הוכחה ניצחת!
"וישלח יעקב מלאכים…"
רש"י מבאר – מלאכים ממש
נשאלת השאלה:
מדוע שולח יעקב מלאכים ממש ולא שלח לו מלאכים בשר ודם?
מבאר רבי העשיל בספרו "חנוכת התורה":
במדרש מובא על הפסוק "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג' כ) שני פירושים:
פירוש ראשון: לא ניתן לראות את השכינה ולחיות, אלא מי שרואה השכינה ימות מיד.
משל למה הדבר דומה:
לעגל קטן כשרואה את אמו הוא מיד רץ אחריה…
והנמשל ברור מאליו:
כן היא הנשמה שהיא ניצוץ מהשכינה, כשרואה את השכינה מיד פורחת מן הגוף ורצה אחר השכינה…
ופירוש השני: הוא מעין לשון של ציווי כלומר ש"לא יראני אדם – וחי", שלא ידמה האדם את עצמו למלאכים הרואים את פני השכינה וחיים לעולם.
כיוון שלמלאכי השרת יש מעלה יתירה על האדם והם בלבד יכולים לראותו.
רבי העשיל קושר את השני פירושים האלו במחלוקת התנאים:
ישנה מחלוקת – האם "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת" או האם "מלאכי השרת גדולים יותר מהצדיקים".
אם נאמר שהמלאכים גדולים יותר, אם כן אסור לצדיק להציץ בשכינה.
אך אם נאמר שהצדיקים גדולים יותר מהמלאכים, אם כן , מותר לצדיק להציץ בשכינה.
במדרש מובאים שני טעמים לכך שעיניו של יצחק כהו:
- משום שהציץ בשכינה בשעת העקידה וסומא חשוב כמת.
- כדי שיבוא יעקב וייטול את הברכות.
אם אלו הן פני הדברים, כעת ניתן להבין מדוע שלח יעקב מלאכים ממש:
יעקב רוצה להראות לעשו שצדיק עדיף ממלאך ולכן יעקב שולח מלאכים ממש שהרי ברור שהמשלח גדול מהשליח – ומותר לצדיק להציץ בשכינה.
ואם עשיו ישאל: "אם כך, מדוע כהו עיניו של יצחק אבינו?" על כרחך צריך לומר כמו טעם השני כדי שאבוא ליטול הברכות.
אם כן אומר לו יעקב: "אין לך לשנוא אותי על שלקחתי את הברכות שהרי הנך רואה שמן הדין הן מגיעות לי"…
וזו גם כוונת יעקב כשאמר לעשו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותרצני". רמז לו יעקב שהוא ראה את השכינה ואם כן מותר לצדיק להציץ.
וכאן מכריע יעקב את הוויכוח: "ודע לך, מה שכהו עיני יצחק אבינו הוא כדי שאטול אני את הברכות נמצא שמן הדין מגיעות לי הברכות!".
ועל זה השיב לו עשו "אחי יהי לך אשר לך" והודה לו עשיו על הברכות…