“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

הלכות ספירת העומר- מצוות ספירת העומר

תקציר המאמר:

"מצוות ספירת העומר" הלכות לימי ספירת העומר מתוך חוברת באגדה לימי ספירת העומר של הרב דוד שלום נקי שליט"א

מצוות ספירת העומר

 

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'" (ויקרא כג).

"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים טז ט).

 

 

חמישים יום

נאמר בתורה "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת", וקיבלו רבותינו ז"ל, שפירוש "ממחרת השבת", היינו ממחרת יום טוב הראשון של פסח, כי גם 'יום טוב' נקרא בתורה 'שבת', ואין הכוונה לשבת 'בראשית'. [פירוש, כל שבת רגילה נקראת 'שבת בראשית'. והיינו, שכמו שהשבת הראשונה שבבריאת העולם באה לאחר ששת ימי השבוע, כך לעולם ועד כל שבת באה לאחר ששת ימי השבוע. וקיבלו חז"ל שאין כוונת התורה שנתחיל לספור את העומר ביום ראשון שאחרי שבת רגילה שבתוך הפסח, אלא מיום שאחרי יום טוב ראשון של פסח, שגם 'יום טוב' נקרא 'שבת' בתורה, ששובתים בו ממלאכה]. על כן במוצאי יום טוב ראשון של פסח, מתחילים לספור ספירת העומר. (ריב)

 

הגמרא במסכת מנחות (סה ע"א):

הביאה כמה ימים טובים שהנהיגו חכמי ישראל בתקופת בית המקדש השני, ומחמת מעלתם ושמחתם, אסור להתענות או להספיד בהם. וחלק מהימים הטובים הללו, קבעו חז"ל אודות לוויכוחים שהיו מצויים בזמנם לחכמי ישראל עם הצדוקים והבייתוסים הרשעים שהיו כופרים בתורה שבעל פה, ולפי הבנתם המוטעית והמשובשת, היו מסלפים את התורה שבכתב. אחד הדברים המובאים שם, שקבעו חז"ל את כל הימים שמיום ח' בניסן עד סוף הפסח לימים טובים, בגלל שהיו הרשעים הנ"ל מבלבלים את העולם ואומרים: עצרת [חג השבועות] אחר השבת, כלומר תמיד יחול חג השבועות לאחר השבת ביום ראשון. ושיבוש זה הגיע להם, כי פירשו שמה שאמרה תורה "וספרתם לכם ממחרת השבת", היינו ממחרת "שבת בראשית", שהיא לאחר השבת הראשונה של פסח, ומאז מתחילים לספור את העומר. הוי אומר, שלדבריהם לא משנה מתי יחול יום טוב ראשון של פסח, ביום שלישי בשבוע או ביום חמישי או כל יום אחר, תמיד מתחילים לספור את העומר מיום ראשון שבשבוע הבא. ולכן לדבריהם תמיד יסתיים יום החמישים שהוא חג השבועות ביום ראשון.

 

אבל חז"ל הקדושים קיבלו איש מפי איש עד משה רבנו שקיבל מפי הקב"ה בהר סיני, שכוונת התורה "ממחרת השבת", היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח, כי בלשון התורה גם 'יום טוב' נקרא 'שבת', ששובתים בו ממלאכה. וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה יא): עומר זה מן השעורים היה בא, ודבר זה הלכה ממשה רבנו, וכיצד היה נעשה? וכו' ואחר כך אומר להם אקצור? והם אומרים לו קצור… שלש פעמים על כל דבר ודבר. וכל כך למה? מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני, שהם אומרים שזה שנאמר בתורה "ממחרת השבת" הוא שבת בראשית, ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יום טוב. וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהיו מניפים את העומר בששה עשר בניסן, בין בחול בין בשבת, והרי נאמר בתורה (ויקרא כג יא): "וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן… וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", ונאמר (יהושע ה יא): "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע כמו שדימו הטיפשים, היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לתבואה חדשה בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה אלא מקרה קרה?! אלא מאחר שתלה הדבר ב"מחרת הפסח", הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את התבואה החדשה, ואין משגיחים על אי זה יום הוא מימי השבוע. ע"כ.

 

ובגמרא במנחות שם אמרו, שרבן יוחנן בן זכאי ניטפל לצדוקים והבייתוסים הנ"ל, ואמר להם: שוטים שכמותכם, מנין לכם לפרש כן? ולא היה אחד מהם שהיה משיבו, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר: משה רבנו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא [ולא שבעה ימים כשאר החגים], לכן עמד ותקנה שתהיה לאחר השבת, כדי שיהיו ישראל מתענגים שני ימים. קרא עליו רבן יוחנן מקרא זה (דברים א ב): "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ", הרי מהלך אחד עשר יום בלבד מחורב [שזה הר סיני שקיבלו שם את התורה], עד קדש ברנע שהיא סמוכה לארץ ישראל. ואם משה רבנו כל כך אוהב ישראל היה, למה עיכב אותם במדבר ארבעים שנה, שהיה מוליך אותם מיד לארץ ישראל באחד עשר יום בלבד? אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו רבי יוחנן: שוטה, ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם! כלומר, אני בכוונה דוחה אותך בקש, ואינני מחפש להביא לך ראיות לדברי, כי אתה עצמך אין לך ראיה לדבריך, ואילו לנו יש כמה וכמה ראיות, וכמו שהגמרא מביאה שם שני עמודים של לימודים מפסוקים, היכן רמזה התורה ש"מחרת השבת" היינו "מחרת הפסח" דוקא, ולא שבת בראשית. (ועיין עלון "ותתענג בדשן" גליון מס' 23 אות ג)

 

"וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב"

מנהג בני ספרד בליל ראשון של ספירת העומר, לקרוא קודם הספירה את הפסוקים שבתורה המדברים על מצות קצירת העומר, ואת סדר קצירת העומר והקרבתו המובא במשנה מסכת מנחות (סה ע"א).

