מהי בושה?

מתי אדם מגיע למצב שהוא מתבייש?

בושה היא תחושה המתעוררת באדם כאשר חסרונו מתגלה ברבים, ודווקא לעיני אנשים שרואים חיסרון במה שמתגלה לעיניהם.

אם הסביבה רואה במעשה שנעשה כערך או כדבר לגיטימי – בושה לא תהייה כאן ואולי להיפך…

ניתן דוגמא:

ילד דתי יתבייש כאשר הוא יכנס לבית הכנסת ללא כיפה. כיוון שהסביבה רואה חיסרון בילד שגדל עם חינוך דתי, הנכנס למקום קדוש – כבית כנסת ללא כיפה.

לעומת זאת, אותו הילד לא יתבייש להיכנס לבריכה עם אותו הציבור ללא כיפה. מדוע?

כיוון שהסביבה (אפילו אותם אנשים) לא רואה צורך או בלשוננו חיסרון בכניסה למקום רחצה עם כיפה לראשו.

 דוגמא נוספת בצד ההפוך:

אדם שגונב ונמצא בסביבה של אנשים ישרים – יתבייש מאוד אם ייתפס. ולכן הוא ידאג להסתיר זאת היטב מפני הסובבים אותו.

כל עוד לא ידעו שהוא גנב, הוא אפילו יטיף לסובבים אותו שאסור לגנוב.

כשהחיסרון מתעצם גם הבושה תהיה גדולה יותר – כאשר אדם זה מטיף ליושרה ולחשש גזל בפני אותה חברה של אנשים ישרים. אם ייתפס בגנבתו אזי הבושה תהיה גדולה הרבה יותר.

יוצא אם כן, שאדם הולך בדרך ישרה אין לו פחד מבושה

זוהי הסיבה ששולחן ערוך בהלכה הראשונה (אורח חיים א,א) דורש: "ולא יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך!"

וכן אמר דוד המלך (תהלים קיט מו): "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ"

אדם ישר – לא מפחד מבושה!