“לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים”

מבט לחיים מאת הרב שלמה הלוי שליט”א

אמור- הקשר בין הציוויים בפרשה

תקציר המאמר:

"פרשת אמור דבר תורה". פרשת השבוע, פותחת בדיני כהונה ההגבלות והחובות של הכוהנים ממשיכה בדיני המועדות ומסיימת בבן תערובת שקילל את ה׳. מה הקשר בין שלושת המקרים הללו?! "סיפור על הרוגוצ'ובר"

הקשר בין הצווים בפרשת אמור

 

פרשת השבוע, פותחת בדיני כהונה ההגבלות והחובות של הכוהנים ממשיכה בדיני המועדות ומסיימת בבן תערובת שקילל את ה׳.

מה הקשר בין שלושת המקרים הללו?!

 

כדי לענות על שאלה זו נקדים סיפור שמביאה הגמרא (שבת לא ע״א): 

 

מעשה בנוכרי אחד שהיה עובר ליד בית המדרש ושמע קול שהיה אומר: ״ואלה הבגדים אשר יעשו – חושן ואפוד״. 

אמר: הללו למי? 

אמרו לו: לכהן גדול. 

בא גוי לפני הלל ושמאי וביקש הנוכרי שיגיירו אותו על מנת שישימו אותו לכהן גדול ויזכה בכבוד ובבגדי ההדר שלובש הכהן. 

שמאי כמובן מסרב לגיירו ודוחף אותו באמת הבניין שבידו, הלל לעומת זאת אפילו במקרה הזה מגיירו. 

 

לאחר הגיור שולח אותו הלל ללמוד את הפסוקים והסוגיות הקשורים במעמד הלויים והכוהנים. כאשר מגיע הנוכרי למילים ״והזר הקרב יומת״ הוא שואל את הלל: ״מקרא זה על מי נאמר?״ 

 

הילל משיב לו: ״אפילו על דוד מלך ישראל״, שהרי הזר האמור הוא כל מי שאינו בן שבט לוי. 


מבין הגר שאם כך נאמר אפילו על דוד הרי שקל וחומר שהוא, שזה עתה נכנס לעם היהודי, לא ראוי לעסוק במלאכת הקודש ומתוך מקום של הבנה וקבלה מוותר על דרישתו להפוך לכהן גדול ואומר להלל ״ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה״.

 

כאן נשאלת השאלה:

איזו יומרה הייתה לו לבקש לעצמו להיות הכהן הגדול? והלל מה ראה להסכים לבקשתו?! 

 

מתרצים חז״ל:

שאכן אותו גוי היה בעל יכולות מנהיגותיות המתאימות לכהן לתפקיד בו חשק. 

 

אבל יש גבול ברור: ״והזר הקרב יומת״ כפי שראינו אצל עוזיהו שבקש להקטיר קטורת והיה הוא מלך אך לא מזרע כהונה וה׳ זעף עליו וצרעת פרחה במצחו…

אין אפשרות לפרוץ את התחום שקבעה התורה!


וכאן נעוץ הקשר בין שלשת המקרים בפרשה:

 

נקודת הכשל של המגדף הייתה באי-ידיעה ברורה של הגבולות והתחומים שקבעה התורה. מגיע אדם שאיננו משבט דן וכשהם לא מקבלים אותו הוא מתעצבן, מקלל את ה׳ ונושא חטאו. 

 

כמו כן לגביי המועדות, לכל חג יש את המצוות והמנהגים שלו. אין, ולא ניתן לערבב האחד בחברו…

 

מסופר על הגאון הרגוצ׳ובר 

שהביט בשעונו סמוך לצאת שבת והתעמק דקה ארוכה ולפתע צעק: ״זהו!״ 

 

לפליאת תלמידיו השיב: ״מי שהדליק אור עד לפני דקה חילל שבת! ומי שמדליק מעתה לא עבר עבירה כלל״…

 

הבה נשמור על התחומים לבלתי יפרצו…

תגיות נוספות לחיפוש:

ברוך ה׳ זכינו לחדש את האתר דבר תורה

בס"ד
האתר עובר שידרוג על מנת לאפשר לכם ממשק יותר נוח, אנו עושים את מירב המאמצים כדי להעלות תכנים חדשים ולשפר את הקיימים בכל יום יתווספו תכנים כדאי להתעדכן