נבואה של אימא 

"ויירא יעקב מאד ויצר לו"

מבאר רש"י:

"ויירא" – שמא יהרג בעצמו, "ויצר לו" – שמא יהרוג הוא אחרים.

נשאלת השאלה:

מדוע היה יעקב אבינו ירא שמא יהרוג אחרים?! – והרי הלכה מפורשת היא "הבא להורגך השכם להורגו"?

אלא משל למה הדבר דומה:

למלך אחד היה יועץ סתרים שהיה חוזה בכוכבים. בקי גדול היה האיש בחכמה זו, והמלך העריך אותו מאוד, קרבו והעשירו עושר גדול.

שרי המלך קינאו באיש ובעושרו והוציאו דיבתו רעה אל המלך, כאילו הוא מורד במלכות.

המלך קרא בבהילות ליועץ שיבוא אליו, אולם לא גילה לו דבר בשל מה נקרא לבוא אל המלך.

כאשר בא, אמר לו המלך: "תסתכל בבקשה בכוכבים ואמור לי מתי הוא יום מותך?"…

האיש קלט מיד כי אין פני המלך עמו כתמול שלשום ונבהל מאד. הוא הבין כפי הנראה, שהמלך כועס עליו ומבקש להענישו קשות, על כן עשה עצמו כאילו הוא מביט בכוכבים, ומפעם לפעם, גם רשם דברים שונים בפנקסו.

"אדוני המלך" – אמר היועץ לבסוף, כשפניו קודרות: "אני רואה בכוכבים, כי יום מותי הוא בדיוק יום אחד לפני מותך!"…

המלך נבהל מאד מדברי היועץ, מיהר לחרוץ את גזר דינו לחיים, וציווה למנות במיידי משמר מיוחד מבחירי משמר המלך שישמרו את היועץ וילוו אותו לכל מקום שחלילה לא יאונה לו כל רע…

זה הוא המשל והנמשל ברור מאליו:

בגמרא מסכת סוטה דף י"ג מובא: כי רבקה התנבאה שיעקב ועשו ימותו באותו היום, ולמדו זאת מדברי הכתוב: "למה אשכל גם שניכם יום אחד", על כן יעקב חשש שמא יהרוג את עשו ותתקיים נבואתה של אימו…