פרקי אבות- ביאור פרק ה' משנה יב'

"ביאור לפרקי אבות פרק ה משנה יב". "ביאור למשנה יב בפרק ה של מסכת אבות" מתוך "ספר מעשי אבות של הרב דוד חדד": "ארבעת המידות בתלמידים", "יגעת ומצאת תאמין", הסיפור על רבי פרידא עם התלמיד שהיה קשה הבנה,

מסכת אבות
פרק ה משנה יב

אַרְבַּע מִדּוֹת בַּתַּלְמִידִים: 
מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד - יָצָא שְׂכָרוֹ בְהֶפְסֵדוֹ. 
קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד - יָצָא הֶפְסֵדוֹ בִשְׂכָרוֹ. 
מַהֵר לִשְׁמוֹעַ וְקָשֶׁה לְאַבֵּד - חָכָם. 
קָשֶׁה לִשְׁמוֹעַ וּמַהֵר לְאַבֵּד - זֶה חֵלֶק רָע.


באור המשנה

ארבע מידות בתלמידים - ישנם ארבעה סוגי תלמידים היושבים לפני חכמים. ואלו הם:
א. מהר לשמוע - תלמיד שקולט מהר את כל מה שהוא לומד. 
ומהר לאבד - אך הוא גם שוכח מהר את כל מה שלמד. הרי זה יצא שכרו בהפסדו - כלומר, שהפסדו גדול משכרו. מאחר שהוא שוכח כל מה שלומד איזו הנאה יש לו בכך שהוא קולט מהר את לימודו?! 

ב. קשה לשמוע - תלמיד שמתקשה לקלוט את הלימוד אך בסופו של דבר הוא קולט ומבין את הלימוד. 
וגם קשה לאבד - שנשארים הדברים בזכרונו ואינו שוכחם מהר. הרי זה יצא הפסדו בשכרו - שכרו מרובה מהפסדו. כלומר, למרות שלוקח לו הרבה זמן עד שהוא קולט את לימודו, אבל בסופו של דבר הדברים שלומד נחקקים בליבו ואינם נשכחים מהר, ולכן שכרו מרובה מהפסדו.

ג. מהר לשמוע וקשה לאבד - תלמיד שקולט מהר כל מה שהוא לומד וגם זוכר היטב את כל הדברים שלמד. הרי זה חכם - כלומר, אם הוא ילמד יזכה להיות חכם.

ד. קשה לשמוע ומהר לאבד - תלמיד שמתקשה לקלוט וגם לאחר שקולט את הלימוד מיד הוא שוכח את מה שלמד. הרי זה חלק רע - וכדי לזכות להיות חכם הוא יצטרך לעמול הרבה בלימודו ולהתחזק בתפילה תמידית לבורא עולם שהוא חונן לאדם דעת.


מעשי אבות

למדנו במשנתנו שמי שקשה לו לשמוע ומהר לאבד. כלומר, קשה לו לקלוט את הלימוד וגם כשקולט במהרה הוא שוכח, הרי זה חלק רע. והוא יצטרך לעמול קשות כדי להבין את התורה ולזוכרה. 
אך עליו לדעת "שלפום צערא אגרא" (אבות פ"ה, מכ"ג). כלומר, לפי גודל הצער שיש לו בלימוד התורה כך גם יהיה גודל שכרו. 
והתפילה לה' יתברך יכולה להועיל לו המון גם בזה. כפי שמספרים על הרמב"ם ועל מהר"ם שיק ועוד גדולים. שבתחילה לא היו כל כך חכמים, ועל ידי ריבוי תפילות והתאמצות בלימודם נעשו גדולי עולם. 
ונאמר במסכת מגילה (ו:): "יגעת ומצאת תאמין".


מסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד אחד שהיה קשה הבנה.  וכל פעם היה צריך ללמד אותו את הלימוד ארבע מאות פעם עד שהוא היה מבין. 
יום אחד באו אנשים וביקשו את רבי פרידא לאיזה דבר מצווה. 
אמר להם: המתינו עד שאסיים את הלימוד עם תלמידי ולימד אותו כרגיל ארבע מאות פעמים. 

אך אותו היום הוא לא הבין את הלימוד. 
אמר לו רבי פרידא: מה יום מיומיים. מדוע היום לא הבנת? בדרך כלל אתה תמיד מבין את הלימוד לאחר ארבע מאות פעם?! 
אמר לו התלמיד מחילה מכבוד הרב, פשוט מאותו הרגע שבאו האנשים וביקשו ממך לבוא איתם לדבר מצווה, הסחתי את דעתי מן הלימוד. שכל שעה הייתי אומר: עכשיו יקום הרב וילך... 

אמר לו רבי פרידא: אל תדאג תתרכז ותלמד אני לא אלך מכאן עד שתבין את הכל, וחזר ושנה לו תלמודו עוד ארבע מאות פעמים.

באותה שעה יצאה בת קול ואמרה לרבי פרידא: אשריך, בחר לך בזכות מצווה זו מה אתה רוצה, או שיוסיפו לך ארבע מאות שנים על חייך או שתזכה אתה ובני דורך לחיי העולם הבא? 

אמר רב פרידא: רוצה אני לזכות עם בני דורי לחיי עולם הבא. 

אמר להם הקדוש ברוך הוא: תנו לו זו וזו... 
(עירובין נד:).



© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