פרק ו משנה ה
גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת,
שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת,
וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע,
וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְבָרִים, וְאֵלוּ הֵן:
בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתָיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים,
בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, בְּפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בְּמִקְרָא, בְּמִשְׁנָה,
בְּמִעוּט שֵׁנָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב,
בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְּקַבָּלַת הַיִּסּוֹרִין.
באור המשנה
גדולה תורה יותר מן הכהונה ויותר מן המלכות – חשובה היא התורה יותר מן הכהונה ויותר מן המלכות. וההוכחה לכך היא משום שהמלכות נקנית בשלושים מעלות – כלומר, ישנם שלושים זכויות למלך ומפורשות הן בספר שמואל א (פרק ח), שכשבקשו בני ישראל משמואל מלך אמר להם דעו כי כך וכך משפט המלך, וכשתבדוק תמצא שהם שלושים דברים. וכנגדן ישנם שלושים מעלות במלך המפורשות במשנה במסכת סנהדרין (פרק ב) והכהונה בעשרים וארבע – ישנם עשרים וארבע מתנות כהונה המפורטות במסכת בבא קמא (קי:): עשר במקדש, ארבע בירושלים, ועשר בגבולין. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן: א. בתלמוד – בלימוד התורה הקדושה בהתמדה. ב. בשמיעת האוזן – שישמיע לאוזניו מה שהוא לומד. ואל ילמד בלחש שכל הלומד בלחש לבסוף שוכח תלמודו (עירובין נד.). ג. בעריכת שפתיים – שאינו מגמגם בדברי תורה, אלא חותכן בלשון ומוציאן בפה. לפי שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמוציא את הדברים מפיו. כמו שכתוב: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד, כב) אל תקרא למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. ד. בבינת הלב – שיתבונן בדברים שהוא לומד ויפנים אותם ללבו. ה. בשכלות הלב – שיעמיק בשכלו לעיין בכל דבר שלומד. ו. באימה – שתהא אימת רבו עליו. ז. ביראה – שתהא בו יראת שמים כמו שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה' " (תהלים קיא, י). ח. בענוה – שיהא עניו ושפל רוח ולא יתגאה בתורה שהוא לומד. ט. בשמחה – שילמד תורה מתוך שמחה. י. בשימוש חכמים – שילך לכל מקום שחכמים נמצאים שם וישמע את דבריהם וישמש אותם ועל ידי כך ילמד ממעשיהם. יא. בדקדוק חברים – שילמד בחבורה שעל ידי כך אחד מחכים את השני. יב. ובפלפול התלמידים – על ידי שתלמידיו מקשים לו קושיות והוא צריך לתרץ אותם הוא מתחכם על ידי כך. יג. בישוב – שתהא דעתו מיושבת עליו. יד. במקרא – שיהא בקי בכל ספרי התורה נביאים וכתובים. טו. במשנה – שיהא בקי בכל המשניות שהם יסוד התורה שבעל פה. וכבר נאמר במסכת סנהדרין (מב.): "אין מלחמתה של תורה אלא בבעלי משנה". וכן בתענית (ח.): "אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו כברזל מפני שאין משנתו סדורה בפיו". טז. במיעוט שינה – שלא ירבה בשינה יותר מידי, שגם מפסיד את זמנו היקר וגם זה גורם לו לעצלות. אלא די שישן שמונה שעות ביממה (רמב"ם). ויש אומרים: שש שעות ביממה (בא"ח). יז. במיעוט שיחה – ימעט כמה שביכולתו מלדבר בדברי חולין. שכבר נאמר: "ודברת בם" (דברים ו, ז) – דווקא בדברי תורה מותר לדבר ולא בדברים אחרים (יומא ט:). יח. במיעוט תענוג – שימעט בתענוגים הגשמיים של העולם הזה, לפי שהם מסירים אותו מלימוד התורה. יט. במיעוט שחוק – ימעט בשחוק לפי שכבר אמרו חכמים: "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה (אבות ג. יג). כ. במיעוט דרך ארץ – שימעט להתעסק עם הבריות בענייני העולם. כא. בארך אפיים – שיתרחק מלכעוס, שהכעס מביא את האדם לידי שכחת התורה ומוסיף על עצמו טפשות (נדרים כב:). כב. בלב טוב – שאין בלבו מדות רעות. כגון, קנאה ושנאה כלפי הבריות ועל ידי כך לבו טהור ונקי לקבל דברי תורה. כג. באמונת חכמים – שמאמין לדברי החכמים ומקבל את דבריהם גם כשאינו מבין את טעמיהם. כד. ובקבלת הייסורין – המקבל את הייסורין שה' יתברך מביא עליו באהבה ועל הכל הוא אומר שכל מה שה' עושה הכל לטובה.
