מסכת אבות- פרק א משנה יב

פרק א משנה יב

הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. 

הִלֵּל אוֹמֵר: 

הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, 

אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, 

אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

באור המשנה

הלל ושמאי קבלו מהם – משמעיה ואבטליון, הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן – למד ממידותיו של אהרן הכהן, להיות אוהב שלום ורודף שלום – תאהב את השלום ותרדוף לעשות שלום בין איש לאשתו ואיש לרעהו כפי שאהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום כמו שמובא במסכת אבות דרבי נתן (פרק יב): – כשראה אהרן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, היה הולך ויושב אצל אחד מהם ואומר לו: בני, ראה חברך מה הוא אומר?! מכה את לבו ובוכה בדמעות שליש ואומר, אוי לי שפגעתי בחברי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי?! בושתי הימנו, שאני הוא שחטאתי לו, והוא יושב אצלו עד שמסיר הקנאה מלבו, ואז הולך אהרן ויושב אצל השני ומדבר על לבו כדברים הללו עד שמסיר הקנאה והכעס גם מלבו, ומתוך כך כשהיו נפגשים, היו מחבקים ומנשקים זה את זה.

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה – תאהב את הבריות ועל ידי כך תקרב אותם ללימוד התורה ולקיום מצוות הבורא, כפי שאהרן היה עושה שכשהיה יודע באדם שאין תוכו כברו, היה מקדים בשלומו ומראה לו חיבה יתרה, עד שאותו אדם היה מתבייש ואומר: "אוי לי, אילו היה יודע אהרן את מחשבותי ומעשי הרעים, לא היה מדבר עמי" ומתוך כך היה אותו אדם חוזר למוטב. זהו מה שהעיד עליו הנביא מלאכי: "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון" (מלאכי ב, ו).

מעשי אבות

הלל היה מגדולי חכמי ישראל ומנהיגיה כמאה שנה לפני חורבן בית המקדש השני, מצאצאי דוד המלך, נולד בבבל בשנת 3648 לבריאת העולם (112 לפנה"ס), למד תורה מפי שמעיה ואבטליון מתוך דוחק הפרנסה כפי שמסופר במסכת יומא (לה:) אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עוסק במלאכה ומשתכר בטרעפיק אחד (מטבע קטן שמשקלו חצי דינר כסף) חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.

פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס, מה עשה? עלה ונתלה על פי הארובה של בית המדרש כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים וכסהו עד שקפא, כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון: אחי, מפני מה בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום מעונן הוא? הציצו עינהם וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות (כמטר וחצי) שלג, הסירו את השלג מעליו, והרחיצוהו במים חמים, וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, עד ששבה אליו הכרתו, אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת, ומהיום ההוא והלאה נתנו לו רשות להכנס לבית המדרש בלא שכר.

הסיבה שגרמה לפרסום חכמתו ולעלייתו לנשיאות הייתה על פי המעשה הבא: פעם אחת חל ארבעה עשר בניסן להיות בשבת, ולא ידעו בני בתירא נשיאי ארץ ישראל אם הקרבת קרבן פסח דוחה את השבת או לא? אמרו להם: יש כאן אדם אחד שעלה מבבל והלל שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון, ויודע הוא אם פסח דוחה את השבת אם לאו, שלחו וקראו לו אמרו לו: האם יודע אתה אם קרבן פסח דוחה את השבת אם לאו? התחיל לדרוש להם מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה וכו' שקרבן פסח דוחה את השבת, ולא קיבלו ממנו עד שאמר להם: כך שמעתי בפירוש משמעיה ואבטליון, כיון ששמעו ממנו כן, עמדו ומינו אותו לנשיא עליהם והיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות פסח (פסחים סו.).

מעשה בשני בני אדם שהתערבו ביניהם, ואמרו: מי שיצליח ללכת ולהקניט את הלל ייטול ארבע מאות זוז, אמר אחד מהם: אני אקניטנו, אותו היום ערב שבת היה והלל היה חופף את ראשו, הלך האיש ההוא ועבר על פתח ביתו, אמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף הלל ויצא לקראתו, אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה גדולה יש לי לשאול, אמר לו: בני שאל, מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלים? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות (מילדות) פקחות וכשמילדות אותם נוגעות בראשם הרך, ונעשה ראשם סגלגל. 

הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול? אמר לו: שאל בני, שאל, מפני מה עיניהם של תרמודיים תרוטות (כלומר, רכות וחולניות)? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרים בין החולות. והחול נכנס בעיניהם, וגורם להם מחלות עיניים.

הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול, אמר לו: שאל, בני, שאל, מפני מה רגליהם של אפריקאים רחבות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרים בין בצעי המים, והולכים יחפים ומתפשטים רגליהם (רש"י פירש לפי שהלובש נעלים, הנעל דוחק את הרגל ומעמידו על דפוס שלו, מה שאין כן אלו שהולכים יחפים).

אמר לו: שאלות הרבה יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעס, נתעטף וישב לפניו, אמר לו: בני, כל שאלות שיש לך לשאול שאל, אמר לו: אתה הוא הלל, שקורין אותך נשיא ישראל? אמר לו: הן, אמר לו: אם אתה הוא, שלא ירבו כמותך בישראל, אמר לו: בני, מפני מה? אמר לו: מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז, אמר לו: הווי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל, שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד (שבת ל:, לא.).

שנו רבותינו: מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתיים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אמר לו: שבכתב אני מאמינך ושבעל פה איני מאמינך, גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב, גער בו שמאי והוציאו מבית המדרש בנזיפה, בא לפני הלל ואמר לו את אותם דברים וגיירו, התחיל ללמדו את האותיות א"ב, ג"ד, למחר הפך לו, על א' אמר לו שהוא ב' ועל ב' שהוא א', אמר לו: והרי אתמול לא אמרת לי כך! אמר לו: לא עלי אתה סומך? אף בתורה שבעל פה עלי סמוך.

שוב מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני את כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שהיתה בידו, בא לפני הלל, גיירו, אמר לו: "ואהבת לרעך כמוך". "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבירך" זוהי כל התורה כולה, והשאר פירוש הוא, לך ולמד.

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קולו של מלמד תינוקות שהיה אומר: "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד" (שמות כח, ד), אמר: הללו למי? אמר לו: לכהן גדול, אמר אותו הנכרי לעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול, בא לפני שמאי ואמר לו: גיירני על מנת שאהיה כהן גדול, דחפו באמת הבנין שבידו, בא לפני הלל, גיירו, אמר לו: כלום מעמידים מלך אלא למי שיודע טכסיסי מלכות, לך ולמד טכסיסי מלכות, הלך וקרא, כיון שהגיע לפסוק: "והזר הקרב יומת" (במדבר ג, י). אמר לו: מקרא, זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל, נשא אותו הגר קל וחומר בעצמו, ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם הקדוש ברוך הוא קרא להם: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב) נאמר עליהם: "והזר הקרב יומת" (שם), גר הקל שבא במקלו ותרמילו, על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול, והלא נאמר בתורה: "והזר הקרב יומת?" (שם) בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל! ינוחו לך ברכות על ראשך, שקירבתני תחת כנפי השכינה.

לימים נזדווגו שלשת גרים אלו למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבתנו תחת כנפי השכינה, לפיכך אמרו חכמים: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי (שבת לא.).

פעם שאלוהו תלמידיו של הלל להיכן הוא הולך? אמר להם: אני הולך לעשות מצוה, אמרו לו איזו מצוה? אמר להם לרחוץ בבית המרחץ, אמרו לו וכי זו מצוה היא?! אמר להם: הן, ומה אם איקונין של  מלכים (פסל בדמות המלך) שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות (בכבוד עבור תפקיד זה) ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות (שנתכבד הוא בעל התפקיד הזה של רחיצת האיקונין עד כדי כך שהוא מתכבד כמו כל אלה המופקדים לעסוק בצרכים החשובים של המלכות והמדינה) אני שנבראתי בצלם ובדמותו של הקב"ה כמו שכתוב: "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו) על אחת כמה וכמה שכבודו של הקב"ה, הוא שארחץ בניקיון את גופי (מדרש רבה ויקרא פר' לד).

עוד מסופר עליו שכשהיה נפרד מתלמידיו היה אומר להם: עכשיו אני הולך לגמול חסד עם אורח שיש לי בביתי, פעם שאלוהו תלמידיו וכי בכל יום יש לך אורח בבית? השיב להם: האם הנפש אינה כאורח בתוך הגוף שהיום היא נמצאת כאן ומחר לא תהיה כאן?! על הלל קראו את הפסוק (משלי יא, יז): "גומל נפשו איש חסד" (מדרש רבה ויקרא פר' לד, ג).

פעם אחת היו חכמים מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, יצאה עליהם בת קול מן השמים ואמרה: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן (סוטה מח:).

שנו רבותינו: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלושים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלושים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, ועשרים בינוניים, גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזירות שוות, תקופות וגימטריות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין ומשלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן, "דבר גדול" מעשה מרכבה ו"דבר קטן" הוויות דאביי ורבא, לקיים מה שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" וכי מאחר שקטן שבכולם כך גדול שבכולם על אחת כמה וכמה, אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שישב ועסק בתורה כל עוף שפרח מעליו מיד היה נשרף (סוכה כח.).

מעשה בהלל הזקן שביקש מאשתו שתכין סעודה עבור אדם שהתארח אצלו, ובא עני, עמד בפתח ביתו ואמר לאשתו של הלל: אני עומד לשאת אשה היום – ואין לי במה לסעוד, נטלה אשתו של הלל הזקן את כל הסעודה שהכינה עבור בעלה והאורח שבא אליהם, ונתנה אותה לאותו עני.

לאחר מכן לשה עיסה חדשה ובישלה ארוחה מחדש, ובאה והניחה לפני הלל ואורחו. אמר לה הלל: אשתי, מדוע התעכבת להביא לנו את הארוחה? סיפרה לו את כל המעשה עם העני. אמר לה הלל: לא דנתי אותך לכף חובה, אלא דנתי אותך לכף זכות לפי שיודע אני שכל מעשייך הם לשם שמים (מסכת דרך ארץ פרק ו).

הלל למד תורה מתוך עוני ומסירות נפש. אמרו בגמרא במסכת יומא (לה:): עני שבא לדין אצל הקדוש ברוך הוא, אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל, שאף על פי שהיה בתחילה עני מרוד, עסק בתורה. נמצא הלל מחייב את העניים.

אמרו חכמים: כי להלל היה אח סוחר ועשיר גדול ושמו שבנא, כשראה שנתמנה הלל לנשיא ישראל, בא אליו ואמר לו, בא ונחלוק את רכושינו, אני אתן לך את חצי רכושי, ואתה תתן לי חצי מהעולם הבא שלך. יצאה בת קול ואמרה: (שיר השירים ח, ז) "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (סוטה כא.).

אמר ריש לקיש: בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה, עלה הלל הבבלי ויסדה (סוכה כ.), בשעת מותו הספידוהו: הוי חסיד, הוי עניו, תלמידו של עזרא (סוטה מח:).

אמרו עליו על הלל הזקן, שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה, היה אומר: "אם אני כאן – הכל כאן, ואם אין אני כאן – מי כאן? (הוא התכוון לזרז את העם שיעלו לשמחת בית השואבה שהיתה בביהמ"ק, שכל יחיד יראה את עצמו כאילו הוא הכל) למקום שאני אוהב – שם רגלי מוליכות אותי", ואף הקדוש ברוך הוא אומר: אם אתה תבוא אל ביתי (היינו בית המקדש) – אני אבוא לביתך, ואם אתה לא תבוא אל ביתי – אני לא אבוא אל ביתך, שנאמר (שמות כ, כא): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" (סוכה נג:).

אחריתו של הלל, שעלה לארץ ישראל ונתמנה נשיא של ישראל ועיטרוהו בעושר וכבוד. ימי חייו של הלל היו מאה ועשרים שנה בדומה לימי משה רבינו כפי שמובא בספרי (דברים סוף פרשת וזאת הברכה) הלל נולד בבבל בשנת 3648 לבריאת העולם (112 שנה לפנה"ס) ועלה משם כשהיה בן ארבעים שנה, ושימש חכמים ארבעים שנה, ופרנס את ישראל (כנשיא ישראל) ארבעים שנה. 

ציונו של הלל נמצא במירון סמוך לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.