ההתמודדות עם "הרחוב"

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו"

במדרש בראשית רבא (ע"ה, ג') מובא:

כי הייתה טענה על יעקב אבינו שהתגרה בעשיו, ועל כך נאמר (משלי כו,יז): "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ".

הקשה ה"חתם סופר" זצ"ל:

מדוע נחשב הדבר ליעקב אבינו כהתגרות בעשיו? הלא הוא השפיל עצמו לפניו, שלח לו מתנות, שלח מלאכים לפניו, השתחווה לו, ואף כינהו "אדוני" – היכן ישנה כאן ההתגרות?!

זאת ועוד, בפרשת "תולדות" מובא שיצחק אבינו, החזיק את עשיו כצדיק ורצה לברכו. ותמוה, הלא גם אם באמת עשיו היה צדיק, הרי שברור שיעקב היה צדיק הרבה יותר גדול מעשיו, ואם כן מדוע שעשיו יקבל את הברכות ולא יעקב?!

הסביר ה"חתם סופר":

יצחק אבינו ראה שיעקב אבינו הוא איש תם יושב אוהלים, כשהדגש הוא על "יושב אוהלים".

אך מי ערב לכך שאם יצא מן האוהל יישאר תמים ושלם ולא יינזק מן ה"רחוב"?! אין הדבר מעיד על חוסן שיעקב יחזיק מעמד ויעמוד במבחן כמו אברהם אבינו?!

לעומתו, עשיו (לפי ראות עיניו של יצחק אבינו) היה איש שדה ומעורב בין הבריות, ובכל זאת נשאר צדיק, לכן הוא ראוי לברכת יצחק.

אמנם הקב"ה סיבב שיעקב יקבל את הברכות, אך החשש של יצחק לגבי יעקב עדיין נותר בעינו – האם יישאר בשלמותו גם כשיצא מתוך ארבע אמות של תורה?!.

ואכן, סיבבה ההשגחה העליונה שיעקב אבינו נאלץ לצאת מאהלו ולשהות כעשרים שנה מחוץ לבית. כולל שהייה קשה וממושכת אצל לבן הרשע.

כעת חוזר יעקב מבית לבן, והוא שולח לעשיו: "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" – דע לך שהברכות מגיעות לי ולא לך! כי "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי", הוכחתי שגם לאחר התמודדות קשה עם ניסיונות העולם נותרתי שלם.

ולכן הייתה טענה על יעקב אבינו: "לשם מה אתה מעלה שוב את עניין הברכות ומעורר מחדש את הנושא הרגיש הזה?!"…

יעקב הוכיח את החוסן שלו ובעצם נחשבת זו התגרות באחיו עשיו