אבלות ביום השבעה

למתי קובעים את יום השבעה

א.        יום השבעה מונים מיום הקבורה ולא מיום המיתה, שאם נפטר ביום ראשון ביום ונקבר בלילה, הרי יום שני הוא הראשון לאבלות, ויהיה יום השבעה ביום ראשון הבא.

נקבר לפני צאת הכוכבים

ב.         ואם נקבר ביום ראשון לפני צאת הכוכבים (בעניין זה היינו עד 18 דקות לאחר השקיעה), אף אם לא הספיק האבל לחלוץ מנעליו ולשבת בארץ, נחשב יום ראשון ליום אחד ויום שני יהיה השני לאבלות וממילא יקומו מהאבלות ביום השבת.

מהו רגע הקבורה

ג.         מרגע שמניחים הלבֵנים בקבר לפני נתינת העפר מתחילים דיני אבלות. אם הונחו הלבנים בקבר לפני 18 דקות שלאחר השקיעה (דהיינו זמן צאת הכוכבים), מונים גם את היום שעבר לאבלות ויוסיפו עליו עוד שישה ימים, שכיוון שלא הגיעה שעת צאת הכוכבים לכל הדעות (מלבד שיטת רבינו תם) עדיין לא נכנס היום החדש.

מה עושים בליל יום השבעה

ד.         יום לפני יום השבעה מגיעים לבית הכנסת או לבית האבל לפנות ערב ומתפללים מנחה בלא וידוי ונפילת אפיים, והתלמידי חכמים דורשים בדברי הספד מוסר והתעוררות לתשובה, ולא יסיימו הדרשות מבעוד יום אלא יכנסו איתן ללילה שהוא עיקר הזמן, ומחלקים כיבוד קל, מיני מזונות ובוטנים ושקדים וכד' להרבות בברכות ואמנים לעילוי נשמת הנפטר, ויש נוהגים בסעודה מכובדת עם פת, ועושים השכבה וקדיש על ישראל שאחרי דברי תורה, ומתפללים ערבית, ואחר כך סועדים האבלים עם קרוביהם.

אזכרה יוצאת בשבת או מוצאי שבת

ה.        (רבים מיוצאי מרוקו נהגו שכל אזכרה שיוצאת ביום השבת, מקדימים לערוך סעודה ביום חמישי בלילה והעליה לקבר ביום שישי, חוץ מאזכרת השבעה שעולים לקבר ביום ראשון, ויש שנהגו שגם אזכרה שיוצאת ביום ראשון דהיינו מוצאי שבת, מקדימים ליום חמישי, ואין נכון לעשות כן, אלא עדיף שיעשו במוצאי שבת או ביום ראשון לפני השקיעה, גם אם סיום האזכרה יהיה בתוך הלילה. הר"ד מויאל).

העיקר הוא לא הסעודות

ו.         כל הסעודות הקשורות לאבלות אינן סעודות מצוה ולא חובה אלא מנהג, הן של השבעה או השלושים או י"א חודש או י"ב חודש, ולכן אם יש קושי בדבר, אין להקפיד כל כך, והעיקר הוא לשמור על הקדיש ושיעורי תורה ולשמור כראוי דיני אבלות.

ישיבה על כיסא באזכרת השבעה

ז.         אם האזכרה נערכת בבית הכנסת, מותר לאבלים לשבת על כסאות, ואם בבית האבל, ימשיכו האבלים לשבת על הקרקע בהפסק מזרן וכד'.

מה עושים ביום השבעה

ח.        ביום השבעה לאחר הזריחה ולאחר תפילת שחרית אומרים לאבלים הפסוקים "לא יבא עוד שמשך" וכו' (ולא אומרים צידוק הדין ולא השכבה. הר"ד מויאל) ובכך מקימים אותם מן האבלות. (יש שמושיטים להם יד להקימם, ורבים מיוצאי מרוקו לא נהגו בכך, ונהגו שמעמידים את האבלים בשורה וקוראים להם פסוקי "לא יבא עוד שמשך" וכו' ואחר כך נוטלים להם ידיים, במרוקו נהגו לעשות סדר זה עוד לפני תפילת שחרית שביום השבעה, ובארץ רבים נוהגים לעשות כן לאחר התפילה. הר"ד מויאל).

אין מי שיאמר הפסוקים

ט.        אם אין מי שיאמר להם את הפסוקים אף על פי כן קמו מהשבעה, כי אין אמירת הפסוקים מעכבת.

מה מותר ומה עדיין אסור

י.         ביום השביעי לאבלות בבוקר, לאחר שקמו מן השבעה, מותר לאבלים לכבס וללבוש מכובס ואפילו מגוהץ וכן מותרים ברחיצה בחמין עם סבון, ורק אסורים עדיין בגילוח, תספורת, ציפורניים, שמחה (ראה לקמן בהלכות ה"שנה"), וכן לבישת לבן מגוהץ, ושינוי מקום, ולא ירבה בשיחה וכו' (ראה בהלכות ה"שלושים")..

אכילה והחלפת בגדים

יא.       מותר לאכול ולהחליף בגדים, אם ירצו, לפני העליה לקבר.

ברכת המזון וישיבה על כסא

יב.       לאחר שקמו מן השבעה, כשאוכלים אחר כך בבית האבל, אין אומרים ברכת המזון של אבלים ואין צריכים לשבת על הקרקע, אלא כרגיל על כסאות, משום שכבר קמו מן האבלות.