מעשי אבות
למדנו במשנתנו שגדולה התורה יותר מן הכהונה ויותר מן המלכות. שהמלכות נקנית בשלושים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. וכן אמרו חכמים: גדול תלמוד תורה יותר מבניין בית המקדש. גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. גדול תלמוד תורה יותר מן הכהונה והמלכות (מגילה טז: עירובין סג:).
שנו רבותינו: חכם קודם למלך ישראל לפדותו מן השבי לפי שחכם שמת אין לנו כיוצא בו, אבל מלך ישראל שמת – כל ישראל ראויים למלכות. מלך קודם לכהן גדול. כהן גדול קודם לנביא. נביא קודם למשוח מלחמה. משוח מלחמה קודם לסגן (משנה של הכהן הגדול). סגן קודם לאמרכל (אחד משבעת הפקידים שהיו ממונים על המקדש). אמרכל קודם לגזבר… כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר… אימתי? בזמן שכולם שווים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ – ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר: "יקרה היא מפנינים" (משלי ג, א). יקרה היא התורה יותר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים (הוריות יג.).
מעלת התורה גדולה עד מאוד שהיא התרופה היחידה נגד היצר הרע שבאדם. כפי שהקדוש ברוך הוא בעצמו אמר: "בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל:). וכתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים: והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו. אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה. ומי שיחשוב לנצל זולתה – אינו אלא טועה ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה יצר הרע באמת חזק הוא באדם מאוד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראת לו, שהיא התורה, כמו שכתבתי. לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חוליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו.
הא למה זה דומה?
לחולה שדרש ברופאים, והכירו חוליו, ואמרו לו שיקח תרופה מסוימת. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו כל מיני תרופות אחרות למיניהם – הלא ימות החולה ההוא ודאי! כן הדבר הזה, כי אין מי שמכיר בחולי יצר הרע ובכוחו המוטבע בו, אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי אפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה?! ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה. והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול, שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת,
אך אם הוא עוסק בתורה, בראותו דרכיה ציווייה ואזהרותיה. הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (פתיחתא איכה רבתי): אמר הקב"ה: הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב (מסילת ישרים, פרק ה).
במסכת נדרים (לז.) נאמר כשם שמשה רבינו לימד את התורה הקדושה לעם ישראל בחינם כך יש לכל אחד מישראל ללמדה לאחרים בחינם. והטעם לזה, כי הטביע הקדוש ברוך הוא בעולמו שכל דבר שהוא חיוני יותר יהיה בזול יותר, במחיר השווה לכל נפש. למשל: הלחם שהוא מזון לכל אדם כי על הלחם יחיה האדם. אבל הבשר הוא מצרך של מותרות, לכן הוא יותר יקר מן הלחם, שאפשר לחיות בלעדי הבשר. וכמה אנשים צמחוניים, חיים ובריאים בלי לטעום טעם בשר.
המים הוא מצרך חיוני ביותר, כי המים נועדו לא רק לשתייה אלא גם לרחיצה ולכביסה, ולכן המים הם זולים מאוד אפילו יותר מן הלחם. האוויר שהאדם נושם באפו, הוא בחינם, ולא יעלה על הדעת של איזו ממשלה להטיל מס על האוויר. כי הרי אי אפשר לחיות בלי אוויר. כך התורה היא עבורנו כאוויר לנשימה ולכן צריכה להיות בחינם (ענף עץ אבות, עמ' תטז).