"יעקב ובניו ינוחו בו!"

"ויחן את פני העיר"

ביאור נפלא של ה'משך חכמה': 

יש מצוות המקשרות אותנו לאבינו שבשמים = מצוות שבין אדם למקום, כגון: תפילין ציצית וכדו'.

ויש מצוות שהן מקשרות אותנו בין אדם לחברו כגון: צדקה, גמ"ח מעשרות וכדו'.

"ויחן את פני העיר" – תיקן תחומי שבת.

ועל אברהם נאמר: "וישמור משמרתי- מצוותי, חוקותי ותורותי" 

נשאלת השאלה:

איך יתכן שיש שתי תורות? אלא ששמר אברהם מצוות דרבנן ותיקן עירובי תבשילין.

אומר המשך חכמה בפרשת אמור: 

אם תרצה להבין את ההבדל בין מצוות שבין אדם לחברו למצוות שבין אדם למקום אתן לך משל למה הדבר דומה: 

שבת ויום טוב. 

בשבת כל אדם מקשר עצמו לבוראו. כל ישראל הם כחוטים בודדים המקושרים לה' ולכן בשבת נאסרו התחומין והיציאה מרשות לרשות, ואיסור אפיה ובישול והטמנה שאפילו אם באים לאדם 50 אורחים לשבת בפתע פתאום אין הוא יכול להכין להם מאומה, ומצווה להישאר בתחומו ולא לצאת או להוציא מרשות לרשות.

לעומת זאת, 

ביום טוב זהו החיבור בין אדם לחברו- אין תחומין ואף הותר אוכל נפש ושחיטה וצלייה ביום הזה, על מנת לקרב בין האחד לחברו.

בפרשת השבוע אומר המשך חכמה תבין את ההבדל בין יעקב לאברהם – 

יעקב תיקן תחומין – הוא כמו השבת, מופרש ומובדל וכל כולו להקב"ה אפילו שהיה בבית לבן לא עניין אותו מעשיו ועבודת האלילים שלו ואף לא ניסה לקרב אותו לקב"ה ולמצוותיו.

ואילו 

אברהם אבינו היה דוגמת יום טוב כל כולו חסד וקירוב הלבבות. 

אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. עבודתו של אברהם הייתה קירוב בין האחד לחברו.

כעת נבין מדוע בשבת דווקא יעקב נמנה ונהנה ממנה:

1)    אברהם יגל, יצחק ירנן, אבל – יעקב ובניו ינוחו בו.

2)    כי לעמך ישראל נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת

מדוע דווקא ליעקב? 

כיון שהשבת ניתנה ליוצאי מצרים = זכר יציאת מצרים ואצל אברהם ויצחק היו ישמעאל ועשיו, 

ואצל יעקב שהייתה מיטתו שלימה ובניו ירדו למצרים ויצאו ממנה דווקא הוא זכה להנאות מן השבת.

ולכן יעקב הוא זה שקבע תחומין לשבת – הוא מעדיף את ההשקעה בילדים ולא מוכן להתקרב, ומעדיף לא להכניס עוד אנשים אלא את אלו שבאחריותו.

זהו סוד ההצלחה

 חתם סופר:

יעקב ראה היכן בני לבן נמצאים ותפס מרחק של 3 ימים, אפילו הצבע של הכבשים שלא יהיה אותו דבר…

הספורנו מביא חידוש נפלא: 

לבן קולט את השיטה של יעקב וקורא למצבה 'יגר שהדותא' (שתי מילים היחידות שכתובות בתורה בארמית) ויעקב לא משנה את לשונו וקורא לו גל-עד.

"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"…