שַׁבַּת הַגָּדוֹל 

הַטַּעַם לְשַׁבַּת הַגָּדוֹל

שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי חַג הַפֶּסַח נִקְרֵאת: "שַׁבַּת הַגָּדוֹל", מִפְּנֵי הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ. שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, חָל פֶּסַח בְּיוֹם חֲמִישִׁי, וּבַשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו שֶׁהָיָה עֲשִׂירִי בְּנִיסָן, צִוָּה הַקָּבָּ"ה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לָקַחַת שֶׂה לְקָרְבַּן פֶּסַח. וּכְשֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל כֵּן, נִשְׁאֲלוּ מֵהַמִּצְרִים לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, וְעָנוּ לָהֶם: עָתִיד הַקָּבָּ"ה בְּלֵיל חֲמִישִׁי [לֵיל פֶּסַח] לַהֲרֹג אֶת כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, וְאָנוּ נִתֵּן אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, לְבַל יָבוֹא הַמַּשְׁחִית אֶל בָּתֵּינוּ לִנְגֹּף. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת הַבְּכוֹרוֹת, הָלְכוּ מִיָּד אֵצֶל אֲבוֹתֵיהֶם וְאֵצֶל פַּרְעֹה וְדָרְשׁוּ לִשְׁלֹחַ אֶת יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּתוּ, אַךְ נִתְקְלוּ בְּסֵרוּב מֻחְלָט וְהֵחֵלּוּ בְּמִלְחָמָה – זֶה לְעֻמַּת זֶה, וְנֶהֶרְגוּ רַבִּים מֵהַמִּצְרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלו י): "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם", כְּלוֹמַר, מִצְרַיִם הֻכּוּ עַל יְדֵי בְּכוֹרֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּ הַמִּצְרִים כָּךְ, חָגְרוּ אִישׁ חַרְבּוֹ לִנְקֹם בְּיִשְׂרָאֵל, אַךְ ה' יִתְבָּרַךְ הֵגֵן עֲלֵיהֶם בְּרֹב רַחֲמָיו, וְהֵבִיא עַל הַמִּצְרִים מַחֲלוֹת וְיִסּוּרִים רַבִּים וּמְשֻׁנִּים, עַד שֶׁהָיוּ שִׁנֵּיהֶם קֵהוֹת וּמְעֵיהֶם מִתְחַתְּכִים, וְנֶאֶלְצוּ לָסֶגֶת אָחוֹר, וְעַל יְדֵי כָּךְ נִצְּלוּ עַם יִשְׂרָאֵל מִידֵי הָאוֹיְבִים הַלָּלוּ. עַל כֵּן נִקְרֵאת שַׁבָּת זוֹ "שַׁבַּת הַגָּדוֹל", שֶׁהָיָה זֶה יוֹם גָּדוֹל לְעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נֵס. (כט)

טַעַם נוֹסָף לִקְרִיאַת הַשַּׁבָּת "שַׁבַּת הַגָּדוֹל", כִּי חוֹבָה קְדוֹשָׁה לְהִתְאַסֵּף בְּשַׁבָּת זוֹ בְּרֹב עַם בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה דּוֹרְשִׁים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח וַעֲרִיכַת לֵיל הַסֵּדֶר כְּמִשְׁפָּטוֹ. וְטוֹב לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר גַּם בְּדִבְרֵי אַגָּדָה וְסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם וּפֵרוּשֵׁי הַהַגָּדָה שֶׁל לֵיל פֶּסַח, לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ה' וְנִפְלְאוֹתָיו. וְכָל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. (ל, לא)

וְכָךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל מָרָן מַלְכָּא הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זְצוּקָ"ל, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּכָל שַׁבַּת הַגָּדוֹל בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בְּהֵיכַל יְשִׁיבַת "אוֹר הַחַיִּים" שֶׁבִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים בְּרָאשׁוּתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן אֶלְבָּז שְׁלִיטָ"א, וְהָיוּ בָּאִים כְּאַלְפַּיִם אִישׁ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָּנָיו, אַךְ כֻּלָּם הָיוּ זוֹכִים לִשְׁמֹעַ אֶת מוֹצָא פִּיו שֶׁל מָרָן, וְגָדוֹל הָיָה הַמַּחֲזֶה וּמְרַגֵּשׁ מְאֹד. הָיָה הָרַב, כְּהֶרְגֵּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, מְתַבֵּל אֶת דְּרָשָׁתוֹ בְּדִבְרֵי אַגָּדָה, מְשָׁלִים וּמַעֲשִׂיּוֹת הַמּוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב, יַחַד עִם דִּבְרֵי חִזּוּק וֶאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה מַאֲרִיךְ בִּדְרָשָׁתוֹ עַד כַּמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה, וְכֻלָּם הָיוּ מְמַהֲרִים לָלֶכֶת לְבֵיתָם, כְּדֵי לְהַסְפִּיק לֶאֱכֹל סְעוּדָה שְׁלִישִׁית בִּזְמַנָּהּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה.

במה לחיזוק העם

בשבת הגדול שבאים ציבור גדול, טוב ונכון שינצל הרב במה זו לחזק את העם בעוד נושאים שהשעה מצריכה בהם חיזוק, יען כי בשבת זו באים רבים אף שאינם באים בכל שבת.

כן ראינו למרן מלכא זצוק"ל באחת השנים כשראה לנכון לחזק את הציבור ולתקן את אשר קלקלו רבים בענין לבישת פאות נוכריות, הסתעף בתוך דרשתו בשבת הגדול, ודיבר על זה בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב, ודבריו עשו פירות רבים וטובים. וכן ראיתי לגאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו בן איש חי (שנה שניה פרשת מטות סעיף ה) שכתב, שהיו צריכים העם חיזוק בהלכה מסוימת בדיני טבילת כלים, והיו מזהירים על זה בכל שנה בדרוש של שבת הגדול, וזו לשונו: "יען כי הרב הגאון מר זקני רבנו משה חיים זלה"ה כך היה דורש בכל שנה בשבת הגדול, וכן נהג אחריו עטרת ראשנו אדוני אבי זלה"ה בדרוש שבת הגדול, וכן נהגתי אנא עבדא להורות כן בדרוש שבת הגדול בסייעתא דשמיא. עכ"ל. וכן כתב גם בהלכות פסח (שנה ראשונה פרשת צו סעיף טו). עי"ש.

עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת

כְּשֶׁחָל עֶרֶב פֶּסַח בְּשַׁבָּת, יֵשׁ לְהַקְדִּים אֶת דְּרָשַׁת שַׁבַּת הַגָּדוֹל לַשַּׁבָּת הַקּוֹדֶמֶת, כְּדֵי לְהוֹרוֹת לָעָם אֶת הִלְכוֹת הַפֶּסַח. וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם בְּשַׁבָּת שֶׁל עֶרֶב פֶּסַח מַמָּשׁ, יֵשׁ לִדְרֹשׁ בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבְחִזּוּק הָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר עַל בִּעוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה [הַיֵּצֶר הָרַע], וְעַל מַחְמֶצֶת הַדֵּעוֹת הַמְשֻׁבָּשׁוֹת, וְעַל נְפִיחַת הַמִּדּוֹת הַמְקֻלְקָלוֹת, כְּדֵי שֶׁנַּחֲזֹר לַמּוּטָב.

הַפְטָרָה

הַפְטָרַת שַׁבַּת הַגָּדוֹל הִיא: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם" (מלאכי ג, ד). וּבְשָׁנָה שֶׁמַּקְדִּימִים אֶת דְּרָשַׁת שַׁבַּת הַגָּדוֹל, יַפְטִירוּ הַפְטָרָה זוֹ בַּשַּׁבָּת שֶׁל עֶרֶב פֶּסַח מַמָּשׁ, וְכֵן הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט. וְרַק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג בָּרוּר לְהַפְטִיר בְּהַפְטָרַת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, יַעֲשׂוּ כְּמִנְהָגָם. (ל)

שַׁבַּת הַגָּדוֹל שָׁלוֹם

בְּשַׁבַּת הַגָּדוֹל יֹאמַר: "שַׁבַּת הַגָּדוֹל שָׁלוֹם", כְּדֵי לִזְכֹּר וּלְהַזְכִּיר לַאֲחֵרִים אֶת נִסָּיו וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְסִיֵּם מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן זְצוּקָ"ל: "וּמָה טוֹב וּמָה נָעִים לְהַמְשִׁיךְ בְּמִנְהָג יָפֶה זֶה, אֲשֶׁר מַחֲזֶה שַׁדַּי יֶחֱזֶה". (הגאון החיד"א ועוד)

שַׁבָּת הַגָּדוֹל מְסֻגָּל לְנִסִּים וִישׁוּעוֹת

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּיוֹם כ"ז שְׁבָט שְׁנַת תש"מ, בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַבַּבָּא סָאלִי זִיעָ"א הִתְקַבְּלָה שִׂיחַת טֶלֶפוֹן בְּהוּלָה מֵאַרְגֶנְטִינָה, בָּהּ סִפְּרוּ לָרַב שֶׁנֶּחְטַף בְּנוֹ שֶׁל שָׁאוּל סִתְהוֹן דַבַּאח מֵעֲשִׁירֵי הַיְּהוּדִים הַתּוֹמְכִים בַּתּוֹרָה. שָׁמַע הַצַּדִּיק, הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה וְאָמַר: "הַחוֹטְפִים יִתָּפְשׂוּ וְהוּא יְשֻׁחְרַר לְשָׁלוֹם, חִנָּם אֵין כֶּסֶף". חָלְפוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, עָבַר כָּל חֹדֶשׁ אֲדָר, וְלֹא נִשְׁמַע כְּלוּם. ב-ו' לְחֹדֶשׁ נִיסָן, טָס הָאָב בִּמְיֻחָד לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אָמַר לוֹ הַצַּדִּיק, הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הוּא סֵפֶר הֲלָכָה, לְהוֹרוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה, וְכָתוּב בּוֹ (סימן תל): "שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּסַח קוֹרְאִים אוֹתוֹ שַׁבָּת הַגָּדוֹל מִפְּנֵי הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ", נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ כָּאן הוֹרָאָה לְדוֹרוֹת שֶׁיּוֹם זֶה מְסֻגָּל לְנִסִּים וִישׁוּעוֹת. וְהִבְטִיחַ, בְּשַׁבָּת הַגָּדוֹל יְשֻׁחְרַר הַבֵּן חִנָּם אֵין כֶּסֶף. חָזַר הָאָב מְעוֹדָד וּמחֻזָּק. וְהִנֵּה עֶרֶב שַׁבָּת הַגָּדוֹל י"ב נִיסָן, מְצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן בְּבֵית הֶעָשִׁיר, הוֹדִיעוּ הַחוֹטְפִים שֶׁהַבֵּן בְּיָדָם וְנָקְבוּ בִּסְכוּם כֶּסֶף עָתָק, אִם יְשַׁלְּמוּ יְשֻׁחְרַר הַבֵּן, הַמַּסְכִּימִים אַתֶּם? נִתְּנָה הַסְכָּמָה. אִם כֵּן, מָחָר יָבוֹא אֶחָד מִכֶּם לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לָבוּשׁ חֻלְצָה בְּצֶבַע פְּלוֹנִי וּבְיָדוֹ מִזְוֶדֶת הַכֶּסֶף, לְאַחַר מִכֵּן יְשֻׁחְרַר הַבֵּן, אַךְ אִם תּוֹדִיעוּ לַמִּשְׁטָרָה, מוֹת יוּמַת. הֵם זָכְרוּ שֶׁהַצַּדִּיק הִבְטִיחַ חִנָּם, אֲבָל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה הַכֹּל, לָכֵן לֹא הוֹדִיעוּ לַמִּשְׁטָרָה. אָח שֶׁל הֶחָטוּף הִשִּׂיג חֻלְצָה כַּאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ, הָלַךְ עִם הַמִּזְוָדָה, וְהִמְתִּין. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁהַמִּשְׁטָרָה עָקְבָה אַחַר שִׂיחוֹת הַטֶּלֶפוֹן, וְהֵכִינָה מַאֲרָב. הַשׁוֹטְרִים הִבְחִינוּ בַּשְּׁנַיִם הַמִּתְקָרְבִים לָאָח, וְהַשְּׁנַיִם הִבְחִינוּ בַּשּׁוֹטְרִים וְנִמְלְטוּ. הָאָח חָשְׁכוּ עֵינָיו, שֶׁלֹּא יְמַמְּשׁוּ אֶת אִיּוּמָם, לָכֵן לֹא סִפֵּר כְּלוּם, וְהִמְתִּין. אֶחָד הַחוֹטְפִים נִמְלַט בֵּין הָאֲנָשִׁים, הַשֵּׁנִי נִכְנַס לְבֵית קָפֶה הֶחֱלִיף אֶת בְּגָדָיו בַּשְּׁרוּתִים, יָצָא וְהִמְתִּין בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. לְפֶתַע הִבְחִין הַשּׁוֹטֵר שֶׁמִּשֶּׁהוּ עוֹלֶה לָאוֹטוֹבּוּס וְטוֹרֵחַ לְהַכְנִיס אֶת חֻלְצָתוֹ בַּמִּכְנָסַיִם, הִתְעוֹרֵר בּוֹ הַחֲשָׁד שֶׁמָּא הוּא הַחוֹטֵף וְהֶחֱלִיף אֶת חֻלְצָתוֹ וְלֹא הִכְנִיסָהּ. מִיָּד עָצַר אֶת הָאוֹטוֹבּוּס, הוֹרִיד אֶת הַנּוֹסֵעַ לְתַחֲנַת מִשְׁטָרָה, אַחַר שָׁעָה וָחֵצִי שֶׁל חֲקִירוֹת, הִסְגִּיר אֶת חֲבֵרָיו. וְהָאָח עֲדַיִן הִמְתִּין עִם הַמִּזְוָדָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. בַּסּוֹף הֶחְלִיט לִפְנוֹת לְתַחֲנַת מִשְׁטָרָה וְהִנֵּה שָׁם רוֹאֶה הוּא אֶת אָחִיו שֶׁשֻּׁחְרַר בְּשַׁבָּת הַגָּדוֹל בְּחִנָּם אֵין כֶּסֶף, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַצַּדִּיק… (מעיין השבוע חלק ט עמוד נד)