מסכת אבות- פרק ג משנה ג

פרק ג משנה ג

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: 

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, 

וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה – כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, ח): "כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מְלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם". 

אֲבָל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, 

וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה – כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, 

שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מא, כב): "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'  ".

באור המשנה

רבי שמעון אומר: שלשה – אנשים שישבו, ואכלו על שלחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים – כלומר, כאילו אכלו מתקרובת של עבודה זרה, שכתוב עליה: "ויצמדו לבעל פעור, ויאכלו זבחי מתים" (תהלים קו, כח) שנאמר: "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה" – ישעיהו הנביא קרא לתקרובת עבודה זרה "קיא וצואה", ואמר, שכאילו כל השולחנות מלאים תועבה זו, "בלי מקום" – מפני שאוכלים ושותים ואין מזכירים שמו של המקום ברוך הוא, כלומר, שאין מדברים דברי תורה. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא – נחשב להם כאילו השולחן הוא מזבח, והקריבו עליו קורבנות, והאוכלים הם ככוהנים הזוכים משולחן גבוה. שנאמר: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' " – פסוק זה מדבר במזבח וקראו שולחן, מכאן למדים שיש שולחן שהוא כמו מזבח, ואיזהו? זה השולחן שאמרו עליו דברי תורה (המאירי).

מעשי אבות

רבי שמעון שבמשנתנו וכל מקום שמוזכר רבי שמעון סתם הוא רבי שמעון בר יוחאי שהיה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא ולמד אצלו בישיבתו בבני ברק במשך שלש עשרה שנה יחד עם חבירו רבי חנניה בן חכינאי שמובאים דבריו במשנה הבאה. רבי יהודה הנשיא היה מתלמידיו החשובים וכן רבי פינחס בן יאיר היה תלמידו וחתנו (ויש אומרים: שהוא היה חותנו).

הגמרא במסכת שבת (לג:) מספרת שפעם ישבו ביחד רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון. וישב יהודה בן גרים אצלם, פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהם של אומה זו (כוונתו לרומאים), תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות, רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמם, תקנו שווקים – להושיב בהן זונות. מרחצאות – לעדן בהם את עצמם, גשרים – ליטול מהן מכס, הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות.

אמרו הרומאים: יהודה ששיבח יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה ייהרג. ומפחד המלכות הלך רבי שמעון עם בנו אלעזר והסתתרו בבית המדרש, ובכל יום ויום היתה אשתו מביאה להם לחם וכלי עם מים ליטול את ידיהם. ואכלו, וכשהיתה גזירת המלכות הולכת ומתגברת, יראו לשבת עוד בבית המדרש שלא יוודע למלכות היכן הם טמונים, הלכו והתחבאו במערה. נעשה להם נס ונברא להם עץ חרובים שאכלו מפירותיו, ומעין מים ששתו מימיו והיו פושטים בגדיהם מעליהם כדי שלא יבלו, והיו יושבים עד צוארם בחול כדי לכסות ערותן, וכל היום היו יושבים ולומדים. בשעת התפילה לבשו הבגדים וכיסו את עצמם והתפללו, ואחר כך הפשיטו בגדיהם מעליהם, שלא יבלו במערה.

ישבו שם במערה במשך שתים עשרה שנה, בא אליהו הנביא ועמד על פתח המערה, אמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה? יצאו מן המערה וראו אנשים חורשים וזורעים. אמרו: מניחים חיי עולם הבא ועוסקים בחיי שעה?! כל מקום שנתנו עיניהם מיד היה נשרף, יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב העולם יצאתם? חיזרו למערתכם! חזרו וישבו שנה אחת, אמרו: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש. יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! יצאו, בכל מקום שהיה מכה ומעניש רבי אלעזר היה רבי שמעון מרפא, אמר לו: בני, די לעולם שאני ואתה עוסקים בתורה.

בערב שבת בבין השמשות, ראו זקן אחד שרץ והיה אוחז בידו שתי חבילות של הדסים, אמרו לו: אלו למה לך? אמר להם: אלו לכבוד שבת, אמרו לו: וכי לא די לך באחד מהם? אמר להם: אלה השתיים, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, אמר רבי שמעון בר יוחאי לבנו: ראה, כמה חביבין מצוות על ישראל, נתיישבה דעתם, שמע רבי פינחס בן יאיר חתנו, ויצא לקראתו, הכניסהו לבית המרחץ בטבריה, והתחיל מתקן את בשרו, ראה רבי פינחס שכל גופו של רבי שמעון מלא סדקים מחמת החול שהתכסה בו במערה במשך שלש עשרה שנה, התחיל רבי פינחס בן יאיר לבכות ונשרו דמעותיו על בשרו של רבי שמעון, וצעק רבי שמעון מתוך כאב, אמר לו רבי פינחס, אוי לי שראיתיך בכך! אמר לו: אשריך שראיתני בכך! שאלמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך, כי מתחילה קודם הגזירה, כשהיה מקשה רבי שמעון בר יוחאי קושיא, היה רבי פינחס בן יאיר מתרץ לו שנים עשר תירוצים, ואילו לאחר שיצא רבי שמעון מן המערה, ושב לבית מדרשו, כשהיה מקשה רבי פינחס בן יאיר קושיא, היה רבי שמעון בר יוחאי מתרץ לו עשרים וארבעה תירוצים לרוב חכמתו ופלפולו.

"ספר הזוהר" מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי שייסדו ותלמידיו סיימוהו שישים שנה לאחר מותו, ספר זה נגנז מן העולם במשך אלף שנים, וסמוך לזמן הרמב"ן (רבי משה בן נחמן גרונדי, מגדולי הפוסקים, המפרשים והמקובלים הספרדים חי לפני 635 שנה) נתגלה לעולם בצורה אקראית ומופלאה, ספר הזוהר הוא כולו סודות ועמקות נפלאה בתורתנו הקדושה על פי תורת הסוד. הזוהר כולל: מדרש הנעלם, סתרי תורה, ספרא דצניעותא, אדרא רבה ואדרא זוטא רעיא מהימנא ועוד…

גם ספר "תיקוני הזוהר" מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר, והוא מכיל שבעים דרשות על פי סודות עמוקים על המילה הראשונה בתורה: "בראשית" (לאחר הדפסת הזוהר נמצאו עוד כתבי יד, המכילים דרשות של תנאים על התורה על פי הסוד, דרשות אלו נדפסו בספר שנקרא "זוהר חדש", רבי אברהם ברוכים תלמיד האר"י ז"ל הוא זה שסידר והכין את הזוהר החדש לדפוס).

מעשה ברבי יונתן בן עסמי ורבי יהודה בן גרים שהיו לומדים מסכת נדרים אצל רבי שמעון בר יוחאי, בלילה סברו שילכו לדרכם, וביקשו ממנו רשות, לבסוף לנו שם בזה המקום, בבוקר הלכו עוד הפעם לרבי שמעון בר יוחאי ובקשו ממנו רשות ללכת לדרכם, אמר רבי שמעון בר יוחאי לאלעזר בנו: לך אצל אלו האנשים, לפי שהם אנשי צורה – היינו חכמים ואנשים גדולים – ויברכו אותך, הלך אצלם, ומצאם שדרשו בפסוקים, אמרו לו מה אתה רוצה? אמר להם: אבי שלחני אל כבודכם כדי שתברכו אותי, אמרו לו: יהי רצון, שמה שתזרע – לא תקצור, וסחורה שתביא למכור – לא תוכל למכרה, וגם תוציא את הסחורה למקום אחר ולא תביאנה, ויחרב ביתך ויתקיים אושפיזך, יבלבל שלחנך, ולא תראה שנה חדשה.

בא אצל אביו רבי שמעון בר יוחאי ואמר לו: אבא, לא די שלא ברכו אותי אלא שהיו מצערים ומקללים אותי, וכך אמרו לי, אמר לו אביו: כל אלו הם ברכות, ואני אפרש לך, מה שאמרו לך, שתזרע ולא תקצור – רמזו לך בזה שתוליד בנים ולא ימותו, ומה שאמרו לך שתביא סחורה ולא תמכרנה – רמזו לך שתביא לביתך כלות לבניך, כי כן הוא הדרך שהכלה הולכת אצל הבעל, ולא ימותו בניך ויצטרכו הכלות לשוב אל בית אביהן, ומה שאמרו לך שתוציא הסחורה למקום אחר ולא תביאנה – רמזו לך, שתוליד בנות ולא ימותו בעליהן ויצטרכו הבנות לחזור לביתך, ומה שאמרו לך שיחרב ביתך ויתקיים אושפיזך – רמזו לך, כי העולם הזה הוא רק כמו אושפיזא (אכסניה) שסופו למות, והעולם הבא הוא בית חיינו קבר שעומדים שם לעולם, ואתה תהיה חי בעולם הזה בבית שאתה דר בו היינו כאושפיזא, אבל ביתך יחרב היינו קברך, שתחיה ולא תבוא לקבר, ותחיה לאורך ימים, ומה שאמרו לך שיבלבל שלחנך – היינו על ידי הבנים והבנות שיהיו על שלחנך, ומה שאמרו לך, שלא תראה שנה חדשה – רמזו לך שלא תמות אשתך ותישא אשה אחרת, ותצטרך לשמוח עמה שנה חדשה, והיינו שנה ראשונה של נישואין (מועד קטן ט:).

מעשה באשה אחת בציידן (שם מקום), ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, באו אצל רבי שמעון בר יוחאי, והיו רוצים להפרד זה מזו, אמר להם רבי שמעון: כשם שהתחתנתם זה לזו במאכל ומשתה, כך תפרדו זה מזו מתוך מאכל ומשתה, שמעו בקולו ועשו סעודה גדולה של משתה ושמחה, ואותה אישה נתנה לבעלה לשתות יתר על המידה עד שהשתכר, אמר לה מתוך שכרותו: אשתי, כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו ולכי לבית אביך, מה עשתה היא? לאחר שנרדם ביקשה מעבדיה שישאו את בעלה ויוליכוהו לבית אביה, בחצי הלילה, כיוון שפג יינו ננער משנתו ואמר לאשתו: היכן אני נמצא? אמרה לו: בבית אבא. אמר לה: מה לי ולבית אביך? אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב, כל חפץ טוב שיש לי בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין לי חפץ טוב בעולם יותר ממך ולכן אותך הבאתי לכאן. הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי, עמד והתפלל עליהם ונפקדו בפרי בטן (שיר השירים רבה א).

פעם אחת גזרה מלכות רומי גזירה על ישראל שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו על טהרת המשפחה, הלך רבי ראובן בן אסטרובלי ועשה לעצמו תספורת שדומה להם והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב ירצה שיעני או שיעשיר? אמרו לו: שיעני, אמר להם: אם כן, שלא יעשו ישראל מלאכה בשבת כדי שיהיו עניים, אמרו לו: יפה אמרת, אמר להם: מי שיש לו אויב ירצה שיכחיש או שיבריא? אמרו לו: שיכחיש, אמר להם: אם כן שימולו ישראל את בניהם לשמונה ימים כדי שיכחישו, אמרו לו: יפה אמרת. אמר להם: מי שיש לו אויב רצונו שיתרבה או שיתמעט? אמרו לו: שיתמעט. אמר להם: אם כן, ישמרו היהודים על טהרת המשפחה, בכדי שלא יולידו הרבה בנים במהרה, אמרו לו יפה אמרת וביטלו את שלשת הגזירות. 

לאחר מכן גילו שהוא יהודי והחזירו את הגזירה לקדמותה. אמרו חכמים: מי ילך ויבטל את הגזירה? ילך רבי שמעון בר יוחאי שהוא מלומד בניסים, ועמו מי ילך? רבי אלעזר בן רבי יוסי. בדרכם יצא לקראתם השד ששמו בן תמליון, אמר להם: אם רצונכם, אבוא גם אני עמכם, בכה רבי שמעון ואמר: שפחה של בית אבא (דהיינו, הגר שפחת שרה) נזדמן לה מלאך שלש פעמים בזה אחר זה, ואני אפילו פעם אחת לא נזדמן לי מלאך אלא שד, ובכל זאת אמר: שיבוא הנס מכל מקום.

הקדים בן תמליון ונכנס לתוך גופה של בת הקיסר, ונשתגעה והייתה צועקת ואומרת: הבו לי את רבי שמעון בר יוחאי! וכשבא רבי שמעון לבית הקיסר אמר: בן תמליון צא! בן תמליון צא! וכיון שקרא לו רבי שמעון – יצא ממנה. אמר להם הקיסר: שאלו לכם כל מה שאתם רוצים לשאול, והכנסו לאוצר המלך לקחת משם כל מה שתרצו, נכנסו רבי שמעון ורבי אלעזר ומצאו את האגרת שהיו כתובות בה שלש הגזירות הנזכרות לעיל, שגזרו הרומאים על היהודים, לקחו אותה וקרעוה (מעילה יז.).

מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שהיה מבקר את החולים, ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים, ואומר גידופים לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו: ריקה, היה לך לבקש רחמים על עצמך, ואתה אומר גידופים?! אמר לו אותו חולה: הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך, אמר רבי שמעון: יפה עשה לי הקדוש ברוך הוא, בכך שהוכיחני על ידו לפי שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים (אבות דרבי נתן מא).

מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בר יוחאי שיצא לחוץ לארץ וחזר עם עושר רב, וכשראו אותו התלמידים נתקנאו בו ורצו אף הם לצאת לחוץ לארץ. כשראה זאת רבי שמעון, לקח אותם לבקעה שלפני מירון והתפלל ואמר: בקעה, בקעה, התמלאי דינרי זהב, והתחילה אותה בקעה להתמלאות בדינרי זהב, אמר להם: אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב לפניכם, טלו לכם, אבל דעו שכל מי שהוא נוטל עכשיו, את חלקו בעולם הבא הוא נוטל, לפי שאין מתן שכרה של תורה בעולם הזה אלא בעולם הבא (שמות רבה נב, ילקוט שמעוני משלי לא וכן מופיע לעיל בעמוד קמא). 

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה לא היה יורד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל את פני אביו בכל יום.

אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג ואומר: שמא למחר אין המן יורד ונמצאו כולם מתים ברעב, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם לאביהם שבשמים, טעם נוסף לכך הוא כדי שיהיו אוכלין אותו כשהוא חם ועוד טעם לכך הוא כדי שלא יהיה להם למשא בדרך (יומא עו.).

רבי שמעון בר יוחאי טמון יחד עם בנו רבי אלעזר במירון ואלפי יהודים עולים לציונו מידי שנה בשנה בי"ח באייר הלא הוא ל"ג בעומר. וכן הרבה נוהגים לערוך שם את ה"חלקה" לבנם שזוהי התספורת הראשונה של הילד בן השלש, מגלחים את כל שערות ראשו ומשאירים לו רק את הפיאות.

הוריו של רבי שמעון טמונים בגוש חלב (בצד כביש סאסא-צפת כארבעה ק"מ צפונית לצומת מירון) ויהודים נוהגים לעלות ולהתפלל שם בעיקר סמוך לל"ג בעומר לאחר שפקדו את ציונו של רבי שמעון בר יוחאי.

הוא היה אומר

רבי שמעון אומר: כך עונשו של בדאי (שקרן), שאפילו דובר אמת אין שומעים לו (סנהדרין פט:).

אמר רבי שמעון: אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה התורה לישראל, הייתי תובע לפני הקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות, אחד שיקרא בו בתורה תמיד, ואחד שיעשה בו כל צרכו, חזר ואמר: ומה אם פה אחד אין העולם יכול להתקיים מפני לשון הרע ורכילות שנאמרים בו, אילו היו שני פיות על אחת כמה וכמה שהיו מרבים בלשון הרע.

רבי שמעון בר יוחאי אומר: גדול כיבוד אב ואם, שהשווה הקדוש ברוך את כבודן לכבודו, ומוראן למוראו (מכילתא דרשב"י פרשת יתרו).

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל את עצמו לכבשן של אש ואל ילבין פני חברו ברבים (סוטה י:).

רבי שמעון בר יוחאי אומר: כל הזריז במצוה זו (מצות ציצית) זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר כאן: "וראיתם אותו" (במדבר טו, לט) ונאמר (דברים ו, יג): "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (מנחות מג:).

אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי: כל אדם שיש בו גסות הרוח, כאילו הוא עובד עבודת כוכבים, נאמר כאן: "תועבת ה' כל גבה לב" (משלי טז, ה). ונאמר שם (דברים ז, כו): "ולא תביא תועבה אל ביתך" (סוטה ד:).

אמר רבי שמעון בר יוחאי: שלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולם לא נתנן אלא על ידי ייסורין, אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא (ברכות ה.).

אמר רבי שמעון בר יוחאי: כל העוזר את ישראל כאילו עוזר את השכינה (מדרש תנחומא ויחי).

אמר רבי שמעון בר יוחאי: "תבל" זו ארץ ישראל, ולמה נקרא שמה "תבל"? שהיא מתובללת בכול, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח, ט): "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה" (ספרי דברים לז).

רבי שמעון בר יוחאי אומר: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים (ברכות לה:).

אמר רבי שמעון בר יוחאי : יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואלמלי אלעזר בני עמי – מיום שנברא העולם ועד עכשיו (סוכה מה:).

שנו חכמים בשמו של רבי שמעון בר יוחאי: הכיכר והמקל ניתנו כרוכים מן השמים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם שמרתם את התורה – הרי כיכר לאכול, ואם לאו – הרי מקל ללקות בו (ויקרא רבה לה).

רבי שמעון בר יוחאי אומר: התורה שנבראה בשביל ישראל קיימת לעולמי עולמים. ישראל שנבראו בזכות עצמם – על אחת כמה וכמה! (קהלת רבה א, א).

רבי שמעון בר יוחאי אומר: מדוע תיקנו חכמינו זכרונם לברכה תפילה בלחש? כדי שלא לבייש עוברי עבירה המתוודים בתפילה על חטאיהם, כפי שלא קבעה התורה מקום מיוחד במזבח להקריב בו קרבן חטאת, כדי שלא יכירו בחוטא (סוטה לב:).

רבי שמעון בר יוחאי אומר: אילו היו ישראל שומרים שתי שבתות כהלכתן – מיד היו נגאלים (שבת קיח:).

רבי שמעון בר יוחאי דרש על הפסוק: "עמד וימודד ארץ" (חבקוק ג, ו) – מדד הקדוש ברוך הוא את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל, ומדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שהיה ראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר, מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שתינתן בו התורה אלא הר סיני, מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שיבנה בה בית המקדש אלא ירושלים, ולא מצא ארץ שראויה להינתן לעם ישראל אלא ארץ ישראל (ויקרא רבה יג, ילקוט שמעוני חבקוק ג).