“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

הלכות תענית עשרה בטבת

תקציר המאמר:

"הלכות תענית עשרה בטבת". הלכות החייבים והפטורים מן התענית, ברית בתענית ומה הדין אם שכח ואכל מתוך חוברת בהלכה של הרב שלום דוד נקי שליט"א

הלכות תענית עשרה בטבת

 

טעם התענית בעשרה בטבת

בעשרה בטבת הגיע נבוכדנצר הרשע מלך בבל לירושלים, וצר עליה סביב לחומה.

 

מטרת התענית

כתב הרמב"ם: כל ישראל מתענים בימים אלו, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב דרכנו, שנאמר (ויקרא כו מ) 'והתודו את עונם ואת עון אבותם'.

 

החייבים בתענית

הכל חייבים להתענות אנשים ונשים, ואסור לפרוץ גדר. ואפילו אדם שהתענית מפריעה לו וגורמת לו שלא ילמד תורה כראוי, או שהוא פקיד ולא יוכל לעבוד כראוי, חייב להתענות תעניות אלו

 

מעוברת, מיניקה, יולדת ומפילה

מעוברת, מיניקה, יולדת ומפילה – דינן משתנה לפי התעניות השונות: בתעניות י"ז בתמוז, צום גדליה, ועשרה בטבת, וכן ט' באב כשנדחה ליום ראשון, דינן כדלהלן:

 

נשים מעוברות פטורות מלהתענות, אף אם אינן מצטערות מהתענית. ומעוברת היינו משלושה חדשים מתחילת הריונה ומעלה. ומכל מקום אף קודם לכן אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה, פטורה מלהתענות. ויש מקילים בכל מקרה מיד כשנודע לה על ידי בדיקה רפואית שהיא בהריון. (מג. סנסן ליאיר עמ' קמה)

 

יולדת ומפילה פטורות מלהתענות תוך שלושים יום ללידה. ומשלושים יום עד עשרים וארבע חודש [שנתיים] – אם היא מניקה, לא תתענה. אך אם אינה מניקה, תתחיל להתענות, ואם תרגיש חולשה יתירה, תאכל. (חזו"ע ארבע תעניות סב)

 

ואולם צום תשעה באב כשאינו דחוי חמור יותר, והדין כדלהלן: מעוברות ומיניקות חייבות בתענית. היולדת או המפילה פטורות מלהתענות עד שלושים יום מן הלידה, אולם לאחר מכן חייבות אף הן להתענות. 

 

חולה. זקן.

חולה, או חולה שהתרפא אך עדיין הוא חלש ומצטער מאוד ויש חשש שיחזור לו החולי, או זקן מופלג שתש כוחו, הרי הם פטורים מלהתענות. (מז מח רמה)

 

קטנים

ילדים קטנים [הבנים עד גיל שלוש עשרה שנה, והבנות עד גיל שתים עשרה], הרי הם פטורים מהתענית לגמרי. ואפילו אם הם רוצים להחמיר על עצמם, יש למחות בידם שיאכלו, וכמו שכתב בספר חיי אדם שאפילו אם הבן בגיל שתים עשרה שנה, אין צריך לחנכו להתענות כלל. וכן פסקו הגאון מהר"ם בן חביב ועוד.

 

והטעם בזה כי בשאר מצוות מצווים אנו לחנך את בנינו ובנותינו, כדי שכאשר יגדלו, ימשיכו לנהוג כן. אבל בתעניות הללו שאנו מקוים ומצפים כל יום לגאולה השלימה, שאז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה ויפסקו התעניות, למה לנו לחנך את הילדים לדבר שכאשר יגדלו, לא תהא להם תועלת מזה.

 

ויראת מאלוהיך

על כל איש ואשה בריאים להתענות, ולא יפרשו מן הציבור בתירוצים שהם חלשים וכדומה, כי יודע תעלומות יודע בדיוק, אם האדם יכול להתענות או לא.

 

מזל טוב

חתן וכלה שנמצאים בשבעת ימי המשתה, או שלושה בעלי ברית [אבי הבן, הסנדק והמוהל] או אבא שפודה את בנו הבכור ביום התענית, חייבים להתענות.

 

תענית דחויה

ומכל מקום אם שבעה עשר בתמוז או תשעה באב או צום גדליה חלו בשבת, כיון שדוחים את התענית ליום ראשון, מותר לחתן ולכלה, ולשלושה בעלי ברית, ולאבי הבן שפודה את בנו הבכור, לאכול ולשתות אחר חצות היום, ואינם רשאים להחמיר על עצמם, כיון שיום טוב שלהם הוא.

 

ברית מילה דחוי

תינוק שהיה חולה, ודחו את מילתו ליום ראשון שחלה בו התענית הדחויה, אין היתר לשלושת בעלי הברית לאכול באותו יום, אלא יתענו עד סוף היום.

 

פדיון דחוי

וכמו כן, בכור שחל הפדיון [ליל שלושים ואחד מיום לידתו] שלו בשבת, ונדחה הפדיון למוצאי שבת או ליום ראשון שחלה בו התענית הדחויה, חייב אבי הבן להתענות עד סוף היום.

 

תפנוקים

הפטורים מלהתענות, ראוי שלא יאכלו מעדנים ומיני מתיקה כמו שוקולד, גלידה וכיוצא בזה. ומכל מקום חולה הצריך לאכול בשר ושאר מיני מאכלים חשובים כדי שיתחזק ויתרפא, רשאי לאכול.

 

תרופות

אדם בריא שמתענה, אך עליו לבלוע כדורים נגד מיחושי ראש וכדומה, מותר לו לבלוע את הכדורים בלי מים. אך אם קשה לו לבולעם בלי מים, יש להקל לרסקם לתוך כף עם מעט מים ולבלוע. (כף החיים סימן תקנד ס"ק לד).

 

סיגריות

אדם הרגיל לעשן, שאם לא יעשן יגרם לו צער, יש להקל לו לעשן בתענית. ובכל זאת בתשעה באב יש להחמיר יותר, ואם זקוק מאוד יעשן בצנעה. אבל אותם החובבים סיגריות מידי פעם, אין להתיר להם.

 

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות לגמרי, מאחר שהתפרסם שהעישון מזיק ומסוכן מאוד לבריאות, ומביא לידי מחלות קשות, ומקצר את ימיו של האדם ח"ו. ושומר נפשו ירחק מזה, ויקיים בעצמו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

 

שכח וברך

שכח וברך ביום התענית על מאכל או משקה שהוא, וקודם שטעם נזכר שהוא בתענית, יטעם משהו מועט מאוד מהמאכל או מהמשקה כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, כיון שאיסור ברכה לבטלה חמור יותר מאיסור אכילה ביום תענית.

שכח ואכל

שכח ואכל אפילו כזית ביום התענית ונזכר לאחר מכן, חייב להמשיך ולהתענות עד סוף היום, ולא איבד בזה את התענית. וטוב שיתענה יום אחר כדי לכפר על שגגתו שטעה ואכל, אך אם ע"י תענית זו יתמעט מלימודו, לא יתענה אלא יתן צדקה כפי כוחו וירבה בלימוד תורה, שאין לך דבר המכפר עוונות יותר מלימוד תורה. (לה)

 

שכח ואכל ביום התענית, אם אכל כמות של כזית [27 גרם] לא יאמר 'עננו ביום צום התענית הזה' בתפילת המנחה, אבל אם אכל פחות מכזית יאמר 'עננו'.

 

מסטיק

אסור ללעוס מסטיק בתענית. ואמנם אם אין בו טעם כלל, מותר ללועסו.

 

בשמים

מותר להריח בשמים בתענית, מלבד בתשעה באב שיש לאסור בזה משום שצריך למעט בתענוגים, כמבואר בשו"ע(סימן תקנט, ז).

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן