הזאת הטבעית,

שמו הגדול שמחדש ניסים. רק ברמז בלבד נזכר.

 

תורה תמימה:

בזה חלוק נס פורים מנסי שאר המועדים, יציאת מצרים, מתן תורה וענני כבוד בסוכות, שבעוד שהם היו ניסים גלויים שאין להסתפק בהם, הנה נס פורים, אף על פי שהכל היה מאת ה', אף על פי כן היה כל ענינו בדרך הטבע, באופן שמי שלבו חלק מאמונת ה', יכול לפרש הכל בדרך הטבע. וזהו שאמר אם גם ניסים גלויים כמו בכל המועדים יפסקו, אבל נסים הכמוסים בדרכי הטבע לעולם לא יבטלו, וכפי שיראה בכל דור ודור המסתכל בהליכות עולם בכלל ובחיי ישראל בפרט". (אסתר ט כח)

 

הרמב"ן:

"ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה,

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, ואין בהם טבע ומנהגו של עולם". (שמות יג טז)

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן