“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

ל"ג בעומר- אוסף דרשות קצרות

תקציר המאמר:

"אוסף דרשות קצרות לל"ג בעומר": משל ללג בעומר, בגלל רשב"י צריך פיוס , אור כנגד אור, פרפראות לל"ג בעומר

אוסף דרשות קצרות לל"ג בעומר

ל"ג בעומר- שניים שעשאוה פטורים!

"משל ללג בעומר".משל ונמשל ללג בעומר המסבירים מדוע לשיטתו של רבי שמעון הוא אמר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"!… ביאור נפלא של המהרש"ם מברזען זי"ע בעת ההלוויה של רעייתו ז"ל…

שניים שעשאוה פטורים!

 

אמר רבי שמעון בר יוחאי: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"!

 

רבים מחכמי הדורות שאלו:

באיזו טענה יכול היה רבי שמעון לפטור את כל העולם?!

 

 כשהביאו לקבורה את אשתו של המהרש"ם מברזען זצ"ל אמר:

הגמרא במסכת סנהדרין צא. מספרת: אמר ליה אנטונינוס לרבי הקדוש: "גוף ונשמה" יכולין לפטור עצמן מן הדין של מעלה, כיצד? "גוף" אומר: נשמה חטאה, שמיום שפירשה ונסתלקה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר, והרי זה סימן, שאני לא החוטא אלא היא!!!

לעומתו, "הנשמה" טוענת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באוויר כציפור משוחררת שאינה עושה שום דבר רע…

 

 אמר לו רבי הקדוש לאנטנינוס: אין זה נכון, ואמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו פירות נאות ומשובחות. פחד המלך שהשומרים יתאוו לפירות הבוסתן ובשל כך הושיב בו שני שומרים, אחד חיגר – (צולע) ואחד סומא – ( עיוור).

 

אמר לו חיגר לסומא: "פירות נאים ומשובחים אני רואה בפרדס, אך אין אני יכול ללכת ולקטוף מחמת צליעתי הקשה, אבל גם אתה אין יכול לקטוף כי אינך רואה, אז מה נעשה?, אלא בוא ואני ארכב עליך, אתה תלך להיכן שאני יגיד לך ונהנה שנינו מפירותיו המיוחדים של הגן.

וכך היה, רכב החיגר על גבי הסומא, והביאו, זה קטף ושניהם אכלו ונהנו.

לימים בא בעל הפרדס, ושאלם: "פירות נאים היו כאן, היכן הם?!"

אמר לו החיגר: "כלום יש לי רגלים להלך בהן?!"…

הלך בעל הפרדס לסומא ושאלו: "פירות נאים היו כאן, היכן הם?"

אמר לו הסומא: "כלום יש לי עיניים לראות?"…

הבין בעל הפרדס את מזימתם, מה עשה? הכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד…

המשיך רבי הקדוש ואמר לאנטונינוס: "אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד".

זאת אומרת, שלמעשה החטא נעשה על ידי הגוף והנשמה יחדיו, וכל אחד לעצמו אינו יכול לחטוא.

 

ולפי זה מוסבר איך רשב"י אמר: "יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין!"

כי רבי שמעון לשיטתו במשנה (שבת צב.) ר' שמעון אומר: "שניים שעשו מלאכה אפילו כשכל אחד מהם אינו יכול לעשותה לבד פטורים".

ובטענה זו יכול רשב"י לפטור את כל העולם מן הדין!…

 

המשיך המהרש"ם מברזען זי"ע ואמר בהלוויה:

היום שהוא יום ההילולא של רשב"י זכותו יגן על המתים המוטלים לפנינו, וכל שכן על אלו שעומדים פה איתנו היום חיים ושלמים – להיות פטורים מן הדין!…

 

——————————————————————-

 

ל"ג בעומר- למה יורים בחץ וקשת?

"לג בעומר פרפראות". ביאורים נפלאים של מבחר אדמו"רים תשובות לשאלה:"מדוע יורים בחץ וקשת בלג בעומר"?… מה הקשר בין חץ וקשת להילולת רבי שמעון בר יוחאי = רשב"י?…

למה יורים בחץ וקשת?

 מנהג הילדים בל"ג בעומר הוא לירות בחץ וקשת.

 

נשאלת השאלה:

מהו המקור למנהג זה? מה רצו חז"ל ללמד אותנו על רבי שמעון בר יוחאי ובכלל ביום ל"ג בעומר מירי בחץ וקשת?!

 

 היו שהביאו רמז:

"הקשת" בגימטרייה = "רבן שמעון בן יוחאי". ואכן, בימיו לא נראתה הקשת כי זכותו הגנה על דורו… זהו מה שאנו אומרים בפיוט:

"כָּל יָמָיו אֲשֶׁר חָיָה, אוֹת הַקֶּשֶׁת לֹא נִהְיָה, כִּי הוּא אוֹת עוֹלָם הָיָה, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי"

 

 בעל הבני יששכר כותב בספרו בשם רבו רבי מנחם מנדל מרימנוב:

משום שבימי רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת כמפורש בגמרא (ירושלמי מסכת ברכות), ולכן ביום הסתלקותו עושים סימן לזה, במה שיורים בקשת.

 

הישמח ישראל מאלכסנדר זצ"ל הקביל בין הקשת לצדיקים:

הקשת, ככל שמתאמצים ומושכים אותו לצד מטה, כן כוחו לעוף ולטוס למרחקים – כך הצדיקים, ככל שמרבים להשפיל את עצמם, ולהתנהג בענווה, כן מתחזק כוחם להתעלות מעלה מעלה, לייחד ייחודים, ותפילתם מרקיעה שחקים.

 

והנה, בשעה שהסתלק רבי שמעון בר יוחאי מן העולם ביום הזה, היה מייחד ייחודים גדולים, שאין באפשרות לעשותם כלל וכלל, כי אם בהתבטלות גמורה, להיבטל כעפר ממש.

לכן נהגו לירות בל"ג בעומר "בקשת" לרמז ייחודו הנפלא של בעל ההילולא, שזכה להתעלות זו דווקא ביום זה, בשל שיפלותו הנוראה…

 

המהר"י מינץ זצ"ל מפרש בדרשותיו:

על הפסוק (תהילים קכ"ז): "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" – שהתלמידים נמשלו לחיצים דווקא ולא לכלי אחר, משום ששאר כלי מלחמה אינן עושים פעולתם, רק בשעה שאוחזים בהם, כחרב וחנית.

אולם החץ, שבעליו יורה למרחוק – הוא עושה את פעולתו אף כשיצא מרשות בעליו. ולכן נמשלים התלמידים לחץ, כי המעמיד תלמידים, דומה הוא לאותו חץ, כל זמן שהתלמידים קיימים, לא פסק כוחו. עדיין הוא פועל את פעולתו.

 

הוסיף, לפי זה הגה"ק מבראניב זצ"ל:

שהראשון שגילה את סתרי התורה, היה רבי שמעון בר יוחאי, שחיבר את "ספר הזוהר". וכל בעלי הקבלה נחשבים לתלמידיו, כאילו עדייו חי הוא. הרי הוא דוגמת החץ, שעושה פעולתו למרחוק. לכן, דווקא ביום זה נהגו לירות בחץ וקשת, להורות וללמד שצדקתו עומדת לעד…

 

———————————————————————–

 

ל"ג בעומר- נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ

"פרפראות ללג בעומר". ביאור נפלא של האדמור ממישקוליץ לשאלה: מה ראה מחבר הפיוט "בר יוחאי" לכתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ" וכי הקב"ה התכוון כשאמר בבריאת העולם למלאכים: "נעשה אדם" בעבור רבי שמעון בר יוחאי?!…

נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ

 

אנו משבחים בפיוט:

בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים                 עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים

סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים              נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ

 

נשאלת השאלה:

מה ראה מחבר הפיוט ר' שמעון לביא (ששמו חקוק בראשי הבתים של השיר) לכתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ" וכי הקב"ה התכוון כשאמר בבריאת העולם למלאכים: "נעשה אדם" בעבור רבי שמעון בר יוחאי?!

 

האדמו"ר ממישקולץ ביאר זאת כך:

מובא בחז"ל במסכת עירובין יג: "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, נמנו וגמרו, נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא"

 

ופירש המהרש"א במסכת מכות כג. את הלשון "נמנו וגמרו" באופו הבא:

מנו וספרו את תרי"ג המצוות, ומצאו שהמצוות 'עשה' הם רמ"ח ומצוות ו'לא תעשה' הם שס"ה.

ואם כן הרי 'מצוות הלא תעשה' מרובים על 'מצוות עשה' ובשל כך, קרוב האדם לעבור על מצוות התורה יותר מאשר לקיימם. לכן נמנו וגמרו שנוח היה לו לאדם שלא נברא, כדי שלא יעבור על מצוות התורה .

 

אולם לפי דברי רבי שמעון בר יוחאי (במסכת סוכה מה:) שאמר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין!" יוצא אם כן, שנוח לו לאדם שנברא, כי אפילו אם חלילה ייכשל ויעבור על מצוות התורה, רבי שמעון בר יוחאי יכול לפטור אותו מן הדין…

 

ולפי זה פירש הרבי ממישקולץ את דברי הפיוט:

 

"נעשה אדם– " הקב"ה אומר בראתי את האדם על אף שלכאורה נוח לו לאדם שלא נברא, שהרי קרוב האדם לעבור על מצוות התורה יותר מאשר לקיימן… אבל עם כל זאת בראתי את האדם ואמרתי "נעשה אדם", משום "נאמר בעבורך" – בעבורך רבי שמעון בר יוחאי שאמרת "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"…

 

——————————————————————

 

ל"ג בעומר- אור כנגד אור

"וורטים ללג בעומר". "מדוע מדליקים מדורה בלג בעומר"? והרי אנו מסתפקים בנר נשמה בטירת צדיקים?! במה שונה רשב"י שלזכותו נדרשת מדורה, למה עושים חלאקה בל"ג בעומר? ומי אמר שצריך דווקא בגיל 3?!…

אור כנגד אור

 

מנהג ישראל להדליק מדורות בל"ג בעומר. יש האומרים מכיוון שנשמת רשב"י הייתה גבוהה במיוחד אין מספיק להדליק נר נשמה אלא נדרשת מדורה גדולה.

 

בנוסף יש המשייכים את המנהג ליום פטירתו בו כתב את האדרא זוטא ושם נאמר "כל ההוא יומא לא אפסיק אשא למטיה" – כל אותו היום לא הפסיקה האש ממקומו והיא לככה סביב הבית.

לזכר זה מדליקים מדורות.

 

בעל הבני יששכר זצ"ל  כתב (אייר, מאמר ג אות ג) לבאר את טעם ההדלקה:

מנהג ישראל תורה הוא, להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טו"ב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר – טו"ב ימים קודם מתן תורה.

 

ולכבוד נשמת מאור התורה רשב"י אשר נתגלה ביום זה. וביום הזה עלה לשמי מרומים והוא יום ההילולא שלו לאורו ניסע ונלך.

 

ולכבוד ספרו המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו… והוא מאיר לנו בגלותנו עד כי יבוא משיח צדקנו שנאמר בו: "ויאמר אלוקים יהי אור" – זה אורו של משיח יבוא במהרה בימנו ויתגלה לנו האור הגנוז…

 

 

רמז לתגלחת הילדים מן התורה!

 

מנהג ישראל תורה לגלח שערות הקטנים בהגיעם לגיל שלוש שנים בציון הרשב"י ביום ההילולא ל"ג בעומר.

 

ונתן בעל העטרת ישועה מדז'יקוב זצ"ל רמז נפלא מן התורה:

כתוב בתורה (ויקרא תזריע יג, לג): "והתגלח". אות גימ"ל של "והתגלח" כתובה בספר תורה גדולה יותר, משאר אותיות. רמז הוא שיש לגלחו בשנתו הגימל – בהיותו בן 3.

 

מעניין לראות כי המספר של פסוק זה בפרשה הוא 33 = ל"ג, להורות שמגלחין אותו ביום ל"ג בעומר …

 

———————————————————————–

 

ל"ג בעומר- להראות דוגמה!

"וורט קצר לל"ג בעומר". סיפור קצר על האמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל וביאורו לסיבה שבחר הפייטן לכתוב בשיר על בר יוחאי: "נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ"…

להראות דוגמה!

 

אנו משבחים בפיוט:

בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים                 עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים

סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים              נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ

 

מסופר על האדמור מוויז'ניץ:

ששנה אחת כשיצא הרבי האמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל ממערת רשב"י במירון, אמר: "נעשה אדם נאמר בעבורך ,"כשרצה הקב"ה לברוא את האדם ואמר למלאכים "נעשה אדם , "לקח הקב"ה את רשב"י כדוגמא לאדם שברצונו לברוא!…

 

—————————————————————-

 

ל"ג בעומר- תכל'ס מה הרווחת?!

"פנינים ללג בעומר". מה הביא את רבי שמעון בר יוחאי לומר שיוכל הוא לפטור את כל העולם מן הדין?! ביאור נפלא על פי פירושו של האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל לפסוק (תהילים סב'): "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"…

תכל'ס מה הרווחת?!

 

אמר רבי שמעון בר יוחאי: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין!"

 

נשאלת השאלה:

מה הביא את רבי שמעון בר יוחאי לומר שיוכל הוא לפטור את כל העולם מן הדין?!

 

מבארים חז"ל על פי מה שנחלקו בגמרא (בבא קמא כא.):

מה דינה של בהמה שאכלה פירות ברשות הרבים, האם בעל הבהמה משלם את שווי הנזק של הפירות שאכלה בהמתו,? או שמשלם רק את טובת הנאתו במה שהבהמה אכלה?.

 

רבי שמעון בר יוחאי סובר, שמשלם רק את מה שהרוויח באכילתה .וכן אפשר גם לחשב את חשבון עונשי העוונות של האדם לפי שני אופנים אלו, או לפי מה שהזיק חלילה או לפי מה שהרוויח.

 

נוסיף לזה את פירושו של האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל:

על הפסוק (תהילים סב'): "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו"

ומקשה שלכאורה יש בפסוק סתירה, כי "אם לך החסד", מה פירוש ההמשך "תשלם לאיש כמעשהו" שיש במשמעותו שתעניש אותו על מעשיו שזה לפי הדין?!

 

והוא מתרץ על פי משל למה הדבר דומה:

למלך שהיה לו ארמון מפואר, ושיא יופיו של הארמון היה נברשת מפוארת שהשתלשלה בטרקלין הארמון. בני המלוכה השתוקקו לראות את יופי ופאר הארמון.

 

פעם אחת פתח המלך את הארמון לכל נתיניו כדי שיוכלו לראות את כבוד מלכותו, הגיע לשם גם כפרי אחד וטייל בארמון עד לטרקלינו.

בראותו את הנברשת הבחין שהיא מחוברת לתקרה עם חבל עבה וטוב, הלה נזכר שברפת חסר לו חבל עבור עגל מסוים, מבלי להתמהמה טיפס וחתך את החבל…

 

כמובן שהמברשת נפלה והתנפצה לרסיסים על הרצפה והטרקלין הוחשך לגמריי.

השומרים תפסו את הכפרי והביאוהו אל המלך למשפט. שאלו המלך: "איך העזת בנפשך לשבור את הנברשת בזדון?!"

השיב הכפרי בתום לב: שכל רצונו היה רק ב"חבל" ולא התכוון לשבור את הנברשת.

