"דבר תורה לשמחת בית השואבה". כתוב במשנה, שמי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. וקשה, הלא תמיד כשאנחנו נזכרים במשהו מבית המקדש אנחנו מתאבלים: שוברים כוס בחופה, משיירים מאכל בסעודה, שמים אפר על הראש… והנה בשמחת בית השואבה אנו רוקדים זכר למה שרקדו בבית המקדש?! לרקוד על החורבן של בית המקדש?! ביאור נפלא של הרב רוזנבלום בדרך של "משל ונמשל לשמחת בית השואבה"…