היכן כדאי להשקיע?!
"אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא התורה והמצוות והמעשים טובים…"
החפץ חיים הביא משל נפלא למה דומה הדבר:
למלך אחד שזימן את אחד מעבדיו למשפט. הבין העבד כי כנראה מישהו מחבריו "תפר לו תיק" בבית המלוכה ועל כן גמר בליבו להתכונן למפגש. הוא החליט שהצעד הנבון ביותר יהיה להביא עימו מישהו שידבר בשבחיו לפני המלך.
לעבד הזה היו שלשה חברים: ראובן, שמעון והאחרון: לוי.
מבלי לחשוב הרבה ניגש לחברו הטוב – החבר שבו השקיע את מיטב כספו הלא הוא ראובן. הוא לא האמין שראובן דחה אותו במחי יד ולא הסכים בכלל לצאת מהבית בשבילו על מנת ללוותו אל המלך.
כשהוא מאוכזב מידידו הטוב פנה לו אל חברו שמעון, אומנם הוא לא השקיע בו כפי שהיה נוהג עם הראשון אך בהחלט ידיד זה חייב לו את חייו – כך חשב…
שמעון נענה לבקשתו אך בתנאי אחד: "אבוא עימך עד פתח הארמון.. ראה, אני מפחד מהמלך לא אוכל להיכנס איתך לשם…".
הטיב להשכיל והבין העבד כי אם חבריו ה"טובים לא הסכימו לבוא עימו כיצד יסכים החבר לוי שבקושי הוא נפגש איתו – שתמיד הוא מזניח אותו… למה שייעתר לבקשתי?!…
אך כמוצא אחרון ובלית בררה ניגש ודפק על דלת ביתו תוך שהוא מתחנן לעזרה.
כאן נכונה לו הפתעה, לוי קפץ משמחה ואמר: "בוודאי שאבוא איתך ולא רק אלווה אותך אלא אדבר עם המלך ואמליץ טוב בעדך…"
זהו המשל הנמשל כה פשוט:
"אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא התורה והמצוות והמעשים טובים…"
מבאר ה"חפץ חיים": לכל אדם שלשה חברים בעולם הזה: הכסף בו השקיע את כל חייו. הבנים שלו והמצוות והמעשים טובים שעשה.
בשעת פטירתו הוא פונה אליהם: "בואו עימי" ועד מהרה הוא מגלה שהממון והנכסים עומדים במקומם ולא זזים, בניו מוליכים אותו עד פתח הקבר והחבר היחיד – זה שהוא השקיע בו הכי פחות המצוות והמעשים טובים שעשה הולכים איתו לעולם הבא וממליצים טוב בעדו…