לקחת אחריות

במסכת כלה פרק ב' מובא סיפור על ר' עקיבא:

פעם אחת היה רבי עקיבא מהלך בדרך, ומצא אדם מפוחם ביותר, שהיה טעון על כתפיו משא גדול של עצים, והוא ממהר. העמידו רבי עקיבא, ואמר לו: אני משביעך שתאמר – מבני אנוש אתה, או מן המזיקים?

אמר לו: רבי! אדם הייתי, וכבר נפטרתי מן העולם הזה, ובכל יום ויום אני חוטב עצים ומביא משא כזה, ומכניסים אותי בתוכו ושורפים אותי בעצים הללו שלוש פעמים ביום. וזה גזר דיני בכל יום ויום.

שאלו רבי עקיבא: מה עשית בחייך, שכך נגזר עליך?

השיב הלה: "לא הנחתי דבר אסור שלא עשיתיו! אפילו באתי על נערה מאורסה ביום הכיפורים, ועל זה הוציאוני והרגוני".

אמר לו: בני, האם שמעת מהי תקנתך?

אמר לו: כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שבזמן שיאמר בני "קדיש" מוציאים אותי מגיהינום ומכניסים אותי לגן עדן.

אמר לו רבי עקיבא: אולי הנחת בן שיאמר אחריך קדיש?

אמר לו: הנחתי אישה מעוברת בעיר פלונית, ובן אחד נולד לי אחר מיתתי ואיני יודע מה עלה בגורלו.

היה רבי עקיבא מכתת רגליו מעיר לעיר עד שהגיע לאותה העיר. הביאו לפניו את בנו של האיש וציווה למולו.

והושיבו לפניו ללמוד את האותיות וסדר הקדיש. בו ברגע שסיים הילד את ה"קדיש" מיד הוציאוהו לאותו איש מגיהנום והכניסוהו לגן עדן.

עד שהתגלה אליו האיש ואמר- "תנוח דעתך שהנחת את דעתי"…

שאלה:

פלא גדול על ר' עקיבא, שלאחר שנים עשר אלף תלמידים מגיע לביתו ושומע את אשתו אומרת לאחת שמקניטה אותה (שר' עקיבא נטש אותה לכל כך הרבה זמן ורחל עונה לה:), "מצידי הוא יכול ללכת וללמוד עוד י"ב שנה".

וידועה התשובה לשאלה: מדוע ר' עקיבא לא נכנס ל-5 דקות לומר שלום? והתשובה- אם היינו יודעים מה ערכם של 5 דקות…

וכאן מתעצמת השאלה:

אם ערכם של 5 דקות כ"כ גדול, מה מצא ר' עקיבא "לבזבז" את זמנו על הנער הזה?!

והתירוץ הוא:

אסור להתעלם!!!, אם שמעת או ראית- סימן שהתכוונו אליך! אסור לך להתעלם!

כך בני הזוג היקרים, עליכם לדעת להיות קשובים זה לזו וזו לזה., אם שמעתְּ או שמעתָּ משהו- האחריות מוטלת עליך ועלייך לתקן זאת, ולהקדיש כמה שרק אפשר.

שלום בית אמיתי מתחיל בלקיחת אחריות! לשמוע מה מתרחש סביבי – לפעול ולא להתעלם!

כדי לקבל אחריות צריך להתחיל במעגלים. ואלו רמוזים במילה: "אחריות":

א– אני,

אח– משפחה,

אחר– לזולת,

אחרי– למשוך אחרינו את האחרים (ע"י כך שנהווה דוגמא),

אחריו– ע"פ ה',

רק אז ניתן לומר "שלקחת אחריות".