פרקי אבות- ביאור פרק ה' משנה ג'

"ביאור לפרקי אבות פרק ה משנה ג". "ביאור למשנה ג בפרק ה של מסכת אבות" מתוך "ספר מעשי אבות של הרב דוד חדד": אברהם אבינו מתנסה בעשרה ניסיונות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. עניין הניסיון שמנסה הקב"ה את האדם הוא לתועלת האדם המנוסה... תולדות חייו של אברהם אבינו, אברהם אבינו מפרסם את שמו של ה' בעולם, אברהם ונמרוד, אברהם וכבשן האש, ספר היצירה

מסכת אבות
פרק ה משנה ג

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעָמַד בְּכֻלָּם, 
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.


באור המשנה

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום - ואלו הם: 
א. אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש על שכפר בעבודה זרה. 
ב. שציוהו ה' לך לך מארצך. 
ג. ויהי רעב בארץ, והיה צריך לרדת מארץ ישראל. 
ד. "ותוקח האשה (שרה) בית פרעה" (בראשית יב, טו). 
ה. מלחמת המלכים עם סדום והשבתו של לוט בן אחיו. 
ו. מעמד בין הבתרים, שהראהו ה' יתברך שיעבוד מלכויות. 
ז. המילה, שנצטוה בה בימי הזקנה. 
ח. "וישלח אבימלך ... ויקח את שרה" (בראשית כ, ב). 
ט. גירוש הגר ובנה ישמעאל. 
י. העקידה. ועמד בכולם - שלא הירהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא מרוב אהבתו אליו.

להודיע - לכל העולם, כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום - להקדוש ברוך הוא. להשיב לשטן ולאומות העולם התמהים, למה מחבב הקדוש ברוך הוא את בני אברהם יותר מכל האומות.


מעשי אבות
מצינו באגדה: שלכך נתנסה אברהם אבינו בעשרה ניסיונות. כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ללמדך שהכל בזכותו עומד.

וכתב המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא, חי לפני 396 שנה, תלמיד המהרש"ל, ורבו של "התוספות יום טוב". היה גאון בחכמת הנגלה והנסתר. ומפורסם ביצירת "הגולם", שעל ידו נעשו ישועות רבות לישראל): יש לך לדעת שהנסיון שהקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיק, הוא כדי שיהיה נמצא צדקתו בפועל נגלה, ולא שיהיה צדיק נסתר (היינו, לגלות לכל באי עולם צדקתו). 
וזה מאמרם במדרש: עתה ידעתי להשיב לשטן ולאומות העולם המקטרגין עליך מה היא החיבה שיש לך 
(מהר"ל "דרך חיים" על המשנה הזאת).

ובפירוש מבעל "חסד לאברהם", כתב: עניין הניסיון שמנסה הקב"ה את האדם הוא לתועלת האדם המנוסה, כדי שיוציא את מחשבתו הטובה לידי מעשה. 
ולפעמים יהיה לתועלת הרואים, כדי שילמדו ממנו ויעשו כמותו. 

והגאון רבי אברהם אחי הגר"א זצ"ל כתב בפירושו לאבות: שבעשרת הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו נכללים כל סוגי הניסיונות שיכולים להיות בעולם. כי נתנסה בגופו, באשתו, בממונו ובבניו. כדי שכל הניסיונות יהיו לנו בתורת ירושה, ויהיה קל לזרעו אחריו לעמוד בכל הניסיונות שבעולם.

בשנת 1948 לבריאת העולם (1812 לפנה"ס) נולד אברהם אבינו לאביו תרח (בגיל שבעים), ולאמו אמתלאי בת כרנבו שהיו עובדי עבודה זרה. שרה אמנו נולדה עשר שנים אחרי אברהם לאחיו מאביו - הרן.

בלילה שנולד אברהם, נראה דבר פלא מאוד ברקיע השמים. כוכב גדול אחד יצא ממזרח, ובלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים. 
נתקבצו כל החכמים והחוזים אצל נמרוד, ואמרו לו: נולד בן לתרח בשעה זו, שעתידה לצאת ממנו אומה שתירש את העולם הזה והעולם הבא. אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו.

מיד שלח נמרוד לתרח שיבוא אליו. 
אמר לו: נולד לך בן אתמול תנהו לי ואהרגהו, ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב. 
אמר לו תרח: אמשול לך משל למה הדבר דומה? 
לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך וניתן לך בית מלא שעורים. 
אמר להם הסוס: שוטים שבעולם, אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים. ואתם אם תהרגו את בני מי יירש את הכסף והזהב?!.
אמר לו המלך: מדברך אני מכיר שכן נולד לך בן. 
אמר לו תרח: נולד לי בן ומת. 
אמר לו: על בן חי אני אומר ולא על מת. 
מה עשה תרח? החביא את בנו במערה שלש שנים ובמקומו הביא למלך את בן שפחתו שנולד גם כן הלילה. 
ויצו המלך ויהרגו אותו, וינחם המלך.

מה עשה הקב"ה? זימן לו שתי סילונות (צינורות). מן האחד יצא שמן, ומן השני סולת, וניזון מזה כל השלוש שנים. וכשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה. ראה את העולם ומלואו, הרים וגבעות, ימים ונהרות. הרהר אברהם בלבו, מי ברא את השמים ואת הארץ ואותי. ראה את השמש זורחת על העולם. חשב ואמר זוהי שבראה את השמים והארץ.
התפלל כל היום לשמש. ולערב כששקעה במערב, אמר: לא היא זו שבראה את העולם. וראה שהלבנה זורחת במזרח והכוכבים מסבבים אותה, אמר: זוהי שבראה את השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו הם עבדיה. ועמד כל הלילה בתפילה לירח. בעלות השחר ראה שגם הלבנה נעלמה. והבין שאין כח ביד אלו, ובודאי אדון יש עליהם, ואליו אתפלל ואשתחווה.
בא אברהם אצל אביו ואמר לו: אבי, מי ברא את השמים והארץ ואותי? 
אמר לו אביו: אלוהי ברא את השמים והארץ וכל אלה. 
אמר לו אברהם: הראני את אלוהיך ואנסה אם יש לו כוח לברוא את כל אלה. 
מיד הביא תרח את העבודה זרה שלו, ואמר לו: זה אלוהי.
הלך אברהם לאמו, ואמר לה: עשי לי תבשילים נאים וטובים, ואביאם לאלוהי אבי, אולי יקבלו ממני קרבני. 
מיד עשתה לו אמו תבשילים טובים, והביאם לפסלים, אלוהי אביו. ונתן לפני הגדול שבהם, ואין קול ואין עונה. 

חזר לאמו ואמר לה: עשי לי תבשילים יותר טובים. עשתה לו תבשילים יותר טובים ונאים. והביאם לפני הפסלים, ואין קול ואין עונה. מיד שרתה עליו שכינה וקרא עליהם: "פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו" (תהילים קטו, ה).
אמרו עליו, על אברהם, שפעם נתן לו אביו סל מלא קופות של אלהות למכור אותם בשוק. 
בא אדם אחד ואמר לו: אברהם, יש לך אלוה אחד למכור? 
אמר לו אברהם: איזה אלוה אתה רוצה ליקח? 
אמר לו אותו האיש: אני גיבור, תן לי אלוה גיבור כמותי. 
נטל אברהם את הפסל הכי גדול שהיה יושב בראש ונתן לו, ואמר לו: טול את זה. 
אמר לו האיש: וכי אלוה זה גיבור כמותי? 
אמר לו אברהם: שוטה שבעולם, אלמלא לא היה אלוה זה גיבור מכולם, לא היה יושב למעלה מכולם. אבל איני רוצה לדבר עמך כלום עד שתשלם לי מחירו. 
נעמד האיש ללכת, אמר לו אברהם: בן כמה אתה? 
אמר לו: בן שבעים שנה אני. 
אמר לו אברהם: אלוה זה שקנית, אתה משתחווה לו? או שהוא משתחווה לך? 
אמר לו: בוודאי שאני משתחווה לו. 
אמר לו אברהם: והלא אתה גדול מאלוהיך, שאתה בן שבעים שנה והוא נעשה היום בפטיש ובסדן! 
מיד החזיר והשליך את אותו פסל לתוך סלו של אברהם, ונטל הכסף והלך לו.

  
אחר כך באה אשה אחת אלמנה, ואמרה לו: אשה אלמנה ענייה אני, תן לי אלוה עני כמותי. 
לקח אברהם את הפסל שהיה יושב למטה ואמר לה: בעניותך טלי לך אלוה זה, שהוא שפל ויושב למטה מכולם, ואין הוא רוצה לזוז ממקומו עד שתתני לי את הכסף. 
נתנה המעות ולקחה את הפסל. 
וכשרצתה ללכת אמר לה אברהם: בת כמה שנים את? 
אמרה לו: בת הרבה שנים. 
אמר לה אברהם: תפח רוחה של אותה זקנה, שאת נבראת  לפני הרבה שנים ורוצה להשתחוות לאלוה זה שעשה אותו אבא אתמול בפטיש ובסדן? 
מיד החזירה לו את אותו אלוה ולקחה את כספה בחזרה והלכה לה...
כמובן שחזר אברהם לבית אביו עם כל הסחורה. 
אמרו בניו לאביהם תרח: אברהם זה אינו יכול למכור אלהות, בא ונעשה אותו כומר. 

אמר להם אברהם: מה מלאכתו של הכומר? 
אמרו לו: מטאטא את הבית לכבוד הפסלים, שוטף לפניהם את הרצפה, ונותן לפניהם לאכול ולשתות. 
שמו אותו כומר, באה אשה אחת ובידה קערת סולת. 
אמרה לו: קח נא קערת סולת זו ממני והקרב לפניהם. 
מה עשה אברהם אבינו? עמד ונטל מקל בידו ושבר את כל הפסלים ונתן את המקל ביד הפסל הגדול שבהם. כשבא תרח אביו אמר לו: מי שבר את הפסלים? 
אמר לו אברהם: פשוט באה אשה אחת ובידה קערת סולת על מנת להקריב לפניהם, הקרבתי לפניהם את הסולת. והיה זה אומר: אני אוכל תחילה, וזה אומר: אני אוכל תחילה, עד שעמד זה הגדול שביניהם ושבר את כולם. 
אמר לו תרח: מה אתה משטה בי – וכי יש בהם כוח או יש בהם רוח חיים שהם יכולים לעשות כל אלה?! והלא אני עשיתים מעץ! 
אמר לו אברהם: אבא, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. ואם אין בהם כוח, מדוע אמרת לי אלהי ברא את השמים ואת הארץ?!.

תפס תרח את אברהם והביאו לנמרוד. 

אמר לו נמרוד: אתה אברהם בן תרח? אמר לו: הן. 
אמר לו נמרוד: וכי אין אתה יודע שאני אדון לכל המעשים, והחמה והלבנה והכוכבים והמזלות ובני אדם מלפני יוצאים כולם. ואתה למה איבדת את יראתי? 
באותה שעה נתן הקב"ה בינה לאברהם, ואמר לנמרוד: מנהגו של עולם כך הוא, שמיום שנברא העולם ועד עכשיו החמה יוצאת ממזרח ושוקעת במערב. אם אתה אדון על כולם תצווה מחר על החמה שתצא ממערב ותשקע במזרח, ואז גם אני אעיד בך שאדון על כל המעשים אתה. ואם לאו, מי שהגביר ידי לשבור את האלילים הוא יגביר את ידי ואהרוג אותך.
ועוד אמר לו: אם אדון לכל המעשים אתה, בוודאי תדע מה שבלבי. לכן הגד לי מחשבותיי, ומה אני עתיד לעשות?. ועוד אמר לו: אם אדון העולם אתה מדוע לא הצלת את אביך מן המיתה. אלא כשם שלא הצלת את אביך כך גם אתה לא תנצל מן המיתה. 
התחיל נמרוד להתווכח עם אברהם. ובתוך ויכוחו אמר לו: האלוה שלי הוא האש, נשתחווה לו כי גדול כוחו ששורף את הכל. 
אמר לו אברהם: אם כן אולי נשתחווה למים שמכבה את האש? 
אמר לו נמרוד: כן דיברת, נשתחווה למים שחזקים הם מן האש. 
אמר לו אברהם: אם כן, אולי נשתחווה לעננים שנושאים את המים? אמר לו נמרוד: כן דיברת, נשתחווה לעננים. אמר לו אברהם: ואולי נשתחווה לרוח שמפזרת את העננים? אמר לו נמרוד: אתה צודק נשתחווה לרוח שכוחה גדול שמפזרת את העננים. 
אמר לו אברהם: אולי נשתחווה לבן אדם שהוא מלא נקבים וסובל את הרוח שבתוכו ואינו יוצא?
אמר לו נמרוד: כנראה שאינך רוצה להשתחוות לשום דבר גשמי, ורק אתה רוצה לנצח אותי בדברים. הרי אני משתחווה לאש, והריני משליכך לתוכו, ויבוא האל שאתה משתחווה לו ויצילך. מיד הוציאוהו להשליכו לכבשן האש וכפתוהו, ועקדוהו והניחוהו על גבי אבן, והקיפוהו עצים מארבע רוחותיו, חמש אמות (שתים וחצי מטר) לכל צד גבהם של העצים, והציתו בהן את האור.

באותה שעה באו שכניו ובני עירו של תרח, והיו מטפחין על ראשו. ואומרים: בושה וכלימה, אותו בן שהיית אומר עליו שהוא יורש את העולם הזה והעולם הבא – טרפו נמרוד באש!

הרן, אחיו של אברהם, היה עומד שם ותוהה בלבו עם מי הצדק. ואמר במחשבתו: אם אברהם ינצל אומר לכולם שאני מחזיק באמונתו, ואם לא ינצל אז אחזיק באמונת נמרוד. 

באותה שעה שהפיל  נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, תן לי רשות לרדת ולצנן את האש ולהציל את אברהם אבינו מכבשן האש. 

אמר לו הקב"ה: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד, ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. אמר לו למלאך גבריאל: אבל אתה תזכה להציל שלשה מבני בניו את חנניה, מישאל ועזריה...
(פסחים קיח.)

כשניצול אברהם אמרו לו להרן אחיו עם מי אתה מחזיק? אמר אני עם אברהם נטלוהו והשליכוהו לאש (לפי שהיו שם כאלה שאמרו שאולי אין האש שולטת במשפחת אברהם לכן נוסה בהרן – זוהר) ונשרפו בני מעיו. וכשראה שנשרף אז אמר אני משל נמרוד מהרה הצילוני והוציאוהו, אבל אחר זמן קצר מת על פני אביו (רבנו בחיי – פרשת לך לך, תנא דבי אליהו זוטא פרק כה, מדרש רבה בראשית ו, זוהר).

בגיל שבעים וחמש יצא אברהם אבינו מחרן לארץ ישראל. 
לאחר שהגיע לארץ ישראל, נאלץ לרדת באותה שנה למצרים בעקבות הרעב שהיה בארץ. לאחר שהייה של שלשה חודשים במצרים, חזר לארץ ישראל לאלוני ממרא שבחברון ושם שהה עשרים וחמש שנים. עשר שנים לאחר הגעתו לארץ ישראל בשנת 2033 (1727 לפנה"ס). לפי בקשתה של שרה נשא את שפחתו הגר בת פרעה לאשה. ובאותה שנה ארעה גם מלחמת ארבעת המלכים עם החמישה והצלת לוט.

כאשר היה אברהם בגיל שמונים ושש ילדה לו הגר שפחתו את ישמעאל. מאוחר יותר נשא אברהם אשה נוספת ושמה קטורה (יש אומרים: שהוא לא נשא אשה נוספת וקטורה זוהי הגר), שילדה לו שישה בנים נוספים. בנים אלו שולחו על ידי אברהם בסוף ימיו לארץ קדם, לאחר שאברהם ציידם במתנות שהיו ממון רב. ויש אומרים: שמתנות אלו היו שמות של טומאה.

ביום י"ג בניסן בשנת 2047 לבריאת העולם (1713 לפנה"ס) מל אברהם אבינו את עצמו כשהיה בגיל 99. וכן מל את ישמעאל בנו כשהיה בגיל 13 שנה ואת כל בני ביתו. באותה שנה ה' יתברך שינה את שמו של אברם לאברהם ואת שמה של שרי לשרה. 

ישמעאל יצא לתרבות רעה כשהיה בן עשרים ושבע, ויש אומרים: כשהיה בן שבע עשרה. 

בן מאה שנה היה אברהם כשנולד יצחק, ושרה היתה בת תשעים. ארבע מאות שנה היו מלידת יצחק ועד שבני ישראל יצאו ממצרים בשנת 2448 (1312 לפנה"ס).

עקידת יצחק הייתה בשנת 2085 לבריאת העולם, יצחק היה אז בגיל שלושים ושבע ואברהם בגיל מאה שלושים ושבע. 
ובאותו יום מתה שרה אמנו ע"ה, מהצער של עקידת בנה, והיא בת מאה עשרים ושבע. 

אברהם אבינו נפטר בגיל מאה שבעים וחמש (הוא טמון יחד עם שרה אמנו במערת המכפלה שבקרית ארבע), באותו יום שנפטר היתה מכירת הבכורה ליעקב, יעקב ועשיו היו אז בגיל חמש עשרה.
 
ספר היצירה מיוחס לאברהם אבינו וספר זה דן בסודות התורה. מופיעים בו סודות הבריאה, שמות של מלאכים ועוד. ועל ידי שמות אלו ניתן ליצור ולברוא דברים כמו שמובא במסכת סנהדרין (סה:). 

על ספר זה ישנם חמישה פירושים מפורסמים כגון: פירושו של הרמב"ן, הראב"ד, רב סעדיה גאון ועוד.  

 

© כל הזכויות שמורות ל"דבר תורה" - שיעורי תורה | צור קשר | סליקה בכרטיס אשראי
‪Google+‬‏