 

המלך היה איש חסד וקבע כך: "אמנם מן הדין צריך היה להתייחס לתוצאה שהיא ניפוץ פאר הארמון – לחייבו, אך מכיוון שהלה לא התכוון ולא הבין את משמעות ותוצאת מעשהו, יקבל עונש כפי ההבנה שלו במעשה – גניבת חבל רגיל – שעונשו קטן…

 

והנמשל ברור:

כאשר אדם פוגם בעולם הזה ועושה עבירה, הרי הוא מחשיך את כל העולמות העליונים כתוצאה מהפגם (כיוון שבכל מעשה של יהודי יש קשר לעולמות עליונים, ואם האדם היה יודע כמה פוגם בעולמות, לא היה חוטא בשום אופן…

אבל אדם המתכוון ל"חבל – " תאווה קטנה, ולא לניפוץ הנברשת… הרי שעונשו בהתאם לכוונה ולא לתוצאה. שהרי אם היה נענש על התוצאה שהיא החושך שגרם כביכול בעולמות העליונים, לא היה קץ לעונשו…

אך הקב"ה הוא מלך חסד, ומשלם לאיש כמעשהו – היינו כהבנתו במשמעות המעשה .וזה הפירוש "לך ה' חסד" – "ולמה החסד?" – כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – לא לפי התוצאה אלא לפי ההבנה שלו במעשה, וזה התכוון רק לחבל.

ולאור זאת תתבאר טענת רשב"י לפטור את כל העולם מן הדין, שהרי לשיטתו משלם בעל הבהמה רק מה שהרוויח באכילתה, היינו שאין להעניש אדם לפי הנזק שהזיק אלא לפי מה שהוא הרוויח במעשה זה.

והרי בעבירה כאמור אף שהנזק שעשה ופגם רב מאוד, אך מאידך הרווח הוא קטן ביותר, ואם נוסיף לזה את כאבי וייסורי המצפון נמצא אולי שאפילו לא הרוויח כלל. ופשוט שעל פי סברה זו יכול רשב"י לפטור את כל העולם ממידת הדין…

 

——————————————————————

 

ל"ג בעומר- בגלל רשב"י צריך פיוס

"לג בעומר וורט קצר". ביאור מיוחד של רבי יעקב מפשעווארסק זצ"ל על הטעם שכתב מחבר הפיוט "בר יוחאי" ר' שמעון לביא "נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ"…

בגלל רשב"י צריך פיוס

 

מחבר הפיוט "בר יוחאי" ר' שמעון לביא כתב:

בַּר יוֹחַאי וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים                 עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים

סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים              נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ

 

נשאלת השאלה:

מה ראה המחבר לכתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ" וכי הקב"ה התכוון כשאמר בבריאת העולם למלאכים: "נעשה אדם" בעבור רבי שמעון בר יוחאי? הלא היו צדיקים גדולים: האבות הקדושים, משה רבנו, אהרון הכהן, נביאים ועד לצדיקים בכל הדורות בדורנו ובדורות שלפנינו?!…

 

רבי יעקב מפשעווארסק זצ"ל ביאר זאת כך:

כתוב במדרש תלפיות, שבשעת בריאת האדם היה קיטרוג מהמלאכים, ואלו לא רצו שיברא האדם. הם הבינו שאם יברא האדם אז תינתן לו התורה, והם רצו שהתורה תישאר להם למלאכים כמו שמבואר במסכת שבת (פט.) על הפסוק (תהילים ח. ב) "תנה הודך על השמים", על כן לא רצו בבריאת האדם.

מובן שהרצון לתורה אין הוא בפשטות התורה שהרי אינם יכולים לקיימה למעלה, אלא רצו לקבל את פנימיות וסודות התורה. ולכן כשהקב"ה אמר "נעשה אדם" ולא "אעשה אדם", היא משום שרצה לפייס את המלאכים שלא רצו בבריאת האדם, על כן נמלך עמהם הקב"ה לפייסם.

והרי, סודות התורה נתגלו בעיקר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, ומפני סודות התורה נצרך פיוס למלאכים. וזה הכוונה בדברי הפיוט: "נעשה אדם" – כל זה שהקב"ה היה צריך לפייס המלאכים ולומר להם: "נעשה אדם" היה מפני "נאמר בעבורך" – זה היה מפני ר' שמעון שגילה סודות ונפלאות התורה!…

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן