הלכה וטעמי המנהגים

שלום רב, בעיקרון אם אין לך בגד של 4 כנפות – אין חובה בציצית. מכיוון והציצית נועדה להזכיר לנו את כל מצוות ה': "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם". ובנוסף משמשת הגנה למשיכה אחר תאוות הלב והעיניים: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם…" ובפרט שהעלות היום והיכולת להשיג מצויה בכל מקום – מן הראוי לקיים את המצווה בכל רגע.

התשובה היא: כדי לבטל את המרירות של המרור שלא תזיק לאדם

התשובה לילדים ולמסובים היא הקטע הבא "עבדים היינו" (חובה שהילדים יבינו את התשובה) ולכן אוכלים מצה = לחם עוני זכר לעבדות כי היינו עבדים אבל עכשיו אנחנו מטבילין כבני חורין – עבד לא מטביל… ולכן אוכלים מרור = זכר לעבדות כי היינו עבדים אבל עכשיו אנחנו יושבין מסובים כבני חורין)

כל הסיבה שבשלה ביקשו חז"ל לטבול את הכרפס במי מלח? – היא כדי לעורר את הילדים לשאול מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?!

שלום רב. שאלה גדולה שאלת. בעירון התואר רב מוענק בארץ ישראל חאדם שעבר את מבחני הרבנות הראשית לישראל בהצלחה. לצערי יש זילות בתואר היום ולכל אחד קוראים הרב הגאון הצדיק המקובל… ועוד… תפקידו העיקרי של הרב: להיות בקי בהלכה (מבחני הרבנות יעידו על כך), לחזק את לימוד התורה בקהילה, להקים מערכת מגוונת של שיעורי תורה, ללמוד וללמד. אם הוא עונה על הדרישות הללו – תוכל לעשותו לך רב. לגביי כבוד, אפילו לימדו הלכה אחת חייב בכבודו.

מה קוראים לזה "כרפס"? חז"ל רצו להביא רעיון כרפס אותיות:  ס-פרך סמל לשיעבוד ס=60 רבבות עבדו בפרך. מדוע קוראים לה "חרוסת"? אותיות  חרוסת הם: ס-חרות היה לנו כרפס = ס-פרך שסימל את העבדות, כעת מסמלים את החירות

הסיבה: כל דבר שטיבולו במשקה חייב נטילת ידים. וטבילת הכרפס במי מלח – היא הטבלה במשקה ומחייבת נטילת ידים ללא ברכה

מכיוון ובכל שבת וחג שמים שני לחמים. שונה הדבר בליל הסדר, כי יש לנו שלב של 'יחץ' שחוצים את המצה לשניים יוצא אם כן, שאם נשים שני מצות לא יהיו שניים שלמות לברכת המוציא לכן מוסיפים עוד מצה – סה"כ שלוש מצות

שכח ולא אמר 'על הניסים' – אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' הטוב שמך ולך נאה להודות', חוזר ואומר 'על הניסים', אבל אם כבר אמר ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה, יסיים את העמידה. וקודם 'עושה שלום', נכון שיאמר: מודים אנחנו לך על הניסים ועל הפורקן וכו', בימי מרדכי ואסתר וכו' עד ונודה לשמך הגדול סלה, יהיו לרצון וכו', עושה שלום. 

אכן יש עניין לברך על בשמים בשבת כדי להשלים למאה ברכות. כמו כן יש עדיפות לברך דווקא על הדסים. שכן במסכת שבת דף לג עמוד ב' ישנו סיפור על רשב"י שהבחין באדם שרץ בערב שבת עם שני הדסים לפליאתו של רשב"י מדוע לא הסתפק באחד? השיב האיש אחד כנגד שמור ואחד כנגד זכור ועל זה אמר ראו כמה חביבין מצוות על ישראל

מובא בבאר היטב בתחילת סימן רס"ב בשם האר"י ז"ל שיש המקפידים לשבת על שולחן של ארבע רגלים זכר לשולחן שהיה בבית המקדש לקיים מה שנאמר (יחזקאל מ"א כ"ב): "זה השולחן אשר לפני ה'"

בודאי שביצה זו נחשבת למאכל בשרי גמור, וכמו שכתב מרן הבית יוסף (סימן צה סעיף ב) בשם הרשב"א, ביצים שהתבשלו בקדרה עם בשר ואפילו בקליפתן, אסור לאכלן בחלב, כי קליפת הביצה מנוקבת, והראיה שהרי אם תבשל את הביצה בתוך יורה של צבעים, תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע. עי"ש. ולכן אפילו אם אוכל אותה לבדה ביום ראשון, צריך להמתין אחריה שש שעות, בשביל לאכול מאכל חלבי.