עליה לקבר

יג.        נוהגים לעלות עם מניין אנשים לבית הקברות ביום השבעה, וכשמגיעים לקבר, אומרים שיהיה לימוד זה לעילוי נשמת פלוני בן פלונית וכו' כפי הנדפס בנוסח, וקוראים ליד הקבר מזמורי תהלים ט"ז וצ"א, ובפרק קי"ט קוראים לפי אותיות שמו ושם אמו של הנפטר וכן אותיות נשמה כנהוג, ואומרים קדיש "יהא שלמא", ויש מוסיפים משניות או זוהר ופתח אליהו ואז אומרים רק קדיש "על ישראל" (ויש נוהגים לומר גם קדיש "יהא שלמא" לאחר התהלים וגם "על ישראל" לאחר המשניות). וביציאה מבית העלמין יחלק כיבוד קל לאנשי המניין שהביא עמו, מזונות, עץ, אדמה, שהכל, ויברכו לעילוי נשמת הנפטר.

אם אין מניין בשבעה

יד.       [הגרמ"א בצרור החיים: מותר לומר תהלים ותפילות ליד הקבר גם בלא מניין, ובמקרה זה יכולים להתאסף בכניסה לבית הקברות יחד עם שאר אנשים ולומר קדיש, למרות שאין זה ליד הקבר].

יום השבעה בשבת וחג

טו.       אם חל יום השבעה בשבת או ביום טוב או חול המועד או בראש חודש או בחנוכה או בפורים או בחודש ניסן, עולים לאחר מכן ולא מקדימים. ובשעת הדחק ישאלו רב. ובראש חודש חנוכה או פורים או בחודש ניסן אם יודעים לשמור על איפוק שלא יבכו, מותר מן הדין לעלות לקבר, אך לא יתענו בימים אלו בשום אופן. מלבד חודש ניסן שמותרת בו תענית יחיד.

עליה לתורה בשבת בה הוא קם משבעה

טז.      יום השביעי לאבלות שחל בשבת, מקימים את האבל מהאבלות לפני "ברוך שאמר" או לאחר קדיש תתקבל של שחרית, והולכים החזן והגבאים למקום שיושב שם האבל ואומרים לו פסוקי נחמה "לא יבא עוד שמשך" וכו', ואז מותר לו לעלות לתורה בשחרית לכתחילה. ויש נוהגים שאף ביום השביעי של האבלות שחל בשבת לא יעלה האבל לתורה בשחרית אלא רק במנחה. (וכן נהגו רבים מיוצאי מרוקו. הר"ד מויאל).

כוהנים בעליה לקבר

יז.        גם כוהנים עולים לבית הקברות ביום השבעה השלושים והשנה, אך ברור שאסור להם להיכנס פנימה, אלא יעמדו מחוץ לגדר ושם יאמרו כל המזמורים, ויזהרו גם שלא לעמוד תחת עץ שמאהיל על הקברים.

אין חיוב גמור

יח.       נהגו לעלות לקבר גם בשלושים ובשנה ובכל שנה ביום הפקודה ויש נהגו גם באחד עשר חודש, ובכל זה אין חיוב גמור, לכן זקן או חולה וכד' שאינם יכולים לעלות לקבר ביום הפקודה בכל שנה, יסתפקו באמירת קדיש והשכבה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר.

אם אין מניין

יט.       אם אין מניין כשעולים לבית העלמין, ברור שאסור לומר קדיש, וגם אין לצרף בשום אופן את נשמות הצדיקים שבבית הקברות למניין [הגרמ"א בשו"ת "הרב הראשי": אם אין מניין יאמרו תהלים ומשניות והשכבה לנפטר ואין הקדיש מעכב].

מה לעשות עם הבגדים הקרועים

כ.         [הגרמ"א בצרור החיים: הבגדים הקרועים, המנהג הוא לזרקם, ואם ירצה לתפרם תפירה פשוטה ולהשתמש בהם לאחר השבעה רשאי].

אם מותר לעלות לקבר אחרי צהרים

כא.      אם קשה לעלות בבוקר, אפשר גם במשך היום.

להכניס ציציות

כב.      לפני שנכנסים לבית הקברות, מכניסים הציציות בתוך הבגדים.

סיום הביקור בקבר

כג.       לאחר הביקור בקבר מניח יד שמאלו על הקבר ואומר: "ונחךָ יי תמיד והשביע בצחצחוֹת נפשךָ ועצמותיךָ יחֲליץ, והיית כגן רווֶה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו", "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין", ומנשק המצבה דרך כבוד לנפטר ומניח על הקבר אבן קטנה או מעט עשב ויוצא.

פעמיים ביום

כד.      לא הולכים לאותו קבר פעמיים באותו יום.

לאכול ולעשן בבית הקברות

כה.      אסור לאכול ולשתות ולעשן סיגריות בבית הקברות, וגם להריח טבק הרחה – טוב להימנע.

לשבת על קבר

כו.       אסור לשבת על קבר או ללכת עליו.

נטילת ידיים

כז.       כשיוצא מבית הקברות יטול ידיו, ונהגו שלא לנגבן.

זרי פרחים על הקבר

כח.      לא טוב להניח זרי פרחים על מקום קברו של הנפטר [הגרמ"א בצרור החיים: להניח זר פרחים על הקבר זהו מנהג גוים ואין לעשות כך, אך אם אנשים כבר הביאו זרים, אין לעשות מחלוקת בשל כך].

התחזקות בלימוד התורה מיד לאחר השבעה

כט.      מי שנפטרו הוריו, ישתדל יותר להתמיד בלימוד התורה ובפרט בשבת קודש ולחדש חידושים, כי גורם להם בכך כבוד גדול בעולם העליון.