“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

בהר בחוקותי- החיבור בין פרשת בהר לבחוקותי

תקציר המאמר:

"דרשה לפרשת בהר בחוקותי". פעמים שפרשיות בהר ובחוקותי מחוברות. כל דבר שמחברים, צריך לדעת שזה לא סתם שבחרו חז"ל לחבר דווקא את הפרשיות הללו. "מהו החיבור שיש בין פרשת בהר לבחוקותי?". החיוב והעונש...

החיבור בין פרשת בהר לפרשת בחוקותי

 

פרשת שבוע שנקרא בע"ה בשבת זו, פרשת בהר – בחוקותי. בפרשת בהר, יש שלושים וארבע מצוות, ובפרשת בחוקותי, ישנם עוד שתים-עשרה מצוות.

 

פרשת בהר, פותחת במצות השמיטה:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכוֹל.

 

אומר רש"י – בהר סיני. מה ענין שמטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני?! אלא מה שמטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כלן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כוהנים.

 

מלבד מצוות השמיטה, ומצות היובל שמופיעה לאחריה, מצוה התורה:

וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

 

בעצם בשנת החמישים, יש לנו פעמיים שמיטה – גם פעם אחת שמיטה, בשנה הארבעים ותשע, ובשנה לאחר מכן, בשנת החמישים, שוב יש לנו שנה נוספת שהאדמה מושבתת.

דבר נוסף, שישנו בשנה הזאת – גם משחררים עבדים.

ועוד דבר שקורה בשנת היובל – האדמות שאנשים לקחו בחכירה במהלך שנים, חוזרים בחזרה לבעליהם בשנת היובל. כך אומרת התורה, בתחילת פרשת בהר.

אם ככה, יש לנו כאן שתי מצוות – מצות היובל ומצות השמיטה.

 

ידוע לכולם, שבשנה שאיננה מעוברת, אלא שנה פשוטה, אנחנו מחברים במהלך השנה, כמה וכמה פרשות. מתחילים בהתחלה ב- ויקהל-פקודי, לאחר מכן מחברים פרשת תזריע-מצורע, פרשת אחרי מות-קדושים אחרי זה פרשת בהר-בחוקותי, ובהמשך פרשת ניצבים-וילך… (יש מהתימנים מחברים גם בלק-חֹקת ואת מטות ומסעי הם קוראים בנפרד).

 

כל דבר שמחברים, צריך לדעת שזה לא סתם שבחרו חז"ל לחבר דווקא את הפרשיות הללו. שאם לא כן היינו שואלים: "למה לא חיברו את בראשית עם נח?"…

 

זה לא סתם שתפסו ככה סתם פרשיות, וחיברו אותם … צריך לדעת שכשיש חיבור בין פרשיותחייב שיש קשר ביניהם.

הכי טבעי היה, לחבר למשל את פרשת מקץ – ויגש, כי באמצע הדרמה נפסקת העלילה וצריכים לחכות לשבוע הבא…

אז אם אתה רואה שלא מחברים את פרשיות מקץ-ויגש, משמע שמחברים פרשיות  שיש להם קשר אחת לשנייה.

 

באיזה פרשיות יש קשר מובהק?

 

ניקח לדוגמה:

ויקהל – פקודי זה ברור, הפרשיות עוסקות במלאכת המשכן, הכלים של המשכן – זה ברור שהם מהווים יחידה אחת. מה גם, שבפרשת פקודי אין שום מצוה, כי המצוות נזקפות לפרשת ויקהל – זאת יחידה אחת של סיכום המשכן.

 

לאחר מכן, יש לנו את פרשת תזריע-מצורע. עניין הצרעת מתחיל בפרשת תזריע ומסתיימת בפרשת מצורע. מתחילים בצרעת הבית, צרעת הגוף, צרעת הבגד… אז אם ככה, זו יחידה אחת.

 

גם לפרשיות אחרי-מות-קדושים, יש מכנה משותף מובהק. הן עוסקות בענייני עריות מתחילים בפרשת אחרי-מות, וממשיכים בפרשת קדושים – בכל מקום שיש פרישה מן העריות, יש קדושה, אז זה מתחבר ביחד.

 

אך מה החיבור שיש בין פרשת בהר, לפרשת בחוקותי?

זאת השאלה שרבותינו מנסים לחפש את הקשר… והקשר הראשוני שרבותינו מוצאים, הוא בכך שפרשת בהר מדברת על מצות השמיטה ומצות היובל, ובפרשת בחוקותי, מדברת התורה על העונשים שישנם לאותם אנשים, שלא שומרים שמיטה ויובל.

אם כך ניתן להסביר, שהמצווה עצמה, מופיעה בפרשת בהר ואילו העונש, מופיע בפרשת בחוקותי…

 

 כמו שאומרת התורה, לאחר הקללות שמופיעות בפרשת בחוקותי (פרק כו, לד):

"אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ…"

 

אומרת התורה, שמה שתהיה חובת גלות, ואתם תיגלו מן הארץ, זה יהיה כעונש על מה שישבתם בארץ ישראל ולא רציתם להפקיר את אדמתכם. אומר הקב"ה: אני אמרתי להפקיר את השדות, ואתם אחזתם בשדות, ולא רציתם להפקיר אותם… אני אגרש אתכם!

הקב"ה מגלה אותנו, כעונש על אי שמירת השמיטה.

 

אומר רש"י – את אשר לא שבתה. שבעים שנה של גלות בבל הן היו כנגד שבעים שנות השמטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ארבע מאות ושלשים שנה. שלש מאות ותשעים היו שני עונם משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים, ובני יהודה הכעיסו לפניו ארבעים שנה משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים, הוא שנאמר ביחזקאל (יחזקאל ד ד. ו) ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום. ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין. ועוד עשו שש שנים עד גלות צדקיהו, הרי ארבעים ושש. ואם תאמר, שנות מנשה חמשים וחמש היו, מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנה וכל שנות רשעו עשרים ושתים שנה, דכתיב ויעש אשרה כאשר עשה אחאב (מלכים ב' כא ג) ואחאב מלך עשרים ושתים שנה, כמו שאמרו באגדת חלק (סנהדרין קג א) ושל אמון שתים, ואחת עשרה ליהויקים, וכנגדן לצדקיהו. צא וחשוב לארבע מאות ושלשים ושש שנה שמטין ויובלות שבהם, והם שש עשרה למאה, ארבע עשרה שמיטין ושני יובלות, הרי לארבע מאות שנה ששים וארבע. לשלשים ושש שנה חמש שמטות, הרי שבעים חסר אחת, ועוד שנה יתרה שנכנסה בשמיטה המשלמת לשבעים. ועליהם נגזר שבעים שנה שלמים. וכן הוא אומר בדברי הימים (דה"ב לו כא) עד רצתה הארץ את שבתותיה למלאת שבעים שנה.

 

ממילא, יש לנו חיבור בין פרשת בהר לפרשת בחוקותי:

בפרשת בהר, נאמרה מצות השמיטה ומצות היובל, ובפרשת בחוקותי, מופיע העונש של אותם אנשים שלא שמרו שמיטה ויובל.

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן