ניחום אבלים

מצווה לנחם אבלים

א.        מצווה לנחם אבלים ולדבר על לבם דברי תנחומים, ולא דברי תוכחה שיעציבוהו, ובכלל מצווה זו לספר על מעשיו הטובים של הנפטר בתורה ובגמילות חסדים שאז יש גם עילוי לנשמתו.

קודמת לביקור חולים

ב.         קודמת היא מצווה זו למצות ביקור חולים, שביקור חולים היא חסד עם החיים, ואילו ניחום אבלים היא חסד עם החיים ועם המתים. [הגרמ"א בהגהות הקיצור שלחן ערוך: ואם יודע שיכול להועיל לחולה בפועַל ולסעדו, ולשפר מצבו או מצב רוחו, מצות ביקור חולים קודמת].

סיום הניחום

ג.         אומרים לאבל בסיום הניחום "מן השמים תנוחמו", או "תנוחמו מן השמים", ויש מוסיפים "ולא תוסיפו לדאבה עוד", והאשכנזים אומרים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".

מה לא לומר בניחום

ד.         לא יאמר לאבל "מה אפשר לעשות" ו"אי אפשר לשנות" וכד', שהרי זה כגידוף, כי משתמע שאם היה אפשר לעשות היה עושה, והרי צריכים אנו לקבל גזרותיו יתברך באהבה.

לעמוד או לשבת על כיסא

ה.        המנחם רשאי לעמוד בשעת הניחום, או לשבת על כיסא, ולא נהגו כיום לשבת על הקרקע.

שלושה ימים ראשונים

ו.         נהגו כיום שגם בשלושה ימים ראשונים של האבל הולכים לנחם את האבלים, וכך עדיף לעשות.

לא לדבר לפני האבל

ז.         אין המנחם מדבר לפני שהאבל התחיל לדבר, אך אם ניכר כי אין האבל מצליח לדבר כגון שהוא נאנח או מתרגש וכד', אפשר לדבר לפני שיתחיל הוא.

צניעות בניחום אבלים

ח.        אנשים מנחמים את האנשים ונשים את הנשים ויקפידו שתהיינה הנשים בחדר נפרד. ויש שנהגו שלאחר שמנחמים את הגברים הולכים לפתח החדר בו יושבות הנשים ואומרים "מן השמים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד". ולא נהגנו כן.

ניחום בלילה

ט.        מותר לנחם אבלים גם בלילה, אך עדיף ביום, ובכל מקרה לא יגיעו המנחמים בזמן שמפריעים בכך לאבלים לישון או לאכול וכד'.

לא להכביד על האבלים

י.         [הגרמ"א בצרור החיים: אם תוך כדי הניחום מרגישים המנחמים שישיבתם שם מכבידה על האבלים ואולי הם מתביישים לומר להם שברצונם לאכול או לנוח, במקרה זה אין למנחמים להישאר שם ועליהם לסיים את הביקור בהקדם].

"ניחום אבלים בשבת"

יא.       מותר לנחם אבלים בשבת באופן שיאמר שם דברי עידוד ודברי תורה. ולא יאמר "מן השמים תנוחמו" כביום חול אלא "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא". ויש נוהגים שלאחר תפילת מוסף בשבת, הולכים הקהל לבית האבלים ואומרים שם מזמור תהלים ואומרים האבלים קדיש יהא שלמא ואז אומרים השכבה לעילוי נשמת המנוח ואומרים לאבלים "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ולא תוסיפו לדאבה עוד", ואומרים "שבת שלום" לאבלים והולכים המנחמים לבתיהם. [הגרמ"א בצרור החיים: נהגו לאחר תפילת מוסף לעשות קידוש בבית האבלים ולאחר מכן אומרים שבת היא מלנחם וכו' ויוצאים לבתיהם]. (רבים מיוצאי מרוקו נהגו שהולכים לאבלים במקומם בבית הכנסת או בבית האבלים, ואומרים בפניהם מזמור "שיר ליום השבת" ועוד מזמור, ואומרים "כל ישראל יש להם חלק" וכו' ועוד משנה, ואומרים האבלים קדיש "על ישראל" ואומרים להם השכבה ואומרים בסוף "שבת היא מלנחמכם". הר"ד מויאל).

עדיף לנחם ביום חול

יב.       עדיף שלא לנחם אבלים בשבת אלא אם כן אין אפשרות ביום חול.

טלפון או מכתב

יג.        אם אי אפשר ללכת לניחום אבלים, יש מצוה שינחמם גם במכתב או שיחת טלפון.

ניחום אבלים גוים

יד.       מותר לנחם אבלים גויים מפני דרכי שלום.

שלום בבית האבל

טו.       לאחר שנקבר המת, מותר למנחמים הנפגשים בבית האבלים לומר שלום איש לרעהו ורק לאבלים לא יאמרו שלום.

לומר קדיש יחד עם האבלים

טז.      [הגרמ"א בצרור החיים: מותר למנחמים הנמצאים בתקופת אבל לומר קדיש יחד עם האבלים היושבים שבעה].

ניחום לאבל אשכנזי

יז.        [הגרמ"א בצרור החיים: נוסח הניחום תלוי באבל, ולכן יש לנחם אשכנזים כפי מנהגם "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", וספרדים כפי מנהגם "מן השמים תנוחמו" או "תנוחמו מן השמים ולא תוסיפו לדאבה עוד"].

ללכת כמה פעמים

יח.       מותר ללכת כמה פעמים לניחום אותו אבל.

לקחת את בניו לניחום

יט.       טוב לקחת עמו את בניו לניחום אבלים כי מחנכם במצוות וגם שיתנו אל ליבם כי זה סוף כל האדם וכל מטרתנו בעולם הזה היא לקיים תורה ומצוות לכבוד הבורא יתברך, וכן ייקחם לביקור חולים ושאר מצוות שבין אדם לחברו ללמדם לגמול חסד.