"דרשה קצרה פרשת בהעלותך". מדוע נאמר בפסוק שני לשונות – "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו.." הרי דיבור הוא לשון קשה, ואילו אמירה היא סגנון רך ומפייס ואיך מסתדרים כאן השניים? נראה שבתחילה ה' מקפיד על אהרון ולבסוף מפייס אותו – על מה הייתה ההקפדה?! ביאור נפלא של הרב חיים כפוסי זצ"ל והלקח לגבינו…