“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

בהר- רק מלאך יכול לעמוד ביובל!

תקציר המאמר:

"רעיון לפרשת השבוע בהר". מתי מתחילה שנת היובל בא' בתשרי, או ביום הכיפורים?!. אם מקדשים אותה בראש השנה, אז מה קורה במהלך עשרה ימים האלה?. "שנת היובל היא תהליך נפשי לאדון". רק מלאך יכול לשחרר עבד ולא לעבוד שנתיים רצופות בקרקע...

 רק מלאך יכול לעמוד ביובל!

 

המשנה במסכת ראש השנה א, א קובעת מתי מתחילים ראשי השנים:

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:

בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.

בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.

בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת.

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.

פירוש הדבר – בא' בתשרי מתחיל היובל.

 

שואלת הגמרא במסכת ראש השנה ח:

האם היובל מתחיל בא' בתשרי?! הרי אומרת התורה בפירוש (ויקרא כה, ט): "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם…"

 

אז מתי מתחיל היובל – בא' בתשרי, או ביום הכיפורים?!

 

רש"י אומר – שמקדשים אותה בראש השנה.

 

עולה מיד השאלה:

אם מקדשים אותה בראש השנה, אז  מה קורה במהלך עשרה ימים האלה?

 

הגמרא במסכת ראש השנה ח, ב אומרת:

דתניא (ויקרא כה-י): "וקדשתם את שנת החמשים שנה" – מה ת"ל לפי שנאמר ביוה"כ, יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה"כ ואילך?

ת"ל וקדשתם את שנת החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה.

 

מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם…

 

אומר רש"י – לא נפטרים לבתיהן:

דכתיב: "תעבירו שופר והדר וקראתם דרור". ולא משתעבדין. דכתיב: "וקדשתם את שנת החמישים".

 

אז מה עושים העבדים בין ראש השנה ליום הכיפורים?

 

ממשיכה הגמרא ואומרת – אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן…

 

אומר רש"י  – ועטרותיהן בראשיהן:

אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי. דהיינו: יכול העבד לשים לעצמו שלט על הראש – "אני משחורר!".

 

המאירי מבאר את הסיבה לכך:

העבדים כעת יכולים לשים עטרה בראשיהם – כי עד עכשיו היה אסור להם לעשות זאת כיוון שעבד לא יכול לקשור לו עטרה לראשו. זוהי בעצם, הברכה שאנחנו מברכים בבוקר – עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה – זה סימן לשחרור.

החל מראש השנה של היובל, יכול העבד לקשור לעצמו עטרה ולומר: "אני משתחרר בעוד עשרה ימים".

 

כל אחד שואל את עצמו:

עשרה ימים אוכלים, שותים ושמים לעצמם שלט "אני משוחרר" , בשביל מה צריך את זה?! – שחרר אותו בראש השנה, ושילך לחיים טובים ולשלום שישמח בבית עם בני משפחתו?!

 

מבאר האזנים לתורה:

אין לך מושג, עד כמה קשה להיפטר מעבד!

אתה קשור לבן-אדם, שהיה אצלך במשך שנים. ואם הוא אחד שאמר (שמות כא, ה): "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִֽׁי…" יכול להיות שהוא אצלך 30-40 שנה ויותר… התרגלת אליו!

פתאום עכשיו הוא צריך ללכת הביתה … איך יראה הבית עכשיו?!

אנדרלמוסיה גדולה!

מגיע ראש השנה… אתה כבר לא יכול לצוות על העבד כלום… הוא יושב איתך בשולחן, והוא מתחיל לתת הוראות עכשיו!  – יושב עשרה ימים, אוכל ושותה ושמח ונותן הוראות!

 

בשביל מה זה נעשה?

חלק מהמפרשים אומרים – כדי לרומם אותו ממצב של עבד, למצב של אדון.

נותנים לו עשרה ימים, כדי שיתרגל הוא, לתת הוראות!

אבל יש כאן מימד נוסף, שקשור לבעל-הבית בעצמו. הבן-אדם הזה התרגל ארבעים שנה, שיש לו עבד, יש לו קושי עצום לשחרר אותו. האדון חייב לעבור תהליך התנתקות מהעבד…

יושב העבד לשעבר, עשרה ימים בבית ולא עושה כלום. רק מסתובב לו בין הרגליים ונותן הוראות לכל המשפחה – "תביא לי סודה… תביא לי… תיקח לי…"

אומר הבעל-הבית – שילך כבר הביתה!!!

כדי להקל על הקושי של הבעל הבית, נתנה התורה עשרה ימים שהוא לא עושה כלום – עד שקצה נפשו של בעל הבית והוא אומר: "אוכל ולא עושה כלום?! שילך הביתה!"

 

כן הוא הדבר לגבי השדות:

 

אומר האזנים לתורה –קשה לבן-אדם ששמר אך לפני רגע את שנת השמיטה לעכל שיש עוד אחת… כי אח"כ מגיעה מיד שנת היובל, שזו עוד שנה שלא עושים כלום.

 

אומר הבן-אדם – "ריבונו של עולם, אני משלם ארנונה, ומשלם לפועלים התאילנדים, ומשאיר אותם גם לשנה הבאה… אבל שנה הבאה אין עבודה! אז אני אשלם עוד שנה  מיסים?! .

כדי להרגיל אותו להיפטר מהשדה בקלות, לכן נתנה התורה שמיטה, ואחרי זה יובל! – כל זה, בשביל לאפשר לבעל-הבית להיפרד  משתי 'החפצים' שהיו אצלו כל-כך הרבה שנים.

 

אומר הרב רוזנבלום:

אם אומר לנו הבאר יוסף, לר' יוסף סלנט, שבשביל לשמור שמיטה, צריכים להיות גיבורים כמו מלאכים…

אין לנו מושג, עד כמה היה קשה לאדון להיפרד מהעבד…

אם אתם רוצים … תקראו בהפטרה לפרשת משפטים … תראו מה עשו בימי ירמיהו, שהיו הולכים ומשחררים את העבדים, ומיד היו תופסים אותם בחזרה!

לשחרר עבד/לשחרר קרקע , שהייתה אצלך שנים, זה קשה. כדי לא לעבוד בשמיטה, וכדי להחזיר קרקעות ביובל, צריך להיות מלאך כפל כפליים – כי לא רק שחוזרת הקרקע, אלא גם העבדים הולכים הביתה!

 

מה עשה הקב"ה?

אמר הקב"ה – הזמן הראוי ביותר הוא יום הכיפורים.

כפי שאומר הפרקי דרבי אליעזר , והרמב"ן מביא את זה בפרשת אחרי-מות – עם ישראל ביום הכיפורים, כולם מלאכים!

 

אומר השטן – ריבונו של עולם, הם כמו מלאכים …

אומר הקב"ה – כדי לשחרר עבד, כדי לשחרר קרקע, אתה צריך להיות מלאך.

מגיע יום הכיפורים, שבו כולכם כמלאכים… התרוממתם לדרגה של מלאכים. אז דעו! מלאך יכול לשחרר עבדים, יכול הוא אף לשחרר קרקעות.

 

מלאך לא מחובר לשום דבר בעולם הזה… הוא עומד בכל הניסיונות!

 

מה הפלא שחז"ל מגלים לנו בגמרא במסכת סנהדרין צז, א:

בשישית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא…

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן