כלב ותלמיד חכם מה לעשות?
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"
במדרש רבה פד, ה מובא:
מה כתיב למעלה מן העניין "ואלה המלכים…" (אלופי עשיו) ונאמר כאן "וישב יעקב".
אמר רבי נחוניא משל למה הדבר דומה:
לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ופחד מהם, מה עשה? הלך וישב לו ביניהם…
כן הוא הנמשל:
כיון שראה אבינו יעקב עשיו ואלופיו נתיירא מהם וישב לו ביניהם.
בהמשך הפרשה מסופר על אחי יוסף: "ויתנכלו אותו להמיתו"
מבאר רש"י ש"ויתנכלו" זה לשון של ערמומיות. ובמדרש רבה מובא, שתוכניתם הייתה לשסות בו את הכלבים.
שואל הבן איש חי:
מה ערמומיות יש ב'לשסות כלבים'?!
והוא מתרץ תוך שהוא מקדים סיפור:
פעם בא איזה קל דעת אל תלמיד חכם, וניסה להתגרות בו ע"י שאלה: "אמור לי בבקשה, התורה אומרת שיש חיוב לקום בפני תלמיד חכם. ובמדרש מובא שאם אדם רואה כלב אימתני בא מולו, עליו להתיישב, ואז אין הכלב פוגע בו.
אם כן – שואל אותו קל דעת – מה יעשה אדם שרואה תלמיד חכם מגיע, וגם כלב מגיע מהצד השני, האם יעמוד או ישב?!…
ענה לו התלמיד חכם: שהגמרא אומרת שבשאלות שאין ההלכה פסוקה וברורה בהם משתמשים בכלל של: "פוק חזי מאי עמא דבר" שפירושו "צא ותראה איך נוהגים העם.
לכן, בא ונצא שנינו אל השוק ונראה מה עושים האנשים כשיראו את שנינו ואז נחליט…
אומר הבן איש חי:
השבטים התחכמו, לשלוח את הכלבים אל יוסף מאחוריו, בכדי שלא יספיק להתיישב עד אשר יגיעו הכלבים אליו… וזהו הערמומיות שבדבר…