 

הטעם לזה, על פי הגמרא במסכת סנהדרין (קא ע"א) שאמרו שם: כל הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי טו כג): "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב". לכן ראשית כשקוראים את סדר קצירת העומר והקרבתו, מביאים טובה לעולם. וכמה חסד גדול יש בזה עם כל באי עולם, להביא להם טובה. ועוד טעם כמו שנאמר (הושע יד ג): "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ", וכמבואר בגמרא (תענית כז ע"ב, ומגילה לא ע"ב), שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו, בשעה שבניך קוראים לפני סדר הקרבנות, מעלה אני עליהם כאילו מקריבים לפני קרבן, ואני מוחל להם על כל עוונותיהם. וכן דרשו בגמרא מסכת מנחות (קי ע"א) על הפסוק: "זאת תורת החטאת", "וזאת תורת האשם", כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. וכל העוסק בתורת אשם, כאילו הקריב אשם. וכולנו תפילה שבאמירת פסוקים אלו וקריאת סדר קצירת העומר והקרבתו, יעלה לרצון לפני השם יתברך, כאילו קצרנו והקרבנו את העומר במועדו בבית המקדש. (ועיין עוד בילקוט יוסף עמוד קכד)

 

 

מהי תכלית הטובה?

כתב בספר החינוך (מצוה שו): הטעם במצות ספירת העומר, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב (ירמיה לג כה): "כֹּה אָמַר ה', אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים בשביל שיקבלו את התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר ה' למשה (שמות ג יב): "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", כלומר, הוציאך את ישראל ממצרים, יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר שתקבלו את התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם. וענין גדול הוא להם, יותר מן החרות מהעבדות, ולכן יעשה ה' למשה אות צאתם מעבדות לקבלת התורה, כי לעולם את הטפל עושים אות אל העיקר.

 

ומפני שהתורה היא כל עיקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה, נצטוינו למנות עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד והנכסף לליבנו, כעבד אשר ימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא.

 

ואם תשאל, למה אנו מתחילים למנות מיום שני של פסח ולא מיום ראשון, התשובה כי היום הראשון נתייחד כולו להזכרת הנס הגדול והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת ה' על בני האדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני מיד. ואין לומר היום כך וכך ימים ליום שני של פסח, כי לא יהיה חשבון ראוי לומר ליום שני, על כן הותקן למנות ממה שנעשה ביום זה – קרבן העומר, שהוא קרבן נכבד שבו זכר שאנו מאמינים כי השם ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו. ע"כ.

 

ספירת העומר לעורר בנו רגשות אהבה לתורה

ויש להתבונן, כי בנוהג שבעולם כאשר מצפה אדם לאירוע מיוחד, שהוא אוהבו מאד ונכסף אליו, כיום חתונתו ושמחת לבו, אינו סופר 'הנה עבר יום אחד', 'הנה עברו שני ימים', אלא סופר 'נשארו עוד חמישים יום', 'עוד ארבעים ותשעה יום', אם כן מדוע עם ישראל לא מנו כן? מבארים בעלי המוסר, עם ישראל כשיצאו ממצרים היו בארבעים ותשעה שערי טומאה, ולא היו ראויים לקבל את התורה, אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו עליהם, בכל יום עד לקבלת התורה, הוציא אותם משער טומאה אחד והכניסם מנגד לשער קדושה אחד, עד שהגיעו ביום מתן תורה לארבעים ותשעה שערי קדושה, ואז קיבלו את התורה. נמצא שהיה להם ענין מיוחד גם בעצם ימי ההמתנה לקבלת התורה, כי לבד ממה שנכספה וכלתה נפשם ליום המיוחל, גם במשך הימים שהמתינו התעלו ברוחניות, התקדשו ונטהרו בהם עוד ועוד, לכן ספרו את הימים האלו, לאות כי הנה יום אחד שהתעלינו בו, יום שני שהתעלינו, וכן הלאה. לא כן, אדם שממתין ומצפה ליום חתונתו, אין לו שום תועלת בימים שבינתיים, ואדרבה הלואי שלא היו והיה כבר מגיע היום המיוחל מיד, לכך אין הוא מונה את אותם ימים, אלא את היום המיוחל.

 

 

מדברי חכמים

בזמן בית המקדש הייתה מצות ספירת העומר מן התורה, אבל עתה בעוונות שחרב בית המקדש, לדעת רוב הראשונים ספירת העומר היא מדברי חכמים, זכר למקדש. וכן דעת מרן השלחן ערוך.

 

התורה תלתה את מצות ספירת העומר במצות קצירת העומר, שנאמר (ויקרא כג י): "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן… וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'". על כן, בזמן הזה שאין לנו מצות קצירת העומר, אין מצות ספירת העומר אלא מדברי חכמים, זכר למקדש. וכתב הר"ן (פסחים כח ע"א) שכן דעת רוב המפרשים, וכן פסק מרן בבית יוסף ובשלחן ערוך (סימן תפט). (ועיין עלון "ותתענג בדשן" גליון מס' 23 אות י)

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן